על 'סירי לידה' כבר שמעתם? זהו מיזם קהילתי הפועל בקיבוצים רבים, יישובים ואף ערים גדולות, ובמסגרתו מתגייסות קבוצות של תושבים לבשל ארוחות ליולדות טריות ולמשפחותיהן. הרציונל: תמיכה קולינרית בתקופה הראשונית והכה אינטנסיבית שאחרי הלידה, בה להורים אין די כוח וזמן להקדיש להכנת ארוחות חמות ומושקעות. התארגנות שכזו עוזרת במיוחד כשהמשפחה שזה עתה התרחבה מתגוררת הרחק ממשפחות האם שלה – עניין רווח למדי ביישובי הגליל העליון, הקולטים אליהם משפחות צעירות מכל רחבי הארץ. אכן יוזמה ברוכה, אולם בשניר לקחו אותה עוד צעד אחד ומרשים מאד קדימה: שמה של הקבוצה הפועלת בקיבוץ הוא 'צוות עזרה הדדית', שם המעיד על הרחבת ייעודה: חברי הצוות מבשלים לא רק בעת צמיחה משמחת של המשפחות הגרות בקיבוץ, אלא גם בתקופות של קושי וחולי, ימי אבל ושִׁבְעָה.
לכל קבוצת בישול קהילתית סיפור הקמה אישי וניואנסים משלה. בשניר היא נולדה ביוני 2016, ביוזמת 'צוות בינוי קהילה', שהתאגד בו הודות למוטיבציה של התושבים להיות פעילים יותר בקיבוצם. המקימות, נורית שפרן, מנהלת הקהילה דאז, ועדי גולן ג'רסי, מעצבת גרפית ותושבת ההרחבה, התייעצו עם חברות מקיבוצים אחרים, פנו לקהילה, קיבלו פידבק ממספר נשים מקומיות שהצטרפו, ויחד איתן הגדירו תפקידים ומטרות. הרעיון לתת כתף והזנה גם במקרים המצערים ודורשי הסיעוד, כולל עזרה בשינוע או הסעות, במקרי הצורך, עלה כבר בתחילת הדרך, אך בשל מיעוט חברי הצוות מול הפעילות הענפה, היתה זו התחלה אינטנסיבית במיוחד: "מיולי עד נובמבר של אותה שנה היו שתי שִׁבְעות וחמש לידות", נזכרת גולן ג'רסי; "היינו חמש-שש נשים בקבוצה, והרגשנו שאנחנו כל הזמן מבשלות".
במהרה הופתעו בנות הקבוצה לגלות כי היענות בעתות אֵבֶל גבוהה מזו של מקרי הלידה, וכדי להיות מסוגלות לעמוד בדרישות הוחלט על הקמת מאגר מתנדבים שיתגייסו לבשל בעת הצורך, יקושרו דרך קבוצת וואטסאפ, ויבשלו על פי לו"ז מסודר. בתחילה זכה הצוות להיענות נמוכה, אמנם, אך אט-אט התווספו לו עוד ועוד חברים, וכיום שותפים בו לא פחות מ-41 איש, 15 מהם "הגרעין הקשה" והנאמן.
בכל אירוע בשניר יש תמיכה וחיבוק ועזרה
בנובמבר 2017, כשהלך לעולמו מרדכי קורן, מבני הגרעין הראשון בשניר ואחד ממקימיו, עטף 'צוות עזרה הדדית' את המשפחה האבלה. "פנו אלינו ושאלו אם נרצה לקבל את העזרה והתמיכה של ארוחות חמות", מספר בנו של מרדכי, אסף. "היו ימים במהלך השבעה שבהם הופיע אצלנו יותר מבשלן אחד, ויש אנשים שהרגישו צורך להכין אוכל יותר מפעם אחת במהלך השבוע. כמות העוגות והעוגיות היתה רבה מאד, ובכל יום היתה ארוחה חמה – דגים וחריימה, כל סוגי המרקים האפשריים, עוף ובקר, פעם אחת הגיע סיר פויקה. יש מי שטורח ומכין ממש ארוחה שלמה של מנה ראשונה ועיקרית וקינוח".
איך זה הרגיש שיש מי שלקח עבורכם פיקוד על התפריט במהלך השבעה?
"התהליך והצוות מסירים כל דאגה לענייני מזון, ובשבוע הזה אפשר להיות סמוך ובטוח שלא יחסר כלום למשפחה ולאורחים. אני חושב שיותר מהכל ומעבר לאוכל, העזרה היתה בתחושה המשפחתית שזה קיבוץ עם ערבות הדדית אמיתית, של קהילה שיודעת להשתתף בשמחות ובאירועים העצובים. בעיני זאת אחת ההצלחות של שניר. בכל אירוע יש תמיכה וחיבוק ועזרה".
נשמע מרגש.
"מה שהכי ריגש אותי היה לקבל את אותם משלוחים מאנשים שקודם לא היה לי קשר איתם. אמנם גרים באותו קיבוץ ומכירים ברמת ה'שלום שלום', אבל הסיוע כל כך מחבר באותם רגעים קשים".
