הטובות לקרב

נושא שילוב נשים בתפקידי לחימה עלה שוב לכותרות עם תחילת המלחמה בעזה. סיפורי הגבורה הבלתי נתפסים של החיילות ב-7 באוקטובר, כמו גם של הלוחמות בשדה הקרב עם התקדמות המהלך הקרקעי, הדגישו, ועודם מדגישים, את התפקוד המקצועי שלהן ברגעי האמת; ואם בעבר עלו הסתייגויות שונות על כשירותן המבצעית – כעת כבר אין ספק שנשים יכולות לתפקד לא פחות טוב מחיילים גברים.

אולם, אם נדמה היה לנו שרק בעידן המודרני בו אנו חיים שילוב כזה של נשים בכלל אפשרי ומתקבל על הדעת, הרי מן הראוי שנעיף מבט אל העבר הרחוק ונלמד דבר או שניים על גבורתן של נשים עוד משחר ההיסטוריה של הארץ הזו.

החלוצות והאמיצות

נשים השתתפו בהגנה על המולדת עוד מראשית ימיה: בארגון 'השומר' של תחילת המאה ה-20, היו חברות מספר נשים ובין מקימיו נמנתה כידוע גם מניה שוחט; בארגון 'ההגנה' שקם אחריו פעלו נשים, תחילה בתפקידי עזר ואחר כך בתפקידי לחימה; בהמשך היוו הנשים כשליש (!) מהכוח הלוחם של הפלמ"ח; בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות השתתפו נשים ברוב תפקידי הלחימה בחזית ואף כטייסות קרביות.

גם ביישובי הגליל העליון השתתפו חברות המשק בהגנה על הבית, ונדמה שעשו זאת באופן טבעי מבלי לתת דעתן על מושגים כמו 'מעמד האישה' או 'שוויון הזדמנויות מגדרי', כפי שאנחנו נוהגים לעסוק בהם כיום. הן פעלו, נלחמו, ואף הקריבו את חייהן תוך לחימה אמיצה.

אחת מהן הייתה אסתר (אסתר'קה) סנדישב ז"ל מאיילת השחר.

אסתר'קה נולדה ב- 10.6.1932 בתל-אביב להוריה הניה ומשה. בשנת 1936, בהיותה בת ארבע בלבד, התייתמה מאביה אשר נפל בעת מילוי תפקידו כנוטר בהגנה על תל-אביב, במהלך פרעות 'המרד הערבי'. מוסדות היישוב סדרו לאלמנה הצעירה ושני ילדיה הקטנים מעבר לאיילת השחר כדי שתוכל לשרוד. בהמשך למדה אסתר'קה בבית-הספר, ויחד עם כל בני הקיבוץ השתייכה לתנועת 'הנוער העובד'. הנוער של אותם ימים הצדיק את שם התנועה הלכה למעשה, ולקח חלק בכוח העבודה הקיבוצי, בנים ובנות כאחד.

בימי מלחמת העצמאות וההתקפות על איילת השחר, פונו הילדים מתחת לגיל 14 לטבריה ובהמשך לחיפה. הנערים והנערות הגדולים יותר נשארו בקיבוץ לתמוך במאמץ המלחמתי. כך, וכמו אחרים בני גילה, שימשה אסתר'קה כקשרית באחת מעמדות ההגנה הקיצוניות. תפקידה היה להעביר מסרים בין העמדות, תוך כדי הפגזות.

ב-10.6.1948, בדיוק ביום הולדתה ה-16, גברו התקפות האויב על המשק, וכאשר חוטי הטלפון נקרעו התבקשה אסתר'קה להעביר פקודה לעמדה אחרת. באותו הרגע פגעה הפצצה אווירית בעמדה בה שהתה יחד עם שישה לוחמים נוספים, בסמוך ללולים של המשק. העמדה קרסה על יושביה ואסתר'קה נפצעה קשה. בדרך לבית החולים בצפת, כשהיא נישאת בזרועות אימה, הספיקה לשאול לשלומו של בן גילה שהיה יחד איתה בעמדה, ואז מתה מפצעיה. "הילדה בהירת השיער וחומת העיניים, הנערה העליזה שצחוקה מתגלגל למרחקים", כפי שכתבו עליה חבריה, הובאה למנוחת עולמים בבית-הקברות באיילת השחר.

עוד סיפרו חבריה לאחר מותה, שאסתר'קה הייתה ילדה של בית, טובת לב ואקרובטית מחוננת. היא הייתה קשורה מאוד לאחיה הצעיר, חרות (חרות לפיד ז"ל, משקם האסירים הידוע), שהיה רק בן 13 כשאחותו הגדולה והקרובה לליבו נהרגה. לאחר מותו של חרות, מצאה משפחתו מכתב בכתב ידו בו הוא מבשר לקרוביו בתל אביב על מותה של אסתר'קה. נער צעיר מספר על שאירע בפרטי פרטים מצמררים, שיותר מכל ממחישים את גודל ההקרבה איתה נאלצו להתמודד באותם ימים, לא רק הגברים הלוחמים, כי אם גם נשים ונערות, בהגנה על ביתם.

השנים הבאות

עם הקמת המדינה וצה"ל ב-1948 השתנה היחס לנשים לוחמות והוקם חיל הנשים (ח"ן), שקבע שנשים ישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר, אבל לא בתפקידי לחימה. במשך כשלושים שנה נותר אופי השירות של נשים בצה"ל ללא שינוי של ממש, כך שאחוז ניכר מהמתגייסות הוסיפו לשרת כפקידות.

בשנות ה־80, החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלחימה, ובתחילת שנות ה-90, עם פסיקת בג"ץ בעניינה של אליס מילר, נאלצו מפקדי הצבא לבחון מחדש את כלל מדיניות השיבוץ והטיפול בחיילות ובמפקדות בצבא. אך גם כשיותר ויותר נשים שובצו לתפקידי לחימה, מרבית תפקידי החי"ר והשריון נותרו סגורים בפניהן.

בשנת  2001 פורק חיל הנשים, ובמקומו הוקמה יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם). בניגוד לחיל הנשים, שקיבע במידה רבה את מעמד הנשים בצבא, תפקיד היוהל"ם הוא ליישם את מדיניות הצבא בקידום התנאים לשוויון הזדמנויות לכלל המגדרים, כולל מיצוי כישוריהן ויכולותיהן של נשים בצבא, ולהבטיח לנשים המשרתות בצה"ל סביבה בטוחה וחופשית מאפליה. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2020 85% מהיחידות בצה"ל היו פתוחות לשירות נשים.

ב'יום האישה' הזה, אנחנו מחזקים את ידיהן של הנשים הלוחמות, ומתפללים לשובן של הנשים שעדיין מוחזקות בשבי האויב.