פרידה מעידו

האזינו לכתבה Getting your Trinity Audio player ready...

מלבד כל אותם רגעי צער וכאב משתק שמזמנת לנו מלחמה זו למכביר, היא מזמנת לעיתים גם מפגשים נדירים ומחממי לב, שלולא 'חרבות ברזל', לא היו, מן הסתם, מתרחשים לעולם.

כזה היה המפגש שנערך בשבוע החולף בין האמנית קרן פרגו (מעין צבי) לרקפת חורש יהושע (איילת השחר), אמו של רס"ן עידו יהושע, מפקד פלגת ההדרכה בבית הספר לכוחות אוויר מיוחדים, שנהרג ב-7 באוקטובר במהלך לחימה נגד מחבלים שחדרו לבסיס אוגדת עזה ברעים. עם פרוץ מתקפת הפתע של חמאס הוקפץ עידו יחד עם הכוחות הראשונים של שלדג בכדי לטהר את הבסיס ולהציל את החיילים שעוד נותרו בחיים, ובאחת ההיתקלויות עם המחבלים נהרג. בן 27 היה עידו במותו, והותיר אחריו משפחה אבלה ואישה בחודש השישי להריונה, זיו נבון יהושע. שבוע לפני מותו בילו בני הזוג, שניהם רבי סרן בצה"ל, בחופשה באיי סיישל, שם חלמו על חייהם המשותפים ודמיינו את המשפחה הקטנה שיקימו יחד.

האירועים האיומים של ה-7 באוקטובר גדעו את החלום ועצרו את העולם כולו באחת.

מאז אותה שבת מרה הייתה תמונת פניו היפות של עידו יהושע שמורה בטלפון הנייד של קרן פרגו. בימי שלום היא עוסקת בציור פורטרטים על גבי דפי ספרים ישנים, מפות ניווט וחלקי רֵדי מֵייד כחלונות ומגירות, מעבירה סדנאות יצירה ומציגה את עבודותיה בתערוכות, אך משפרצה המלחמה התקשתה להמשיך ליצור. "שמרתי לי צילומים של הנופלים מהמסיבה ומהכוח הראשון שיצא להציל", היא מספרת. "הלב נשבר, הדמעות זרמו, הידיים רעדו ולא הצלחתי לצייר". גם ההזמנות והסדנאות שהוזמנו מבעוד מועד בוטלו. בינתיים עסקה קרן בהתנדבויות – חקלאות, אפייה, ביקור חברים שנפצעו.

מה שהעיר מחדש את הדחף ליצור היו תמונות חללי המלחמה ששמרה בנייד שלה. קרן החלה ליצור פורטרטים של פניהם בשילוב עבודות רקמה, לשמם רתמה את אמירה סלע ו'חמ"ל הרקמה' שהוקם בשיתוף עם מיכל אבישר.

העבודות שנעשות ב'חמל הרקמה' לזכרם ולעילוי נשמתם של חללי המלחמה נמסרות למשפחותיהם ומצליחות, לפחות לרגע, להשיב מעט שמחה ואור הביתה פנימה. כך גם קרה כשהציור שהקדישה קרן להוריו ולרעייתו של עידו הגיע ליעדו, במפגש מרגש בין קרן לרקפת בקיבוץ מעיין צבי.

"גם במותו אנחנו מרגישים את האור שלו שממשיך לגעת באנשים כמו קרן פרגו המיוחדת והכל כך מוכשרת, שפניו ודמותו הלכו איתה והגישה לנו עוד חלק ממנו דרך היצירה והאומנות שלה", אומרת אימו של עידו, רקפת חורש יהושע. "בשמי ובשם זיו אלמנתו הצעירה והמקסימה, דור אחותו ויהודה אביו וכל המשפחה, אנו מודים לכל אלה שעוטפים אותנו ורוצים להמשיך ולהנציח את מורשתו ודמותו. ושנדע ימים טובים יותר".

לתהליך העבודה של קרן, היכנסו:

https://www.instagram.com/reel/Cz-9V0UIPIo/?igshid=MTc4MmM1YmI2Ng==

■

ההספד שנשאה רקפת, אמו של עידו, בהלווייתו

דברים שכתבתי לעידו ליום הולדתו שחל לפני חודש.

