בוקר חדש עלה על מזרח תיכוננו. קרני זריחה מבקיעות מבעד לקרעי עננים. שקט עמוק, נטול נהמת סילונים. אף לא רעם נפץ בודד.
שלוש פעמים עד כדי שאגה רחב ליבי בחודש סיון תשפ"ה: לראשונה עת התבשרנו על תקיפה מוצלחת של חיל האוויר באיראן. מי היה משער שכך, במהלך ימים ספורים, יפליג חיל-אווירנו בשמי חאמנאי, מפיל חיתתו באשר יחפוץ. נפערות עיני כחישוק גלגלי משאית נוכח תפקודה של המכונה המרחפת-משומנת-מדהימה, אין שנייה לה; בשנית צהל ליבי נוכח תקיפת הכורים הגרעיניים האיראנים בידי ארה"ב. מי היה מאמין שכך יושיט כנף ויתמוך בנו הנשיא הבלתי ניתן לחזוי, טראמפ; ובשלישית, עם בוא הבשורה על הפסקת האש. נופת צופים כולה.
12 ימים בלבד נדרשו לשינוי מרחב קיומנו לבלי הכר. ראש הנחש הסתבר כראש חילזון. צוהר אופטימיות נפתח. מזרח תיכון חדש נפרש לעינינו המשתאות והשחקנים, כולם, עוסקים בחישוב מסלול מחדש. כאופטימיסט מורעל (מתכון הישרדות חיוני במזרח תיכוננו) אני מזהה בו רב חיוב.
נוכח הפגנת העוצמה הישראלית מייחלים הסכמי אברהם להרחבה. משמעותית. במהרה בימנו. אחת לאחת, כעוגת שכבות, נבחן אותן: שכבה ראשונה היא סעודיה. סונית. זו נעוצה כבר זמן רב בקצה המזלג. לאחר שהסרנו ממנה את איום השייעה ממזרח, תהא בשלה להתגמש, לחבור בלחיצת יד.
סוריה, מי היה מאמין, מדינה מרוסקת-מפוררת, עשויה לחבור חרף הקושי הכרוך בהמרת אידיאולוגיה. הפיתויים הכלכליים לשיקום קורצים ממערב. הם גדולים מכדי התעלמות – נטפים (חקלאות), חוליות, דן-פל (בנייה), אלקם (בריאות) וכו'. יעשה הג'יהדיסט ג'ולני צעדים מתבקשים לסלילת הסכמות על שכמותן יכולנו רק לפנטז.
לבסוף, מי שתמיד נאמר עליה כי ראשונה תהא לחתימה על הסכם שלום עם ישראל, לבנון. כסוריה שקועה אף היא, עד צוואר, בתחתית חבית מרוקנת, משוועת להיחלצות ממצוקה חונקת.
בתווך, ליבת הסכסוך, ישראל-פלסטין. מוסיפה לבעבע ואין מנוס מחתירה להסדר. במהלכו נקרא לגשר בין עולמות מנוגדים גדושי שנאות. בין מקדשי חיים לג'יהאדיסטים מקדשי מוות. כך נגזר.
לקינוח, אשמח לכל טלפון ממי שיבקשו לחבור אלי למסע חלומותיי. זה יתקיים באחד הסופ"שים ששוב אינם נסתרים מעבר להררי חושך, וכך ייראה: חציית גבול סוריה באזור קוניטרה המשתקמת, נסיעה נינוחה דרך הלג'ה הגדולה בואך שוק דמשק, מנוחה קלה על כוס קפה אסלי לצד בקלאווה, בורמה וכנאפה. משם תפנית מערבה, ללבנון ההררית, היפהפייה. עם פיתולי הכביש ננחת בבירות, הישר אל חוף ג'וניה. או אז, טרם רדת חשיכה, נסגור מעגל. נדרים אל ראש הנקרה בואך נהריה-מעלות-סאסא-עמק החולה.
יש מי שיזקפו גבה, יציבו סימן שאלה ואולי אף יבקשו צו אשפוז אבל אני בחזוני שקוע ועוד טרם סיימתי. הסיבוב הזעיר שלהלן היה רק בבחינת מבוא לדבר האמיתי – טיול מקיף אל מחוזות החלום האמיתי, שיום אחד לא יספיק למצותו. בוקר יום ראשון: מעבר קוניטרה, דמשק, משם מזרחה אל בגדד. חציית החידקל על גשר מוד ומשם לאיראן!
טרם כל זאת חובה קדושה לפתחנו. השבת החטופים, וסיום פרק "הותרו לפרסום".
אף זה נראה כרגע קרוב ובר השגה מבעבר.
