הפלטפורמות הדיגיטליות השונות אמנם עושות את החיים לנוחים בהרבה, אבל יש חוויות פיזיות שקשה להמיר בהורדת יישומון או בהקלדת מספר כרטיס אשראי. רכישת תקליט אהוב בחנות מוזיקה, למשל, או סתם נבירה בערימות תקליטים שנופלים זה על זה בכבדות רכה, או שיחה עם מוכר שמבין עניין ומצליח לפתוח נתיב מוזיקלי חדש ומפתיע. ואם בשנות ה-80 או ה-90 של המאה הקודמת היה צריך להגיע לתל אביב לטובת תענוג צרוף זה, לפני שחלקנו עבר לנהל ולצרוך אותו מהטלפון החכם, הרי שעכשיו הוא יתאפשר כאן בצפון. סניף של 'האוזן השלישית', האורים והתומים בתחום בזירה המקומית, נפתח ממש עכשיו בקיבוץ הגושרים, מרחק לחיצה אחת על דוושת הקלאב-קאר מהמרכולית. אלי חיון, מנכ"ל 'האוזן' וחבר קיבוץ די טרי, הוא שעומד מאחורי המיזם הכייפי והמסקרן. פתיחה גדולה, הוא מבטיח, תתקיים אחרי תקופת הרצה, במסגרתה "לומדים את השטח ומתמקצעים".
'האוזן השלישית' עצמה, למי שלא יצא מהגליל מאז לחם כאן טרומפלדור, פחות או יותר, היא מפעל ותיק ומכובד שנולד בראשית 1987 ("היא היתה בהתחלה חנות תקליטי יד שנייה קטנה שהתפתחה בין היתר לספריית וידאו מהטובות בעולם") המכיל שני מועדוני הופעות שמתנהלים במקביל בתל אביב. היא מתפקדת גם כמעין חברת הפקות למוזיקה ולסרטים, מוציאה תקליטים לאור וכמובן – במובן המסורתי היא חנות בעלת שני סניפים בתל אביב ואחד בחיפה, שמרכולתה כוללת מוזיקה, ספרים ומוצרים נלווים והיא מתגאה בספריית וידאו רצינית. "החנות בחיפה נפתחה בשנת 1991 והייתה גם חנות בירושלים שנסגרה לפני כמה שנים. בשנת 2007 נפתח המועדון המיתולוגי שנקרא 'האוזן בר' וכיום נקרא 'האוזן", חיון מרחיב. "בשנתיים האחרונות נכנסה קבוצה שרכשה מאיתנו את החברה וכעת יש ל'אוזן' בעלים חדשים שהזריקו דם צעיר לחברה. הגדלנו את החנויות בתל אביב ופתחנו עוד מועדון בקומפלקס שלנו בתל אביב. יש לנו אתר אינטרנט גדול ומלא פעילויות וכל מה שמסביב לזה".
"תקליטים הם לא טרנד, הם הדבר עצמו"
חיון, 57, הוא תל אביבי בורן אנד רייזד, שאהב מוזיקה מרגע לידתו, עבד מאז ומתמיד ב'אוזן השלישית'. "אני מפלרטט עם הגליל העליון כבר הרבה שנים, יש לי המון חברים טובים בכל קיבוצי הסביבה והייתי מבקר פה קבוע אחת לשבוע-שבועיים", הוא מסביר את נחיתתו כאן. "בזמן הקורונה החלטתי לתקוע פה יתד בצורה יותר רצינית, נעשו הרבה חשבונות נפש ואז שכרתי פה בית והתחלתי לחלק את הזמן בין תל אביב לבין הגליל, עד שבשלב מסוים אמרתי שזה מתאים לי והפכתי לחבר קיבוץ".
למה דווקא בהגושרים?
"יש לי פה הרבה חברים וזה קיבוץ שאני נורא אוהב ומתחבר אליו. למזלי הרב הצלחתי למצוא פה בית טוב. אני חושב שיש פה אחלה קהילה. הרבה פעמים בחיים המזל מוביל אותך למקומות, ואני שמח על זה. אני עדיין נוסע לתל אביב, אבל מרכז החיים שלי הוא פה".
בינתיים, הוא גם זיהה צמא מסוים לסחורה שהוא מיטיב לספק ואין כאן בשפע, "והתפנה פה מתחם וקפצתי על המציאה. אני מאמין מאוד גדול בזה שאתה צריך להיות חלק מהקהילה שאתה גר בה ולא סתם לפתוח עסק במקום שאין לך אחיזה בו. גם 'האוזן השלישית' בתל אביב קמה כחלק מקהילה בימי שינקין העליזים וגם היום היא משרתת קהילה, למרות שזאת עיר גדולה. אנחנו לא חברה במובן המסורתי, שפותחת סניפים ומתרחבת לשם ההתרחבות".
אז מה הרעיון?
"המחשבה היא מעבר: לבוא מאהבה, להיות מחובר לאנשים שאיתם אתה חי. זאת הסיבה שהגעתי למסקנה ששווה לפתוח".
הסניף התל אביבי של האוזן הצליח לפצח היטב את הדי.אנ.איי המקומי. איך הסניף
החדש יתחבר לאווירה הגלילית והקיבוצניקית? אתה מפענח קודם את האקו-סיסטם
ולפי זה מתגבש, או הולך עם מה שאתה מאמין בו ומקווה לטוב?
