|
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר לא הייתה סתם עוד מלחמה; הייתה זו רעידת אדמה אדירה שהכתה בביטחון, בחברה, בכלכלה ובנפשו של כל אחד ואחת מאיתנו. היא שינתה את פני המציאות והציבה את כולנו אל מול אתגרים שנדמה שלעולם לא נוכל לצלוח: יישובים שלמים פונו, אנשים נקרעו מחייהם ובתיהם, לוחמים גויסו לתקופות ממושכות, תוך סיכון, ולא אחת גם הקרבת חייהם; הגליל העליון השלו והירוק שלנו מצא עצמו בלב הקרבות, חבול ומצולק.
בתוך האפלה הזו, צצו והתגלו גם רגעים יפהפיים של אנושיות נדירה, של עוצמה בלתי ניתנת לכיבוש ושל אומץ לב כמותו לא ידענו. ניצחונות קטנים שצמחו מתוך ההריסות והיו לסמלים של תקומה ותקווה. אותם רגעים הפכו לעדויות חיות ואותנטיות לחוסן האישי והקהילתי שכה מאפיין אותנו.
שנה חלפה מאז, והמלחמה עדיין כאן; מהדהדת בכל יללת אזעקה, בכל פריצה של מבזק חדשות, בכל מחסום פתאומי בכביש. לציון יום השנה לפרוץ המלחמה הבאנו לכם שבעה סיפורים, שבע כתבות שפורסמו במהלך השנה האחרונה, ושעוקבות אחר האנשים, האירועים והרגעים שהתרחשו כאן, אצלנו, לצד זוועות המלחמה. כל סיפור מספק הצצה אל המציאות בגליל העליון בשנתו הקשה ביותר, דרך עיניהם של מי שחוו את הכאב, את הפחד, אך גם את החזון והתקווה. הכתבות הללו מזמינות אתכם, הקוראים, להיזכר – או אולי להכיר לראשונה – את הסיפורים האנושיים שמאחורי המלחמה. סיפורים על אומץ, על התמודדות ועל חיים שהשתנו בן לילה. זהו פסיפס של אנשים אמיצים, שנדחפו לקצה גבול היכולת שלהם אך גילו כוחות חדשים שצמחו מתוך האין ברירה. רגעי התושייה, הנחישות והגבורה שזורים בכל אחד מהם, ומלמדים אותנו שהגיבורים האמיתיים של המלחמה אינם רק אלה שעמדו בחזית הלחימה, אלא גם אלה שבחרו להמשיך לחיות, להאמין ולבנות מחדש.
■
תותחיות שחמ"ל על הזמן
הן שותות קפה בשער כשהן לא במשמרת, מתמודדות עם הדריכות המתמדת ולא מתרגשות מכל הטסטוסטרון שמקיף אותן; הנשים שמאיישות את כיתות הכוננות של הקיבוצים המפונים חולקות חוויות בריח גרביים, סיגריות וזיעה:
משלג הייתי תופר לך
שלוש שמלות כלה המתינו ליובל דדוש, בת קיבוץ כפר הנשיא, בחנות מעצבים יוקרתית בתל אביב; אבל היא נישאה לבחיר ליבה, אייל זיו, חייל מילואים ביחידת האלפיניסטים בחרמון, לבושה בג'ינס, טי-שירט וסניקרס.
למה ואיך, אתם תוהים? אז ככה זה קרה:
דן על הדן
בין שאר מופעי האבסורד המטורללים שהופקו בחסות המלחמה, בולט זה של אנשי קיבוץ דן, שבזריזות שאפיינה את מבצעי 'חומה ומגדל', אך בניגוד חריף לדוקטרינת מייסדיו, יישבו בית מלון חמישה כוכבים שגם נושא אנקדוטלית את שם יישובם:
תופעות לוואי של סטילה
כן, ברונו מארס נמלט מכאן שנייה אחרי שפרצה המלחמה, אבל עבור האומנים הפועלים בישראל הייתה זו אך יריית הפתיחה למבול יצירתי בלתי פוסק. למשל, 'חרבו דרבו' של הצמד הצעיר נס וסטילה, שהפך להמנון הכוח של הלוחמים, וגם לשיר השנה של גלגל"צ ו'וואלה', אבל הוציא את בלה חדיד ודואה ליפה מהכלים:
לאן הברווזים עפים כשהאגם מופגז?
את היען הם תמרנו בעזרת קרטון, לשקנאים אורגן רילוקיישן לבית השיטה והקרניים של האייל הנקוד סירבו להיכנס לכלוב ● כך פונה 'אגם חי יראון' בעזרת אנשים טובים ואמיצי לב בשיאה של מלחמה:
בייבי בום!
האימהות של גון ותומר ממש לא התכוונו להעביר את חופשת הלידה שלהן בבית מלון. אבל אז הגיע השבעה באוקטובר, הן פונו מביתן בקיבוץ דן, וזה בדיוק מה שקרה:
דרישת שלום מהבית
תמונה אחת שצילם אבי בן אפרים (מלכיה) והעלה ב'מקומי' של הקיבוץ סימנה את תחילתו של פרויקט מקסים; גן השעשועים הריק מילדים, חדר האוכל השומם, הנוף המופלא שנשקף מכל פינה והבית הפרטי עם הגינה שלא טופלה כבר ימים רבים. כמי שבחר להישאר בקיבוץ אך מבין לליבם של חבריו המפונים, הוא דואג לשלוח להם דרישת שלום יומית מהעולם שהשאירו מאחור.
