fbpx

הַמּוּזוֹת לֹא שׁוֹתְקוֹת

עבודתה של משי קופלביץ'
בבוקר השבת השחורה, רגע אחרי פתיחת תערוכת 'גליל ארט 7' בכפר גלעדי, הכל כבר היה מוכן לקראת מה שעתיד היה להיות היום הגדול שלה; התערוכה כמובן נקטעה, והיצירות של אמני הגליל נותרו תלויות במתחם במשך חודשים עד שהיה בטוח דיו להורידן ● אבל המוזות הגליליות לא שותקות, ובסוף החודש עתידה להיפתח תערוכת 'גליל ארט 8' שתציג את עבודותיהם של טובי האמנים בגליל לצד אמנים אורחים מהשורה הראשונה בישראל, גלריות פתוחות וערב פתיחה מרגש בהשתתפות חנן יובל וזיו קורן
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...

התערוכה 'גליל ארט' מתקיימת מדי שנה ב'שביל האמנות' בכפר גלעדי ומאפשרת במה וחשיפה לאמנים הפועלים ויוצרים בגליל העליון. הבוקר של השבעה באוקטובר – יומיים לאחר פתיחת תערוכת 'גליל ארט 7' – עתיד היה להיות היום הגדול שלה: הפנינג של סדנאות, הופעות, דוכנים, שיח גלריה וכמובן ביקור בתערוכה שהציגה את יצירותיהם של אמנים גליליים רבים וטובים. התערוכה כמובן נקטעה, תושבי קיבוץ כפר גלעדי פונו וטרם שבו אל ביתם, והיצירות נשארו תלויות במתחם במשך חודשים רבים עד שהיה בטוח להורידן. 

ימים מורכבים עוברים על הגליל, שרֵפות ענק מותירות כתמים שחורים וחרוכים של עצב ורִיק אין-סופי. מאז אותה שבת הכול השתנה ונעשה שברירי. הכאב מהדהד ובלתי פוסק, רובנו חולמים לשוב לקיבוצים וליישובים, לְהָפִיחַ בהם חיים ולמלא את החלל.

עבודתה של דורון אדוריאן

השנה, בצל המלחמה בחרנו לקיים את התערוכה בחדר האוכל הנוסטלגי של קיבוץ איילת השחר, קיבוץ שלא פוּנה. בתערוכה מוצגות יצירותיהם של אמנים מהגליל ואמנים אורחים. 

זירת האמנות בגליל פועמת עוד מראשית המאה הקודמת, החל מפסל הארי השואג של הפַּסל אברהם מלניקוב, דרך פסל התותחים של האמן יגאל תומרקין המוצב בכניסה לקריית שמונה וכלה באירועי האמנות בתל חי שהתקיימו במהלך שנות השמונים והתשעים. התערוכה 'למלא את החלל' מַפגישה ומחברת אמנים מתחומים שונים; האמנים חושפים לפנינו את התמודדותם עם המציאות של אחרי 7 באוקטובר ואת תגובתם להתרחשויות. 

'אחות ואריה ששאג'. עבודתה של חיה גרץ רן

הביטוי "כְּשֶׁהַתּוֹתָחִים רוֹעֲמִים, הַמּוּזוֹת שׁוֹתְקוֹת", שמשמעותו היא כי מלחמה ויצירה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, אינו מתיישב עם הכמות והאיכות של הפרויקטים האמנותיים שיצרו אמניות ואמנים מאז פרעות 7 באוקטובר. 

מקור הפתגם – "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" – מתוך הספר מילה בסלע של הסופר אורי סלע (כתר, ירושלים, 1990). במאמרו של האוצֵר גדעון עפרת "כשהתותחים רועמים" משנת 2014 הוא מציע פרשנות נוספת למשפט "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" – משפט זה מבקש לומר יותר מזה. הוא אומר שהמוזות, אֵלות האמנויות, כה עדינות, כה רגישות, כה שבריריות וכה "רוחניות" עד כי שְאונהּ הדורסני של המלחמה משתק אותן.

עבודתה של רננה קול

אמנות בעיתות מלחמה היא לא רק התבטאות עצמית אלא גם מציאות. היא מספקת לנו את הכוח להתמודד עם המצב הקיים, להביע את עצמנו ולמצוא תקווה. היא הכוח שבו אנו מוצאים את האומץ להמשיך, ליצור ולהתמודד עם החיים.

