תקווה רדיקלית:
החינוך בגליל העליון כמצפן קהילתי וערכי

הגליל העליון ניצב היום על סיפו של עידן חדש: אחרי חודשים ארוכים של אתגרים ביטחוניים, פינוי כפוי והעדר יציבות, נפתח חלון של הזדמנויות, ומי שמביט בעדו יוכל לזהות את תחילתה של תנועה אחרת: תנועה של שיבה הביתה, של בנייה, של התחדשות. במרכז התנועה הזו עומד החינוך, לא כעוד חוליה בשרשרת אלא כלב הפועם של התבססות מחודשת בגליל; לא כחזרה עיוורת לשגרה, אלא כבחירה אמיצה להביט הרחק קדימה.

במועצה מבינים היטב כי חינוך איננו רק מענה לצורך, כי אם מצפן ערכי; הוא איננו רק כלי, כי אם אמירה בדבר העתיד. בשקט, ועם זאת בעקביות, מתחילה להבשיל במסדרונות ההנהגה האזורית תוכנית אסטרטגית רחבת היקף שמבקשת לייצב מחדש את מרקם החיים בגליל דרך מערכות החינוך: הפורמליות והבלתי פורמליות, המקומיות והאזוריות, כל זאת תוך שימור מורשת המקום והמסורות. ולראשונה זה זמן רב שוב אפשר להרגיש: הגליל נושם חינוך.

חינוך תחילה

במועצה אזורית הגליל העליון, החינוך מעולם לא התקבל כמובן מאליו. גם בימי שגרה השקיע אגף החינוך מאמצים עצומים בהפעלת מערכות חינוך איכותיות, קשובות וצומחות. אולם אחרי השנתיים האחרונות מקבל החינוך משמעות נוספת: הוא הופך לעוגן, לסמל לשיבה הביתה ולגשר אל עבר עתיד חדש. ולעתיד הזה יש גם תוכניות פעולה, שבמרכזן הבנה עמוקה: חינוך בגליל העליון איננו רק עניין של כיתות ומערכת שעות, אלא חזון של קהילה שלמה.

ד"ר אורית דגני-דיניסמן (שניר), מובילת האסטרטגיה של המועצה בתחומי החינוך והפנאי, נכנסה לתפקידה זה באפריל האחרון, בתקופה בה היה ברור לכל –  לפני שמביטים לפנים, לפני שמגבשים תוכניות וחזון, יש ראשית לשקם את האמון באזור. המשימה הדחופה ביותר שניצבה אז בפני המועצה הייתה לייצר שוב תחושת יציבות ולאפשר את החזרה ההדרגתית לשגרה. "בתפיסה שלי, לא נכון לתכנן עתיד עבור אנשים שלא נמצאים כאן", מדגישה אורית. "עם השיבה הביתה אחרי הפיזור הגדול הורגשו היטב הרצון והצורך לחזור להיות יחד, והיה ברור שאחד הדברים שמייצרים יציבות, אופק חברתי וביטחון הן מערכות החינוך. העבודה שלי היא לשרטט את התמונה הגדולה ואת החזון, אבל לפני כל זה היה צריך להתחיל לטפל בפרויקטים קונקרטיים שיחזירו את האמון במערכת, ויניחו את העוגנים לבנייה העתידית". מכאן כבר התוותה המועצה יעד ברור: לפתוח את כל בתי הספר במרחב באופן המיטבי, ולספק לתלמידים חוויית שיבה מלאה של יציבות, ביטחון ותודעת עתיד.

הצעד הראשון של אגף החינוך התמקד בשינויים הפיזיים והנראים לעין: כל בתי הספר במרחב עברו שדרוג משמעותי במראה ובתשתיות, כולל שיפור המיגון, שיפוץ כיתות ומבנים וחידוש מרחבים קהילתיים, כדי לאפשר לתלמידים חזרה למסגרות בסביבה בטוחה ויציבה. הצעדים הבאים כבר נגעו לשכבות העמוקות יותר: תוכניות לימוד חדשות, מענה רגשי לתלמידים שחוו פינוי וניתוק, ויצירת חוויית רצף והמשכיות לתלמידים השבים למסגרות.

