התמונה המוכרת כיום בעולם כצילום הראשון בהיסטוריה, 'נוף מחלון בלה-גרא' שמה, צולמה לפני כמעט מאתיים שנים, ב-1827, עת העמיד הצרפתי ניספור נייפס מצלמת עץ על אדן חלונו למשך כשמונה שעות חשיפה לשמש. איכותה הייתה ירודה, אמנם, אך היא סימנה את תחילתה של מהפכה; ב-1888, שישים שנים אחרי כן, הומצא הפילם, וכעבור עוד מאה, ב-1981, החלה חברת סוני לשווק את המצלמה הדיגיטלית המסחרית הראשונה. משם כבר קצרה הדרך אל תרבות הדיגיטל המוכרת לנו כיום, שמתאפיינת באינפלציית תיעוד אינסופית. מישהו אמר סלפי?
אלא שצילום הוא הרבה יותר מכך; מדובר בשפה אסתטית עשירה ומורכבת באמצעותה אנו מבטאים רגשות, תחושות ומחשבות, תוך שימוש באור, תזמון, קומפוזיציה, זוויות צילום, פרספקטיבה, עומק שדה, יחסי צבע ועוד. באגף תרבות של המועצה עושים כבוד לאמנות הצילום זו השנה השנייה ברציפות, עם תחרות 'זום לגליל העליון', וגם השנה משכה אליה התחרות עשרות צלמים, מקצועיים וחובבים, שהציגו בה ממיטב עבודותיהם. מגוון ואיכות הצילומים שהוגשו הפכו את הבחירה בתמונות הזוכות למשימה לא פשוטה עבור שופטי התחרות: שעיה אי-מגור, בשמת הראובני זאבי, אתי נוסבאום ועופר (פושקו) מוסקוביץ. בתהליך הבחירה הוצגו התמונות לשופטים בעילום שם, כמובן, ורק לאחר בחירת הזוכות נחשפו שמותיהם של הצלמים האחראים להן. "הצילומים שהוצגו בתחרות מבטאים בצורה אותנטית את האופן בו אנשי הגליל מתבוננים בנופי חייהם, ומדגישים באבחת צילום את אהבתם למקום", אומר השופט שעיה אי-מגור, צלם, פוטותראפיסט ומנחה סדנאות צילום חוויתי. "במובן הזה, הצילומים הם השתקפות של עולמם הפנימי של המתבוננים – אלה שצילמו ואלה שהתרגשו תוך כדי התבוננות בצילומים".
"מרגשת במיוחד עבורי הייתה קבוצת הצילומים 'שירת האגם המתעורר' שהאירה באור חדש-ישן של צילומים עכשוויים את שירת צילומיו של פטר מירום", מוסיף שעיה אי-מגור. ואם יש צילום שנותר חקוק בזיכרונה של השופטת אתי נוסבאום, מנהלת ואוצרת בגלריה 'סימן שאלה?', הרי זהו הצילום של זיו חריט (יפתח), שזכה במקום הראשון בקטגוריה. "תמונה בתאורה מוזהבת של עגור עם צוואר ומקור מתוחים אל-על וכנפיו חצי פרושות בתנועת אוורור. תמונה אומרת שירה. מתכתבת ומזכירה תמונות של פטר מירום מ'שירת האגם הגווע', אך הפעם האגם אינו גווע. הוא מתעורר לחיים מלאים של בעלי כנף", היא מסבירה את בחירתה.
חריט (51) מקיבוץ יפתח, אגרונום במחלקה החקלאית של 'נטפים', תופס את הצילום אך כתחביב לשעות הפנאי, ואת הזכייה במקום הראשון קיבל בהפתעה. "ראיתי והתרשמתי מאד מהצילומים שהשתתפו בתחרות", הוא אומר. "אני חושב שהרמה עלתה מאד לעומת השנים הקודמות. מאד הופתעתי, גם כי היו תמונות טובות אחרות וגם כי לא 'עבדתי' בעשיית לובי לתמונה שלי".
את המקום השני בקטגוריית 'שירת האגם המתעורר' קטף צילום של ארז הלוי (שמיר) ובמקום השלישי נבחרה עבודה של גבי פישמן פוסברי (קדרים).
"היו תמונות מכל הסוגים ומכל הרמות, וזה מה שאנו מחפשים מצלמי האזור, שיצאו ויצלמו ויתנו לנו נגיעה מהיצירות האישיות שלהם ומהתמונות המועדפות עליהם", אומר הצלם עופר מושקוביץ (פושקו), מבכירי הצלמים בגליל, ששפט הוא גם בתחרות. כחבל ארץ שהחקלאות היא גורם מרכזי בו, הפליאו צלמים רבים בתיעוד ייחודי של הוויה גלילית זו, כשבמקום הראשון בקטגוריית 'נוף וחקלאות' זכתה עבודה מרהיבה בשחור/לבן של אמיר שושני (60) ממטולה, בעלים של מטווח קליעה בקצרין וצימרים במטולה, וגמלאי של מג"ב. חרף הזכייה, שושני עוד רואה בעצמו תלמיד, "למרות שאני מצלם (כתחביב בלבד) מזה עשרות שנים. למדתי אצל סאצ'י הגדול, אצל יפתח חבלין הצנוע אך מוכשר בטירוף וכעת, בחוג הצילום של המועצה אצל עפר בלאנק, שגם הוא מעשיר אותי בידע רב. אני מסתובב עם מצלמה כל הזמן, מאד אוהב את התחום, ולעיתים רעייתי טוענת שאני רואה את העולם דרך הפריים בלבד". גם מהצילומים של מתחריו התפעל שושני. "חלקם ממש מדהימים ומופלאים. אהבתי את הייחודיות של כל צלם וצלמת, את היכולת לראות באותם תאי שטח דברים שונים לחלוטין זה מזה, ונוכחתי שהמשתתפים הצליחו להעביר תחושות ורגשות באופן שגם יהיה עצמאי לחלוטין וגם יתאים לדרישות התחרות". הגאווה שחש שושני על הזכייה נובעת גם מהקושי שלו, כפי שהגדיר זאת, "להעריך את עצמו ואת צילומיו. נוכחתי לדעת שלא אחת צילום שלי שבעיניי ראוי לגניזה גורם להתפעלות של הרואים אותו, ועבודה שאני חושב שהיא מעולה דווקא אינה זוכה לאהדה. הצילום שזכה שינה לי את התיאוריה, מאחר וכבר בזמן הצילומים הערכתי שהוא טוב ואני מאוד שמח שגם אחרים חושבים כך. אני מודה לכולם על הבחירה וחושב ששאר העבודות שהוגשו לתחרות ראויות לא פחות".