בן אהוב שלי,

השבוע מלאו לך 27 וכמה אופייני שביום הזה ובשבוע הזה שהיה בו גם טקס מצטייני חיל האוויר, בו היית אמור לקבל אות הצטיינות על פעילותך, היית אי שם בשירות המדינה עסוק כנראה בדברים שמעצבים ושומרים על הקיום של כולנו.

כבר לא פעם תיארתי את הגרעין המואר באישיותך, איתו באת לעולם, אבל מה שמשאיר אותי נפעמת כל פעם מחדש, שעם השנים, כמו סוג של נס, האור הזה שבוקע ממך רק הולך ומתעצם, מתפרץ וזוהר, אור של נתינה ומסירות לאחריות שאתה לוקח בחייך המקצועיים, בחייך האישיים, עם החברים, עם האהובים שלך, איתנו משפחתך ועם זיווש שלך האחת והיחידה, בת הזוג והשותפה האולטימטיבית למשעולי החיים בהם בחרתם לצעוד יחד.

השנה שחלפה הייתה שנה בה ביססתם את הזוגיות שלכם עוד קצת, קצת יותר שגרה משותפת, אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך, בהתחשב בשירות של שניכם. עברתם לדירה מרווחת שמאפשרת לכם תחושה אמיתית של בית והנה כולנו יחד חוגגים את ראש השנה כאן אצלכם.

זו גם הייתה שנה של עוד יותר (אם זה בכלל אפשרי) מיקסום יכולותיך המקצועיות בשירותך בשלדג והראיה – הערכה על הצטיינותך בתפקיד שאתה ממלא.

אבל יותר מכל, זו שנה בה אתם מתכוננים לתפקיד חייכם ובעיני החשוב והנפלא ביותר שיש לו לאדם בחייו וזו ההורות שבעוד רגע פורצת לחייכם. כן, עוד ארבעה חודשים פלוס מינוס אמור להתווסף לחייכם ולחיי כולנו דור ההמשך, פלא הבריאה, בלי מליצה, צ'יפו שלכם שכרגע מתבשל לו במקום הכי טוב שאפשר.

כולנו מלווים אתכם בתקווה, בתפילה, בהתרגשות ובמלא מלא צפייה לקראת בואו של יורש העצר, ואתם באופן לא מובן מאליו מאפשרים ומזמינים לשותפות במסע הזה שלכם להורות, ועל כך אני מודה ומברכת ומרגישה הכי מבורכת שיש.

בן אהוב שלי, מאחלת לך ולכולנו שכל הטוב הזה בחלקת האלוהים שלכם ושלנו, רק ימשיך לצמוח ולגדול. שנדע להוקיר ולטפח את מה שהחיבור שלך ושל זיו הביא לכולנו… כי אנחנו ההוכחה שזה אפשרי, שעם לב פתוח ואהבת חינם השמיים של כולנו הם רק קצה הגבול.

הקראתי ולא ידעתי מה אני מקריאה: איך תוך ימים כה מועטים מתהפך עלינו העולם, הקרקע נשמטת, האור כבה והתקווה כלתה.

השארת חור מדמם בליבה של דורי אחותך, בלבבות של אבא ושלי ובכל כך הרבה לבבות נוספים.

עידודי שלי אהוב ליבי מבטיחה שנשמור על מורשתך, מורשת של אהבה וחום, אומץ וגבורה. כמו בחייך, גם במותך סימנת לנו דרך.

זיווש יפה ואהובה שלנו, זכיתם לאהבה גדולה מהחיים וזו מתנה יקרת ערך שאני רוצה להאמין כי תעמוד לך לעזר במסע הכאוב שעוד נכון לך ולנו. אנחנו איתך, עם הורייך היקרים ועם משפחתך החמה והמחבקת, יד ביד נשמור על הזיכרון המופלא שהשאיר לנו עידו והלוואי שיימצא לנו הכוח.

'על הצפון פלוס' משתתף בצער המשפחה ובצער משפחות הנרצחים באירועי הזוועות בדרום, מאחל החלמה מהירה לפצועים ומייחל לחזרתם של כל החטופים ארצה.