במקביל להתמסרות אגף חינוך לנעשה בשטח וליצירת פתרונות מיידים לצרכים העולים ממנו, החלה אורית בתהליך חשיבה ותכנון מעמיקים, בניסיון להגדיר מחדש מהו חינוך בגליל העליון ולהניח לו יסודות יציבים ואיתנים לקראת השנים הבאות. התוכנית שהיא מובילה, שזכתה לשם "חינוך תחילה", משרטטת, לצד טווח הזמן המיידי עליו אמון אגף חינוך, את אופק טווח הזמן הבינוני ואת הטווח הרחוק.

"הטווח הבינוני מתרכז בתכנון ופיתוח יסודות חזקים לחינוך שאנו שואפים להתחיל ליישם את חלקם במסגרת פיילוטים כבר במהלך שנה"ל תשפ"ו", אומרת אורית. מהלכים אלו כוללים, בין השאר, את קידומו של "יום גלילי אזורי" לכיתות היסודי וחטיבות הביניים, במסגרתו יצאו התלמידים לפעילויות מחוץ לכותלי בית הספר יום אחד בשבוע. נוסף על כך ייפתחו "מסלולי המראה" למצטיינים, ייבנה רצף חינוכי מגובש יותר בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי, יוקמו מרחבים חינוכיים-חברתיים ומקצועיים בבתי הספר התיכוניים, ויינתן מענה מערכתי רחב לסוגיות כוח האדם בגיל הרך ובחינוך הבלתי פורמלי.

הטווח הארוך כבר עוסק בראייה עתידית של צמיחה ושגשוג, תוך יישום אסטרטגיה חינוכית כוללת ובניית מפת מוסדות חינוך אזורית מחודשת עם פריסה גיאוגרפית עדכנית, מוסדות אלטרנטיביים ומרכזי מצוינות והתמחות שיאפשרו מגוון ובחירה רחבים יותר לתושבים. תפיסה זו אינה רואה במועצה מונופול חינוכי, והיא מקדמת ביזור מושכל של מוסדות החינוך לצד חיזוק שותפויות אזוריות עם מועצות שכנות בכל הגליל המזרחי. התוכניות כוללות, בין השאר, גם הקמת חממה חינוכית-אקולוגית, פיתוח תוכניות ייעודיות לילדים ונוער בסיכון, התאמת מבנה יום הלימודים ובניית שותפויות עם מוסדות אקדמיים. אל תוך מהלך זה נטמע גם הקונספט של "חינוך שלם מבוסס מקום", המציע מודל ייחודי לגליל העליון המחבר בין מסורת לחדשנות ובין קהילה לפרט. בבסיסו עומדת ההבנה כי נדרש "כפר שלם לגדל ילד", המייצרת, בין השאר, גם חיבור בין מערכות החינוך הפורמליות, הבלתי פורמליות והקהילתיות לכדי מעטפת הוליסטית אחת. המודל שם דגש לא רק על הישגים לימודיים, אלא גם על חוסן רגשי, תחושת שייכות, משמעות ומימוש עצמי. עקרונותיו כוללים חינוך הוליסטי הרואה את הלומד כאדם שלם, למידה מבוססת הקשר ומקום, טיפוח מצוינות אישית לצד חיזוק תחושת המסוגלות, ועידוד יזמות וחדשנות עם דגש על מיומנויות המאה ה-21. כך הופך החינוך בגליל העליון לא רק לתשתית של מערכת לימודים, אלא לבסיס זהות, חוסן ועתיד קהילתי משותף.

מגשימים חלום משותף

מעבר ללוחות הזמנים והיעדים המעשיים, נשענת תוכנית "חינוך תחילה" על כמה עקרונות יסוד, "אבנים גדולות", כפי שמכנה אותן אורית, שמנחות את התהליך כולו ומבטיחות שלא רק יהווה סדרת צעדים טכניים אלא מהלך עמוק ומשמעותי של עיצוב מחדש של המצפן הערכי והחינוכי – מהלך שנועד להגדיר מחדש את דמותה של מערכת החינוך בגליל העליון.

