השמש מרתיחה את המים בבריכת הצפרדעים

בחלל רחב ממדים, יצרה האמנית אורית ישי מיצב של תחנות קטנות לשהות בהן ולתהות על רוח האדם.

בתפנית מסקרנת ושונה מפרקטיקה מוכרת שלה, העוסקת באסתטיקה של החברתי, התרבותי והפוליטי במרחבים עם סממנים של קונפליקטים היסטוריים שנוגעים בפוליטי ובחברתי, הפעם היא מעבדת בשפתה הפלסטית את מושג המחלה לאסתטיקה ולפואטיקה של השתנות הגוף ופגיעותיו. מחלות הגוף כשביל החוצה את מרחבי הקיום האנושי היומיומי ונטול ההרואיות.

הפסל המרכזי בתערוכה הוא פסל ניאון של סבך (פלונטר), המגלם אסתטיקה פתלתלה של מחלה ומקומה בין האישי לקולקטיבי. ישי בוחרת דימויים של כוח וחולשה ומוצאת בפסלים רומיים ויווניים מנותצים, פגומים ושבורים הד וסימטריה לחולף ולמפגעי הגוף האנושי. במסעה הפרטי-אמנותי עוברים פסלי נשים שנפגמו ותוקנו באמצעים מכניים מסורבלים טרנספורמציה מהנרטיב האוניברסלי לאישי, ומפנים את מבטנו לקיום שמתחמם לאט בשמש עד לרתיחה שמתגלמת בהפתעה.

אורית ישי (תל אביב) היא אמנית פעילה בתחומי הוידאו-ארט, צילום סטילס ומיצבי ניאון. עבודותיה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם ונכללות באוספים רבים דוגמת MUMOK, המוזיאון לאמנות מודרנית וינה ומוזיאון ישראל בירושלים. היא זוכת פרסים ומלגות, ביניהם פרס משרד התרבות והספורט, קרן יהושע רבינוביץ ועוד.