'חרבות ברזל', 'חיצי הצפון' ו'ראש-נחש' – אחרית דבר

רק לכשימוג הד הנפילות-יציאות-שלנו-שלהם תנבע אנחת רווחה ממעמקי הקישקס. עתה, כשנחלת העבר, אימי 'חרבות ברזל', 'חיצי הצפון', השבת החטופים וריצוץ ראש הנחש שוקעים במרחב המדמם, נתפנה לליקוק פצעים ולשיקום – יישובי העוטף, השבת המפונים בבטחה לביתם בצפון, נאשש את כלכלת ישראל ונגבש הסדרי שכנות נגזרים מתובנות סבב הדמים.

כאחד החכמולוגים, נטולי אחריות ונעדרי מידע, כאלו הצצים כאן חדשות לבקרים, אני קורא דרור לדמיוני ולמשאלות ליבי ופורש משנה ליום שאחרי:

רצועת עזה

ניצור בה מציאות חדשה, כזו המתכתבת עם לשון המרחב, שפת מזרח תיכון.
הרצועה תוותר נצורה. בתוכה, מצפון-מזרח-דרום, תשתרע רצועה חשופה חפה ממכשול, מבנה או שטח חקלאי. המעז להניח בה רגל יידע כי שם הוא נפשו בכפו. בר-מוות!

פליטי-תש"ח ותת-פליטי 'חרבות ברזל' ישוועו לשיקום. סבלות עשויה להווה פרנסה מכובדת למאות עזתים צעירים. אלו יישכרו על ידי ישראל לשאת על כתפיהם מטעני נפץ אל נבכי ה"מטרו", אל הפירים ומחשכי המחילות המרשתות את ע'זה תחתא. את הפתיל שיקריס המנהרות יציתו מקצועני צה"ל. עם שוך הדי הנפץ יוזמנו הפליטים לשקם את ביתם.

למי שהחמיץ אשוב לאזכר כי חסל סדר בניית צמודי קרקע ברצועה. רזרבות הקרקע ברצועה ממילא דלות הן. שיקום הפליטים יתאפשר בגורדי שחקים בלבד. 25 קומות. לא פחות. מאות משפחות יחסו בכל מבנה כזה. מגדל מודרני, מפנק, משדר תקווה. "מנהטן-עזה". מים זורמים, תאורה, מעלית. מי חלם על שדרוג כזה? עז יהיה הרושם עם קריסת מגדל כזה בשעה בה ישוגר קסאם ראשון אל עבר ישראל.

לבנון

ושבו מפונים אל ביתם. בבטחה!
אובדן שטח הוא מטבע עובר לסוחר בעגה המובנת היטב לשוכני המרחב. הרתעה זוהרת.
נהר הליטני יהא מעתה גבולה הצפוני של ישראל. הדגם עובד בהצלחה ברמת הגולן, כבר כמעט שישים שנים. כך יהא בגבולנו הצפוני. רק עם בוא שלום תיתכן נסיגה לקווי 2024.

מבוכה מעיקה קנתה בי שבת מאותו יום מצמרר בשבעה באוקטובר 2023. היכן שגיתי. מה נטרף בקלפי בשל הזוועות שחוללו הנוחבה וכל שחברו אליהם. כיצד זה טבחו בלא אבחנה עוללים, צעירים חוגגים וחברי קיבוצים, שמאלנים, מחנה השלום, שואפי ההדברות והסדר.אני מצר על השתייכותי על מחנה הליברליזם החילוני מערבי, אל אלו המקדשים, בין השאר, את הקוד האתי של צה"ל, זה שנועד לשמש אבוקה לנורמות התנהגות בשדות הקרב.נאלצתי להטמיע היסוס, לכפוף ראש, נוכח משפט מכונן, נחלתם של רבים מיוצאי ארצות ערב: "ערבי! לעולם אל תפנה לו גבך וחלילה לך מכופף ברך לעומתו".

עם זאת, כאודים עשנים במדורת חג, עדיין מלחשים בי הגיגי עבר. הייתכן כי כולם, מיליוני בני אנוש, מקשה אחת? מתקשה לעכל. אני מפנה מבט לשוליים ושואל עצמי, למשל, מה תדמית נצרבת בקרב תושבי כפר פלסטיני ביהודה-שומרון שחוו אירוע אלימות תוצרת נוער הגבעות. האם מתנחלת קביעה בראשם כי בני ישראל, עד אחד, כמותם.

לבסוף. עדיין נחרצת תובנתי שנגזר עלינו לחיות בלולים אלו באלו. כך משום שאין ביכולתנו, הניצים, להכחיד איש את משנהו. נאלץ, אם כן, לגבש מתווה של הסדר. נצטרך, ללמוד, להכיל ולנהל כמיטב יכולתנו את הסכסוך המורכב מאין כמותו, למען הדורות לבוא. הסדר בין הפלסטינאים לבני ישראל. הסדר זהיר, דורי דורות משכו. הסדר המתגמל את הפוסעים בנתיבו.

אין לנו, גם להם, ארץ אחרת.

בד בבד, חלילה לנו מחרופ בשמירה.
על החפץ חיים במידל-איסט חובה קדושה להמשיך ולבנות עוצמה שחזותה הרתעה.