לאורך ההיסטוריה שימשה האמנות אמצעי לביטוי רגשות של אמנים. כאשר החברה מתמודדת עם אתגרים וסכנות, האומנות מצליחה להגיע למקומות שאליהם מילים לבדן אינן יכולות להגיע. בימים אלה האמנות פועלת בשני מישורים, הן כאלמנט תרפויטי הן כמקום לשאלות ומחשבות מורכבות על המצב.

תערוכה זו היא נקודת מבט על המפגש בין המציאות לאמנות. מטרת התערוכה היא להעלות על נס את החיבור הגלילי והאמנותי כאשר התותחים רועמים והמוזות אינן שותקות. 

השאגה. עבודתה של בלה קפלן

התערוכה תיפתח בערב מרגש עם הרצאתו של הצלם זיו קורן – 'מתקפת השבעה באוקטובר': בשבת השחורה ההיא התעוררה מדינה שלמה למציאות אכזרית של מתקפת פתע קטלנית שגבתה חיים של יותר מ- 1,400 איש בגוף ועוד אלפים בנפש. כבר באותו היום יצא זיו, צלם דוקו ועיתונות עטור פרסים, לדרום לתעד את הלחימה מתוך הבנה שמדובר באירוע שירשם בדפי ההיסטוריה השחורים ביותר של המדינה, ושיש לתעד את הנעשה מכל החזיתות. מאז אותו היום צילם זיו באופן אינטנסיבי ביישובי העוטף, בהלוויות, בבתי החולים, בלחימה בעומק עזה, בכיכר החטופים והנעדרים, את שובם של החטופים ועוד. הסכנה בלתעד באזור מלחמה, המראות הקשים וההתגייסות של אזרחים להגנה על מולדתם, על כל זה ועוד יספר זיו בהרצאתו המרתקת והמטלטלת בליווי צילומים שלו ממלחמה שלצערנו עדיין לא הסתיימה. בהמשך הערב נשיר ונזכור עם חנן יובל ב-'אתם זוכרים את השירים'.

ביומה השני של התערוכה תתקיים הרצאתו של זאב אנגלמאיר – אמן, מאייר, צייר קומיקס, פרפורמר, אקטיביסט, ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. פרויקט 'הגלויה היומית' בדמותה של 'שושקה', דמות קומיקס שיצר אנגלמאיר, החל ביום הראשון של המלחמה, ומתפרסם מדי יום ברשתות החברתיות. הגלויות מוקדשות לחטופי ונרצחי השבעה באוקטובר, ומצוירות לבקשת המשפחות. רוב הגלויות נוצרות מתוך רצון להתמקד בתקווה ואופטימיות, הן מצוירות בטושים, בתום ילדי, ורבים רואים בהן קרן אור בתקופה אפלה זו.

זאב אנגלמאיר עם 'הגלויה היומית' של שושקה
עבודתה של לינוי בן-מאיר, המכון לאמנויות תל חי

גליל ארט 8 – למלא את החלל // אירועי ציון וזיכרון לשבעה באוקטובר ושנה למלחמה

אוצרת: בשמת הראובני זאבי

24-26.10.24 – חדר האוכל איילת השחר

הכניסה לאירועים ללא תשלום, אך יש להירשם מראש – כאן

האמנים המשתתפים:

אוריין עובד מירון, אלי קופליביץ', בלה קפלן, גל מקליין מיטשל, דורון אדוריאן, הדר סייפן, ורדה יתום, זיוה בן-ערב רבינוביץ', יגאל מירון, יערה רבינוביץ', מיכאל גלעדי, משי קופלביץ', סיגל עשת שפט, רחל רבינוביץ', רונית פורת, רננה קול.

אמנים אורחים:

איילה שקד, גיא רז, זאב אנגלמאייר, חיה גרץ-רן.

מדגם מתוך תערוכת הגמר של בוגרות המחלקה לאמנות במכון לאמנויות תל חי:

גפן קוט, זהרה רמאלה, לינוי בן-מאיר, מאי קסטלר, עדן נבון, שירה בנבנישתי.

אמנים מאיילת השחר שהגלריות שלהם יהיו פתוחות במהלך התערוכה:

גאולה גלילי, תלמה לנדסמן, יענק'לה בארי, מוטי גולן מארח את יונתן גל.

אולי יעניין אותך גם:

1
מנצחים את גלבוע, מתכוננים לחולון
במשחק שנערך אמש באולם בגן נר זכו שחקני הפועל...
ראשית
"ידענו שלא נעצור עד שנצליח"
הובלת מריצת אבטיחים בסנגל וכינוס זריז של...
מרכוס קאר
הפסד לגליל עליון מול בני הרצליה
במחזור הפתיחה של הליגה
במשחק שנערך בראשון החולף בחדרה, ניצחה בני...

Education Template