אמנם אחרי קבלת סיוע שכזה מתעורר, לא אחת, רצון לחבור לקבוצה ו"להשיב טובה", אך כאיש קבע שמרבית הזמן אינו נמצא בבית, אין אסף פנוי להתחייבות שכזו. "אני לא חבר באופן רשמי", הוא מעיד, "אבל כשאני יכול אני לוקח חלק".
אוכל הוא דבר מנחם
ייחוד נוסף של הקבוצה הוא שחברים בה גם שני גברים. אחד מהם, ובשלן אקטיבי, הוא אורן פוקס, 44, אב לשניים ומורה דרך. גירושיו, כך הוא מסביר, גרמו לו להתחיל לבשל. "כשהייתי בזוגיות חלקי במטבח היה לשטוף את הכלים, עשיתי את זה די בסדר, וכשהתגרשנו הבנתי שאצטרך להשלים גם את החלק של הבישול לילדים. ככה התחלתי לבשל ומצאתי שאני אפילו אוהב את זה".
התחלת בחביתה?
"חביתה ידעתי לטגן עוד קודם, אבל עברתי לדברים מורכבים יותר כמו עוף בתנור, קציצות, פשטידות, סמבוסקים עם קינואה. עוד לפני שנוצרה הקבוצה היו כמה פניות לכלל האוכלוסיה, ומצאתי שזה כיף לבשל לאנשים שאני לא מכיר". כשהוא מביא למשפחה את האוכל שבישל, פוקס משתדל לצרף אליו את ילדיו, כדי שיחוו נתינה על בסיס רצון טוב וללא ציפייה לקבלת תמורה. והודות לוותק, כבר יצא לו לבשל לאמהות שהרו וילדו שוב, "שזה נחמד. אני עצמאי ויש לי ימים פנויים ביומן ויש זמן לבשל. אני עושה את זה בסבבה. אני מכין עוף מרוקאי ותפוחי אדמה, סלט ירקות בחמישה צבעים, כמעט אותו תפריט. קינוחים זה הצד החלש שלי".
לא מתחשק לך לגוון? בסוף יגיעו תלונות ממי שילדה בפעם השלישית.
"אני מקבל פידבקים ממש טובים מהיולדות, אז זה ההרכב המנצח. אני מגיש את האוכל בכלי קרמיקה שאני עושה, וההגשה הופכת להיות יותר נעימה".
יש הבדל בין בישול לנשים שילדו לבין בישול לאבלים בשבעה?
"לא חשבתי על זה אף פעם, אבל אני מודה שבשבעה אני משקיע קצת יותר. אוכל זה דבר מנחם. בשבעה יש אנשים נוספים פרט למשפחה".
לא מנחיתים, שואלים לפני
אחת השאלות הראשונות שעולות, שהרי מדובר בצוות קטן ובריבוי אירועים הדורשים מזון רב, הוא עניין המימון. על פי רוב נרכשים המצרכים בקבוצות אלו על חשבון המבשל/ת, וכך גם בשניר, מסבירה רוני מועלם (37), מנהלת הקבוצה כיום, עובדת סוציאלית ואם לשלושה. "לרוב אני מקבלת הודעה שנולד תינוק או שקרה משהו, ואז אני מדברת עם המשפחה, שואלת מה הצורך, מה אוהבים לאכול או לא אוכלים ולכמה אנשים לבשל", היא מסבירה. "אנחנו תמיד שואלים לפני, ולא 'מנחיתים'", מוסיפה גולן ג'רסי, "כי לא כולם אוהבים שעוזרים להם, ויש גם משפחות גדולות שפשוט לא צריכות את זה",
לרוב מורכבות הקבוצות הללו מנשים צעירות יחסית שהן גם היולדות שנהנו ממנה, אם כי להן יש מעט מאד זמן לבשל. איך זה אצלכם?
רוני: "בפועל, רוב הבנות צעירות יחסית. יש אצלנו פנסיונרית. גם מנהלת הקהילה שלנו, מיכל להב, חברה בקבוצה".
מה מבשלים בדרך כלל?
"המנות הטריוויאליות של פסטה וקציצות, אורז ועוף, תפוחי אדמה בתנור, קישים, אבל זה מגוון. אני מאד אוהבת לבשל, לרוב אוכל צמחוני כי אני צמחונית. בפעם האחרונה הכנתי קציצות עדשים כתומות, תפו"א ברוטב דלעת וסלט שורשים".
מה קורה עם הקינוחים? אורן אמר שהוא לא אופה.
"יש לנו את רותי חלווה מקריית שמונה. היא מטפלת ותיקה בגן ולמרות שהיא לא גרה בשניר, היא הראשונה שמתנדבת לבשל ותמיד אופה פחזניות ליולדות".
מדד הפופולריות שלך עלה מאז הכניסה לתפקיד?
(צוחקת) "את צריכה לשאול את הקהילה".
פורסם לראשונה בגיליון 230 מיום 25 בספטמבר 2019