כשפורטים את התפיסה הזו לפרקטיקה, מציבה אורית במוקד – ולפני הכול – את ההכרח ביצירת שפה חינוכית גלילית. "כיום חסרה אמירה ברורה שמגדירה מהו החינוך בגליל העליון, מהם ערכי הליבה שלו ועל מה מונחים הדגשים המרכזיים", היא מסבירה את הרציונל. אלא שמעבר להיגיון הישר, הבשורה האמיתית טמונה בעובדה שהתושבים עצמם שותפים מלאים לבניית השפה, או אם לדייק זאת קצת יותר, לבניית חלום משותף, כזה שיוכלו יחד לעצב ולהגשים. לשם ניסוח אותו חלום החל שיח פנימי באגף החינוך, שבהמשך יתרחב למעגלים קהילתיים נוספים. אלה ישרטטו יחד מצפן ערכי, כזה שכלל הגורמים יפעלו לאורו.

"אנחנו בתהליך של שיקום, ותמונת העתיד שלנו בבנייה כרגע, והיא תיבנה בשיתוף עם התושבים. אני לא רוצה להחליט עבורם, אני רוצה לשמוע מהם מה משמעותי מבחינתם", מסבירה אורית. "יכול להיות שמה שממש מהותי עבור קהילת הורי 'עלי גבעה' והיישובים שלהם (קיבוצים, מושבים ומושבה) טיפה שונה מקהילת 'לב העמק', למשל. אנחנו מעוניינים להיחשף לכך ולשמוע את הקולות". עם גיבוש השפה החינוכית המשותפת תיפתח גם הדרך לשרטוט יעדים בהירים ולצעוד לעברם בצעדים בטוחים. הכוונה היא להשלים את התהליך עד סוף שנת 2025, לקראת תקציב 2026, ולסמן בכך לא רק יעד ארגוני, אלא את תחילתה של דרך חדשה להגשמת חלום משותף.

אבן דרך מרכזית נוספת שמדגישה אורית היא בניית שותפויות עם הרשויות השכנות, כחלק מהתפיסה האזורית הרחבה. בחזון זה נפרשת מפת מוסדות חינוך מחודשת, שבה כל מרחב מוגדר באמצעות עוגן מרכזי המשלב חינוך, קהילה ופנאי. שלושה מוקדים כבר סומנו על המפה – מרכז קלור  ומוסדות החינוך, הספורט והקהילה בכפר בלום, בית הספר העתידי שיוקם ברמת יראון ובית הספר החדש ברמת כורזים, 'שבילי הצפון'. עוגנים אלה אינם רק מוסדות חינוך, אלא אבני פינה במערכת רב-שכבתית ומשותפת, המחזקת את המרקם האזורי, מעצימה את שיתוף הפעולה בין המועצות ופותחת אופק חדש לחינוך בגליל. הקמתו של 'שבילי הצפון' (שם זמני) בכורזים הייתה עצמה ביטוי מוחשי לאותה תפיסה; מהלך שנעשה, כדברי אורית, כ'אקט של תקווה רדיקלית', מונח שטבע הפילוסוף ג'ונתן ליר: פעולה הנעשית מתוך אמונה עמוקה, גם בהיעדרה של ודאות מלאה ואחיזה ממשית במציאות.

אבן הדרך השלישית כבר נוגעת להעמקת הקשרים עם המוסדות האקדמיים, המחקריים והחינוכיים בסביבה, במטרה ליצור רצף חינוכי שילווה את התלמידים מהגיל הרך ועד להשכלה הגבוהה. החיבור לאקדמיה יאפשר לתלמידים אופק התפתחותי רחב יותר, ולמערכת החינוך עצמה – חיזוק מחקרי, פדגוגי ומקצועי. כמוכן, חיבור לעוגנים במרחב: תעשיה עתירת ידע, חקלאות ומו"פ חקלאי, תיירות כפרית, אתרי מורשת, חיבור לאוצרות הטבע בגליל ועוד על בסיס תפיסה של "חינוך מבוסס מקום".