את המקום השני בקטגורית החקלאות קטפה סיגל גולדמברג (להבות הבשן), ובמקום השלישי נמצאת (שוב!) תמונה שצילם ארז הלוי (שמיר).
אותו ארז ממש קטף בתחרות גם את המקום הראשון בקטגוריה השלישית, שעסקה בדמויות גליליות. "התרגשתי בכל פעם מחדש שתמונה שלי נבחרה, במיוחד כשהיו כל כך הרבה תמונות יפות ומעניינות", אומר הלוי (54), מחסנאי ב'אופטיקה שמיר'. "שמחתי לראות שהתמונות שלי נוגעות בהרבה אנשים. תמיד נמשכתי לתחום הצילום. מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי מקפיא רגעים כתמונות וחורט אותם בזיכרון. רק בשנים האחרונות הצלחתי לרכוש ציוד צילום מקצועי ולהפוך זאת למציאות. צילום עבורי הוא כמו שפה וזאת הדרך שלי להביע את עצמי, להעביר את התחושה ולהעצים את החוויה לצופה, וכנראה שאני עושה זאת יותר טוב באמצעות הצילום מאשר באמצעות כתיבה או דיבור. כשאני תופס רגע חזק במצלמה ומנציח אותו, אני נרגש מהעובדה שזה חד פעמי והרגע הזה לא ישוב. תודה למארגנים ותודה גם למי שהצביע, ולאשתי שמפרגנת ותומכת ברגעי הצילום שלי".
את המקום השני בקטגוריית 'דמויות גליליות' לקח צילום שובה לב של טלי נבו (שדה אליעזר). "הצילום הזה נגע בי משום שיש בו משהו מאוד גלילי ואותנטי, והוא הזכיר לי את סבא שלי", אומרת שופטת התחרות בשמת הראובני זאבי, אוצרת במוזיאון בית השומר. "הוא מלא רגש ויש בו סיפור". את המקום השלישי והמכובד בקטגוריה קטפה דרורה בהרל (גינוסר).
חותמת את התחרות הקטגוריה האחרונה, 'חביבת הקהל', עם תמונה שצילמה איריס אלפסי (56) מיסוד המעלה, מדריכה מחוזית של החינוך החברתי-ערכי בבתי הספר היסודיים במחוז צפון, שזכתה למירב קולות המצביעים. "מאז ומתמיד הצילום היווה עבורי תחביב וכלי עוצמתי להתבוננות", מספרת אלפסי. "בשנים האחרונות פיתחתי את התחום ולמדתי את סודות הצילום עם מצלמה מקצועית ואף למדתי צילום יצירתי ופוטותרפיה. ראיתי את שאר הצילומים והתרשמתי מאוד מהדרך המיוחדת שצלמים בוחרים לצלם ומזוויות צילום מיוחדות. במיוחד התרגשתי מצילומי האנשים והעמק המיוחד שלנו", היא מספרת. "תואר חביבת הקהל מתקשר אצלי להערכה של הקהל לצילומים שאני מצלמת, וזה לכשעצמו כבוד גדול".
"מאוד מרגש שמתקיימות יוזמות כאלה באזור, שממלאות איזה ואקום שנוצר מאז שנסגר מוזיאון הצילום", מוסיפה בשמת הראובני זאבי. "משמח שיש במה לחובבי צילום ולאוהבי טבע מקומיים. הלוואי שהצילומים יוצגו בהמשך בתערוכה".
"יש גם דברים טובים שהקורונה הביאה לנו", מסכמת רותם מנור, מנהלת אגף תרבות במועצה; "אני אוהבת להסתכל על הצד החיובי של הדברים, ואחד מהם הוא הרעיון לתחרות 'זום לגליל העליון'. אחרי ההצלחה הגדולה של התחרות בשנה שעברה לא יכולנו להישאר אדישים לחוויה הגלילית האמנותית שהתחרות יצרה בקרב המשתתפים, השופטים והגליל כולו, והחלטנו שאת הרעיון הזה צריך להפוך למסורת. אני שמחה מאוד על ההחלטה, הרמה עולה מתחרות לתחרות וזה לכשעצמו מדהים. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות לכל השותפים לתחרות: לשופטים הנפלאים והמסורים שלקחו את משימת השיפוט בכובד ראש, לצוות אגף התקשורת במועצה שליווה וסייע בכל הדיגיטציה של האתר, ולכל הצלמים הנפלאים בגליל העליון שלקחו חלק בתחרות, נענו (ונהנו) לאתגר ושלחו אלינו את צילומיהם המרהיבים. להתראות בזום לגליל 2023!".
