שכחו אותי בבית

בפוסט חמוד שנתקלנו בו בקבוצת 'קהילת השוות של הגליל העליון' בפייסבוק, שאלה אחת הנשים את חברותיה: "מה הדבר שהכי מטריד אתכן שהשארתן בבית מאחור כבר 4 חודשים?". התשובות שהיא קיבלה היו גם עצובות, גם מצחיקות, ובעיקר כאלה שמחדדות את המצב הבלתי נתפס של פינוי תושבים מביתם לזמן כה ארוך.

"השארתי תיק בית ספר רטוב במכונת הכביסה", כתבה אחת הנשים; "אני דווקא השארתי גיגית כביסה עם בגדים נקיים במבואת הכניסה לבית", סיפרה אחרת, "באותה שבת שחורה על הבוקר, בדיוק הוצאתי אותה מהמייבש, עוד לפני ששמעתי חדשות"; "כל החפצים שאספתי מהעולם, וכלי הקרמיקה שהכנתי בעבודת יד, והעציצים שטיפחתי, והפחד שיפול נ"ט ברחוב שלי כי כבר נפלו פה הרבה", שיתפה בדאגה אישה נוספת; "אני השארתי כלים שטופים במדיח, אבל המדיח סגור ואמרו לי שהכל יתמלא עובש", ציינה בחשש מפונה אחרת.

אמא מפונה

לעזוב את הבית שלךְ, מקום המפלט שלךְ, העוגן הפרטי המשפחתי הבסיסי כל כך, ועוד מבלי להתכונן לכך מראש, זה משהו שאף אחת מהמפונות לא דמיינה שתעבור, בטח לא לפני, אחרי ותוך כדי הריון ולידה: "השארתי תיק לידה עם כל הציוד לתינוקת שכבר לא רלוונטי כי בדיוק סיימתי חופשת לידה", מתארת שווה גלילית שנראה שנאלצה להביא לעולם את ביתה שלא בביתה; מישהי אחרת השאירה "חיתולים רב פעמיים שלא עברו כביסה עיקרית", אישה נוספת השאירה "בגדי תינוקות שלא יהיו לי כשאלד, והם מלאים בזיכרונות", ואישה שרק ילדה כתבה: "השארתי מלא שקיות חלב שאוב במקפיא".

הפרטים הקטנים

חיי השגרה של כולנו מלאים בפרטים טריוויאליים יומיומיים, שרק פינוי כפוי מהבית יכול להעלות אותם לפתע למרכז סדר היום: "אני פשוט הכי מתגעגעת למקלחת שלי ולמיטה שלי. כבר יותר ממאה ימים שלא ישנתי בה ואני מתגעגעת אליה נורא", שיתפה מפונה באחת התגובות לפוסט. מישהי אחרת כתבה: "השארתי אוסף של 200 עציצים, מלא כביסה, את כוס הקפה שאני אוהבת, את המטבח האהוב שלי, את המרפסת המהממת שלי, הגינה שלי, החיים שלי". ארבעה חודשים זה המון זמן כשאת לא יכולה לחזור הביתה, ובינתיים גם התחלפה לה עונה או שתיים ("המגפיים היפות שקניתי בשנה שעברה לחורף נשארו בבית"), זרעים שנזרעו ושתילים שנשתלו כבר לא נראים אותו הדבר ("השארתי צמחים ששתלתי ב 6.10 ואיחלתי לנו חורף שמח, ואבוקדואים מונבטים זמן רב שכה הייתי גאה בהם ובטח כבר נבלו"), ובאופן כללי כל הדברים הרגילים כל כך נראים עכשיו נדירים ויקרים מפז ("הכרית היחידה שנוחה לי בעולם"). אחת הנשים שהגיבו בפוסט סיכמה זאת כך: "השארתי מאחור ארבע ואזות ענקיות עם מים וזרי פרחים מיום ההולדת, מקרר מלא בירקות מהגינה, את הגינה, ובייסיקלי את רוב חיי כאדם בעולם כילידת הגליל העליון".

שאריות של החיים

גם המחשבה על האוכל שנשאר בבית מבלי שנגעה בו יד אדם מעוררת אימה מסוימת, כזו שנוח לשתף בקבוצת נשים: "השארתי כיור מלא בכלים, קופסא מלאה באוכל בדרך לקומפוסט ומקרר מלא אוכל", כתבה אחת; "מטריד אותי שאין לי מושג מה יש בסירים שהשארתי במקרר", שיתפה שנייה; "יש לי 10 קילו בשר במקפיא", חלקה שלישית; והרביעית השוותה והגדילה: "השארנו צלחות עם פסטה וכוסות עם יין מארוחת שישי שלפני אותה שבת"; ובכן, מסתבר שכשמדובר באוכל הדאגה היא רבה, גם בגלל מצבם הפיזי של הפרודוקטים שנשארו בבית, אבל גם ואולי בעיקר בגלל שהם מעידים על החיים שהתנהלו בו: "יש לי במקרר 20 קילו ריבות של החינה שהיינו אמורים לחגוג כמה ימים אחרי השבת ההיא"; כתבה מישהי; ואחרת סיפרה: "אצלי יש סיר חמין שנשאר על השיש וקינוחים במקפיא". גם מה שמחוץ למקרר לא נותר מקופח: "יש לי ירקות שורש בארון שבטח נהפכו ליצור חדש, קמחים שבטח נכנסו אליהם ג׳וקים ובטטה בצנצנת שבטח כבר נרקבה", אמרה אחת המפונות, ואחרת אף חשפה עדכון מהשטח: "מסתבר יש לנו בבית שתי גופות של חולדות שחירבו לנו את המטבח".

שם הרי גולן

גם הגעגועים לגליל היפה שלנו, לנופים ולשקט נכנסים לרשימת 'דברים שהשארתי מאחור' כפי שעולה מהתגובות לפוסט: "מתגעגעת לשגרה, לכבישים נטולי פקקים, לאוויר הנקי", כתבה אחת הבנות; "אני מתגעגעת לנופים של הגליל העליון, לנסוע בכביש ולהסתכל על החרמון המושלג, אני מתגעגעת לנחל. ואני מרגישה בת אדם אחרת לגמרי מאז", מישהי אחרת שיתפה בעצב; ומפונה אחרת שעברה בינתיים לגור בעיר סיפרה שמה שהכי חסר לה זה הנוף וגם "השכנים הכי טובים בעולם, שכנראה כבר לא יחזרו להיות".

אז נכון שאנחנו לא שוכחים שיש לנו 136 חטופים שנמצאים בשבי כבר למעלה מארבעה חודשים, וזה הדבר הכי נורא והכי חשוב שמעסיק את כולנו. ונכון שמושג הזמן מקבל משמעות אחרת כשמדובר בסך הכל בפינוי זמני מהבית של אלה שבריאים ושלמים. ועדיין, ליבנו גם עם מי שנאלצו לעזוב את ביתם ברגע אחד ונודדים מאז במקומות שונים בארץ. וכן, מותר גם לצחוק על הקושי ולהתעסק בקטנות ובדברים חומריים, כמו שענתה אחת המפונות בתגובה לשאלה איתה פתחנו – מה הכי מטריד אתכן שהשארתן מאחור – "את הבגדים והנעלים האהובים עליי, את האוטו שלי שרק נהרס מיום ליום, מלא עציצים, אקווריום עם 6 דגים, וקערה אחת עם אבוקדו שום וסוללות".

** תמונות אילוסטרציה: pexels