בינה בונה

העתיד מזמן לתלמידים של היום מציאות תעסוקתית שונה לחלוטין מזו שהכרנו בעבר. מקצועות רבים ייעלמו, אחרים ישתנו ללא היכר, ובמקומם יצוצו תחומים חדשים שעדיין איננו יכולים להגדיר או אפילו לשער. בעולם כזה, היכולת להחזיק בידע נקודתי כבר איננה מספיקה; מה שנדרש הוא סט רחב של מיומנויות – יכולת למידה עצמאית, חשיבה ביקורתית, גמישות מחשבתית, יכולת הסתגלות למצבים משתנים ושילוב בין עולמות תוכן שונים. הבינה המלאכותית, שכבר היום משנה סדרי עולם בתחומי התעשייה, החינוך, הרפואה והאמנות, צפויה להיות מרכיב מרכזי כמעט בכל תחום עיסוק עתידי. לכן חשוב שהתלמידים לא רק יכירו את הכלים הללו, אלא גם ילמדו כיצד להשתמש בהם בצורה מושכלת, יצירתית ובעלת ערך.

ד"ר אורית דגני-דיניסמן רואה חשיבות בלימוד מקצועות המחר כאשר הבינה המלאכותית היא חלק אינטגרלי מהם" אולם לא פחות חשובים השייכות והחיבור למקום", היא מדגישה. "'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל', אמר בזמנו יגאל אלון. לצד החדשנות וההכנה לתעסוקת העתיד חשוב שהילדים ילמדו על מורשת המקום, יתחברו לשורשים ולנרטיב המקומי, לסיפור הגלילי שהם חלק ממנו".

דווקא החיבור בין שני הקטבים – זהות מקומית ומורשת מצד אחד, וחדשנות טכנולוגית ומיומנויות עתיד מצד שני – הוא שמאפשר לחינוך בגליל העליון להפוך ממסגרת לימודים למנוע צמיחה אמיתי. העבר מעניק שורשים ותחושת שייכות, החדשנות פותחת שער לעתיד; יחד הם מייצרים חוסן, תקווה ויכולת לבנות עתיד מבוסס ויציב לאזור כולו.

בסופו של דבר, ברור כי החינוך בגליל העליון איננו עוד תחום אחד מני רבים, אלא אבן היסוד שעליה נבנית כל ההתחדשות האזורית. במועצה מבינים שחוסן קהילתי, צמיחה דמוגרפית ויכולת שיקום אמיתית מתחילים כולם בכיתת הלימוד ובמרחב החינוכי. משם נגזרת המחויבות להעמיד את החינוך בלב סדר העדיפויות, ולרתום אליו את כלל המשאבים והשותפויות. זוהי בחירה שאיננה רק תגובה לצורכי ההווה, אלא אמירה באשר לעתיד – על האופן שבו הגליל העליון רוצה להגדיר את עצמו בשנים הבאות.

"אני כאן רק כמה חודשים בתפקיד," אומרת ד"ר אורית דגני-דיניסמן, "אבל חשוב לי לומר ביושר – רוב החלומות שאני מקדמת היום הם כאלה שנרקמו באגף החינוך במשך שנים רבות. עכשיו, עם חלון ההזדמנויות שנפתח אחרי התקופה הקשה שעברנו, מתאפשר לנו להוציא אותם אל הפועל ולהפוך אותם למציאות."

שנת הלימודים החדשה כבר כאן, ובצל האתגרים והטלטלה שחוו התלמידים והצוותים החינוכיים בשנתיים האחרונות, נכנסים תלמידים ותלמידות בשערי בתי הספר המחודשים, כשמולם ניצבת מציאות לא פשוטה, אך גם הזדמנות גדולה. בעבורם, ובעבור כל קהילות הגליל, מערכת החינוך תהווה השנה לא רק מסגרת לימודים, אלא בסיס לתקווה, להתחדשות ולהצהרה ברורה: החינוך הוא המפתח לעתיד, ואנו בוחרים לשים אותו בלב העשייה.