חשכה נראית

בסוף השבוע שעבר נפתחה במוזיאון תל אביב לאמנות התערוכה 'אחוז בכל היקר', ברוח הימים הקשים שעוברים על כולנו. התערוכה מכנסת יצירות שקשורות במצבי אובדן, מוות וגלות, מסוף המאה ה-19 ועד ימינו, ונפרשת כשדה של דימויים מנוגדים הקשורים בזיכרון ושכחה. יצירות האמנות הן בחזקת הניצולים והעדים, המגיבים למראות הטראומתיים – לעיתים במבט ישיר ולעיתים באמצעות בריחה למרחבי חלימה או הפשטה. ההתבוננות המחודשת באוסף הרישום וההדפס משקפת צורך להיאחז ב"שרידים" יקרי ערך, הנושאים עימם תקווה לתקומה ולעתיד בטוח.

בין יצירות המופת של מיטב אמני המודרניזם, כמו אגון שילה, אדוארד מונק, חואן מירו, פבלו פיקאסו, אווה הסה, קתה קולביץ, נטליה גונצרובה ועוד, מוצגות בתערוכה עבודות של אמנים ישראלים שמטעינות אותה באקלים הנוכחי: מאיה אטון, סעיד אבו שאקרה, מיכל הלפמן, גיא גולדשטיין, סמאח שחאדה, יואב אפרתי, שיבץ כהן, מיכאיל גרובמן, בלה בריזל, משה גרשוני וגם האמנית רחל רבינוביץ', חברת קיבוץ דפנה שבגליל העליון.

כך מספרת רחל על יצירותיה המוצגות בתערוכה:

״'חשכה נראית' היא סדרת ציורי דיו על נייר בגודל A5 , שתחילתה באוקטובר 2023 והיא ממשיכה אל 2024. עם תחילת המלחמה מצאתי עצמי במסע בריחה מטלטל. זרקתי בגדים לטרולי קטן ויצאתי אל הלא נודע, מה שהתחיל כפינוי זמני הפך לחודשים ואין מועד שיבה הביתה. המעבר החד לדירת מסתור, החיים על מזוודה וקופסאות, גורמים לי כל הזמן לאבד ולחפש. תחושת הקץ, הפכה למסכת עצבנית רוויית מתח ואיבוד שליטה. אחרי שבועיים הבנתי אינטואיטיבית שבלי ציור אני נמסה. קניתי בלוק קטן, מכחול וסט זעיר של צבעי מים. הדיו התווסף בהמשך".

"ציור מקפיא רגעים נטולי מילים, אפשר להביט בו גם אחרי זמן ולעורר את הרגש שיצר את צירוף הדימוי והצבע על הנייר. הציורים הזעירים ב'חשכה נראית' הם יומני עורף, תרתי משמע. אני מציירת בלילות כמו תחת אמוק, הפורמט הקטן ממרכז ומפקס אותי. שנים אני מציירת גולגולות, המוות הוא חבר קרוב, הייתי ילדה שהתייתמה בקיבוץ של פעם, שבו אין מקום לפינוק. המלחמה הציפה את קודמותיה – אלה שעברתי בילדות, בגיל ההתבגרות ועד היותי אימא לילדים, בקיבוץ דפנה שבצפון עמק החולה, הגובל בלבנון וסוריה. פחד כאוטי, טוטאלי, היסטרי". 

"ככל שזוועות השחיטה בדרום התבררו, הטראומה התעצמה. נעלתי דלתות וסגרתי תריסים בדירה שאליה נמלטנו מהצפון, צללתי למעין אמבטיית דיו שחורה. לפעמים זה הרגיש כמו איבוד טעם בכל. העולם נחרב ואין למה ועם מה להמשיך. הביטוי 'סערת מוח' שוויליאם סטיירון מציע לכנות דיכאון במקום המילה דפרסיה, הוא מדויק. הסערה של המלחמה, הנטישה החפוזה של הבית, המחשבות על החטופות והחטופים במנהרות, על החיילות והחיילים, חוסר האונים, חוסר הוודאות, אלה הפכו את הציור למעין תפילה לילית שאני מקיימת ביני לביני. זו תקופה בה חומרים מאלחשים מאפשרים לשרוד. הציור מבחינתי הוא היאחזות בממשי, לפעמים יותר ממה שמכנים מציאות. הציורים שלי נוגעים באירועים שהמציאות מייצרת, וברגע שהם נוצרים אין להם מחויבות אליה".

'אחוז בכל היקר' – יצירות מופת על נייר

נעילת התערוכה: ​4/1/25.

מוזיאון תל אביב לאומנות – אולם רבקה ויוסף מאירהוף (מפלס עליון), הבניין ע"ש קרן משפחת פאולסון, קומה 1.

אוצרוּת: ענת דנון סיון.
עוזרות אוצרת: נעמה בר-אור, ענת פלד.