"אתה עושה את מה שאתה יודע ואז מתכוונן לפי אופי התושבים. חלק מהעניין הוא בהחלט התחשבות ברצונות המקומיים. למשל, דרישה לערבי תרבות מגוונים, הרבה סרטים, הופעות קטנות, הרצאות. וכל זה יכול לבוא בחשבון בתוך המתחם. כמובן שניתן במה גם לאמנים מקומיים בתחום המוזיקה והאמנות הפלסטית וננסה לייצר אלטרנטיבה פרינג'ית לדברים הסטנדרטיים שאנשים רגילים לצרוך. מה שמאוד חשוב מאוד בעיניי, פרט לתושבים, הוא היחס לדור הוותיקים. היום הייתה פה חבורה של ותיקי הקיבוץ וזה היה מרגש. אבל יש פה גם הרבה סטודנטים ואני חושב שהם יכולים לשבת כאן עם לפטופ ולשתות קפה או בירה ולאכול משהו קליל".
וכמובן, יש פה תיירות פנים אינטנסיבית.
"אי אפשר להתעלם מהנושא המסחרי. אנשים באים לפה כדי לגלות את הדברים המקומיים ולצרוך אותם, והמיקום שלנו, שהוא יחסית נוח בכניסה לקיבוץ, יכול לתת מענה גם למי שרוצה לבוא לבקר בסופ"שים ובכלל נהיה פתוחים שבעה ימים בשבוע".
אז מה תוכלו למצוא פה? "את כל מה שיש להציע בתל אביב, רק ביותר קטן", מבטיח חיון. "מבחר תקליטי ויניל שאין לו תחרות בכל הצפון, ספרי מוזיקה וקולנוע, ציוד עזר לפטיפונים, בובות פופ, סרטים ודי.וי.די, פוסטרים וחולצות ולצד אלו קפה, בירות מיוחדות ובירה מעולה מהחבית במחירים נוחים". הכריכים הם באדיבות שף שגיא לוי, "וזה מקום נחמד ופסטורלי" מסכם חיון. "כרגע רשמית נהיה פתוחים בכל השבוע 10:00-20:00 ובשישי 8:00-15:00, ולא נגרש בערב אף אחד. כמובן שזאת גם תהיה נקודת איסוף לפריטים שנמכרים באתר שלנו, דבר שיחסוך דמי משלוח לקהל המקומי".
לשאלה האם חזרתם של התקליטים היא טרנד ושמא לכל הפורמט הזה יש היתכנות כלכלית, הוא נדרש כבר רבות בעבר והוא מאוד לא מחבב אותה. "מעולם לא הפסקנו למכור תקליטים, כי מבחינתנו הם לא מתו", הוא פוסק. "זה נכון שבעשור האחרון הפורמט הזה זוכה לעדנה מחודשת. אבל זה לא טרנד אלא הדבר עצמו. כמובן שאנחנו מוכרים גם דיסקים, רק אתמול היו פה כמה בנות בגילאי 14 בערך שביקשו תקליטים של ארקטיק מאנקיז. זה פורמט שיחיה לנצח כי זה כנראה הפורמט הנכון לשמוע בו מוזיקה. אז גם שאלות ההיתכנות הכלכלית לא רלוונטיות. יש רוכשי תקליטים, כל האמנים הגדולים מדפיסים תקליטים כבר שנים. התקליט הוא מוצר תרבות לכל דבר ועניין, ומבחינתנו הוא החיים עצמם".
וספוטיפיי מה?
"החבר'ה הצעירים שומעים מוזיקה בספוטיפיי מחוץ לבית ותקליטים בבית, זאת בכלל לא שאלה. כעסק, יש פה הגיון כלכלי והשילוב האולטימטיבי הוא לעשות מה שאתה חושב לנכון ושאתה אוהב אותו. ככה עשינו תמיד וזה חלק חשוב מהכוח שלנו. אני לא מכיר הרבה עסקים מהסוג הזה ששרדו 35 שנה. אנשים צמאים למקומות שבהם הם יכולים לשבת ולהרגיש בנוח בלי לחץ".
מה למדת מהמיזמים הוותיקים שעובדים פה טוב ושעלו כנראה על נוסחה מנצחת?
"בסופו של דבר, העסקים הטובים פה מתבססים על אוכלוסייה מקומית ולא קורצים רק לתיירות. חשוב מאוד להתחבר לאוכלוסייה המקומית ולתת לה את התחושה שיש לה עוד בית ואת זה אני מקווה שנצליח לבצע. הזמן יגיד. כרגע עשינו שיווק ממש בסיסי דרך פייסבוק ואינסטגרם והפרסום יהיה בעיקר קהילתי וכמובן למכללה".
דיברת על מופעים. אתה מכיר את מועדוני ההופעות הוותיקים של הגליל העליון? יש
להם סיבה לחשוש?
"ניהלתי את להקת רוקפור הרבה מאוד שנים, אז את הפטריה והקומביין והדארמה בר אני מכיר היטב. כבודם במקומם מונח, הם באים מתוך אהבה וגם אני מאוד אוהב אותם ואנחנו לא באים להתחרות. אין לנו רישיון למועדון הופעות ואנחנו לא הולכים בכיוון הזה. אצלנו יש במה קטנה ויהיו פה ושם ליינים שונים וצנועים מאוד, הופעות אקוסטיות קטנות של אמן אחד או שניים. לא הופעות גדולות יותר".
ליצירת קשר בטל': 047792966 ובאתר: Third-ear.com
עיצוב החנות: רוני פיוטרו, 'ראקי ארכיטקטורה'
ציור הקיר: יונתן גל וארקדי רודיק, סטודיו גל
