הנורית פורחת שוב

מה נשתנה הפסח הזה? כמעט הכל – החטופים, המפונים, הלוחמים, השכול, הכאב והעצב שאין להם סוף – חג החירות הכי לא "חירותי" שידענו; רק הטבע ממשיך בשלו כאילו הכל כרגיל, פורח לו בנחת, לא שואל אף אחד אם מותר לו, לא מתחשב בנסיבות, פשוט פורח. ואם העזתם להצפין מצומת כ"ח לכיוון צומת הגומא (או שאתם גרים ביישובי העמק הלא מפונים ואין לכם ממש ברירה), בטח שמתם לב לשטיח הצבעוני המרהיב שאי אפשר שלא להסיט אליו את המבט (זהירות, עיניים על הכביש!), זה שבדרך כלל, כמעט בכל אביב, מרומם את הנפש משמחה – הנוריות של יראון.

ענף הנוריות לגידול פקעות לגינון קיים ביראון כבר קרוב לעשרים שנה, עם עליות וירידות. בשנים האחרונות הצליח הקיבוץ להגדיל את היקף השטח של הנוריות, מה שהופך את מרבד הקסמים הזה לעוד יותר מרשים. הגד"שניקים של יראון מטפלים בגידול הפקעות משלב הזריעה ועד ההוצאה, האריזה והמשלוח. כל הפקעות מיוצאות להולנד ומשם לכל אירופה וארה"ב.

יראון, כידוע, הוא קיבוץ מפונה, אבל מאחר ושטח הענף נמצא בעמק, העסקים (כמעט) כרגיל. "אנחנו בגד"ש יראון משתדלים לעבוד לפי תוכנית הגידולים שלנו", אומר אורי שולמן, מנהל הענף. "כל הגד"שים בעמק מתפקדים פחות או יותר רגיל, כמובן בהתאם למצב. אנחנו צריכים אמנם להיזהר מירי טועה של החיזבאלונים, אבל ממשיכים לעבוד. חלק מהצוות חובר אחרי העבודה לכיתת הכוננות, וחלק אחר חוזר למקום מגוריו הארעי".

בעידן של אינסטגרם וטיקטוק היה זה אך צפוי ששטח הנוריות יהפוך ללוקיישן מבוקש לצלמים ולמצטלמים. ומה עושים כדי לשמור על הגידול? "בשנים רגילות אנחנו מכסחים את הפרחים בכדי שהמטיילים לא יגיעו", מוסיף שולמן. "לצערי, רובם לא מבינים שהם נכנסים לשטח פרטי, שזהו עסק כלכלי לכל דבר. נכנסים, תולשים צמחים, רומסים, נשכבים על הפרחים – הכל למען הצילום. השנה עקב המצב יש מעט מאוד מטיילים ולכן לא כיסחנו, והמראה אכן מרהיב".

אז אם אין לנו חירות ב'חג-החירות', לפחות יש לנו אביב ב'חג האביב'. והלוואי שבאביב הבא, כולם כבר יהיו כאן לחגוג, לנשום ריחות פריחה, ואולי גם לצלם (בעדינות) את הנוריות של יראון.