תמות נפשי עם פלישתים

מומחים ופרשנים רבים מסבירים את התנהגותו הפוליטית של ראש הממשלה כ"שרידות בכל מחיר",  ובהקשר זה מפרשים את כניעתו לבן-גביר ולסמוטריץ' כחיזוק לכך. בדברים הקצרים הבאים אני מבקש להציע הסבר אפשרי נוסף.

בהתנהגותו של ראש הממשלה חלו במהלך הזמן האחרון שינויים בולטים ביחס להתנהגותו בעבר (ראו ניתוח מפורט משנת 2017: https://www.the7eye.org.il/263339), שעיקרם:

(א) הקצנה ניכרת בתפיסותיו.

(ב) חוסר התחשבות במציאות (בהשוואה לעבר), אפילו עד כדי ניתוק ממנה.

(ג) נטייה חזקה ביותר לצאת כנגד כול מי שאינו מראה תמיכה בו, גם כאשר הדבר פועל לרעתו בדעת הקהל.

(ד) נטייה הולכת וגוברת לפיה הוא מעניש ונוטר איבה לחלקים גדולים מהאוכלוסייה בישראל (ככול הנראה לתפיסתו, על העוול שעושים לו ולבני משפחתו).

דברים אלה מעלים את החשד לדפוס התנהגות שעיקרו "תמות נפשי עם פלישתים".

מהם דפוסי ההתנהגות שיכולים לתמוך בהסבר הנ"ל?

• יצירת קרע חמור ומכוון עם ארה"ב והנשיא ביידן.
• נקיטת צעדים שכול בר-דעת יכול לראות את הנזק הבינלאומי לישראל שהם טומנים בחובם, בהווה ובעתיד הקרוב.
• הימנעות קיצונית מכל מגע תקשורתי עם הציבור בישראל, ובעיקר עם משפחות החטופים והנפגעים, למרות דעת הקהל המצפה להתייחסותו.
• התחשבות, שלא לומר תלות, באשתו ובבנו.
• יישום צעדים פוליטיים, שרבים מהאנשים שעבדו עמו בעבר טוענים ש"הם מתקשים להבינם".
• נמנע מביקורת כלפי קרובים/שותפים גם כאשר הדבר פועל בבירור לרעתו.
• פרסום הצהרות מנותקות מהמציאות, שנשמעות תלושות (כמו למשל ההצהרה "נילחם בציפורניים").
• לאלה ניתן להוסיף את המעט הידוע, ואת מה שאולי אפשר לשער על מצבו הבריאותי אותו הוא מסתיר מהציבור בקנאות רבה.

ההסבר המוצע לעיל, גם אם הוא בשלב זה ראשוני וחסר תמיכה מחקרית נרחבת, צריך להדאיג מאד את תושבי המדינה, ומעלה חשד כבד בדבר אי כשירותו של ראש הממשלה לעמוד בראש המדינה בתקופה מאתגרת זו.