ענת כפרי, שנכנסה לתפקיד מנהלת אגף החינוך במאי 2024 (כממלאת מקום זמנית, והחודש נבחרה במכרז, אז נאחל לה מזל טוב ובהצלחה) מסתכלת לאחור ואומרת שהמצב שלנו היום הרבה יותר טוב, מהמון בחינות, משהיה בשנה שעברה. "בתקופה הזאת בשנה שעברה היו לנו חמישה בתי ספר מפונים, קהילות מפוזרות, מתוכן 14 קהילות שלא חזרו לבתיהן", היא מפרטת; "האזור היה תחת טילים ואזעקות וכל מערכות החינוך פעלו במתח ובחוסר ודאות גדול. היינו בתהליך בנייה וניסיון לאסוף ולהחזיר את בתי הספר לתפקוד, לאסוף את הצוות בחזרה לבתי הספר המקוריים, לראות את הילדים ולחזור לתוכנית העבודה; כל זה כששעות הלמידה רק חודשים ספורים לפני כן היו בלתי שגרתיות והתבצעו במקומות בלתי שגרתיים כמו מתנ"ס ביסוד המעלה, מכללה בחצור, מועדונים בקיבוצים ומשמרת שנייה של לימודים שהתחילה בשעה 14:00 בתוך בתי ספר יסודיים שסיימו ללמוד ב-13:00. זה היה מאמץ מאוד גדול לילדים, להורים ולצוותים. במקביל נבנו מתחמים ייעודיים, למשל המתחם הגדול בצח"ר ל'הר וגיא', ברמת כורזים ל'עמק החולה', בקיבוץ רביד ל'אנה פרנק', בבית יגאל אלון ל'פסגות' ובמעגן וצפת ל'נוף הרים'".
ועכשיו?
"כל בתי הספר חזרו למקומם, רובם כבר במרץ-אפריל 2025, אחרי ותוך כדי שיפוצים בסדר גודל שלא נראה באזור הרבה זמן. קראנו לתקופה הזו 'פדגוגיה של טפטופים', כי לאט-לאט התווספו עוד ועוד ילדים. 'עלי גבעה', למשל, נפתח בשנה שעברה בתוך בית הספר 'הגומא' עם בערך 50 ילדים. עד מרץ 2025 הוא גדל לסביבות 150 ילדים ואחרי פסח ל-250 ילדים. את השנה הזאת אנחנו פותחים עם 400 ילדים, וייקלטו אפילו עוד כ-40 ילדים ממטולה".
שיבת בתי הספר מבהירה שהקהילות חזרו ומהדהדת אמירה חזקה מאוד של חזרה הביתה.
"נכון. בתי הספר עברו שיפוצים ואנחנו נערכים לשנה שתהיה, כך אנחנו מקווים, רגועה יותר. חשוב לנו מאוד ליצור תחושת שייכות, לראות את המקום של כל אחד ואחת. יש ציפייה שהדברים יחזרו לקדמותם וגם ציפייה שיקרה משהו אחר, שהחוויה והלמידה יהיו שונות. יש ציפייה מאוד גדולה שתהיה כאן עבודה על צמצום פערים שנוצרו בשנתיים האחרונות בפן הלימודי, הרגשי והחברתי, כי כולם עברו טלטלה מאוד גדולה. אני מקווה מאוד שבשנה הזאת נבנה את התשתית כדי לייצר פה את החינוך הכי טוב בארץ".
רוחות של שינוי
הרבה אתגרים עומדים כעת בפני אגף החינוך. והנה זה הגדול ביותר, אולי, ברמת המאקרו: כבר לא מעט דובר על כך שמשפחות רבות, שהתפנו או פונו לאזורים אחרים בארץ, חוו לפתע סטנדרטים שונים של חינוך ותרבות. מצד שני, מי שנשאר פה, חווה מערכת עם הרבה מאוד אתגרים שהצליחה לתפקד באופן חלקי שקיבל השלמה מצד החינוך הבלתי פורמלי בקיבוצים. וכעת כולם רוצים למנף את החינוך בגליל ולהגדיל את מגוון האפשרויות כפי שקורה מרכז הארץ, וזהו חלון הזדמנויות קטן שאסור לנו לפספס. כפרי, שנושמת שטח, מזכירה שהצוותים החינוכיים מותשים אחרי שנתיים של סחרור מערכות מוחלט, שלהן קדמה הקורונה, והם זקוקים לרגע כדי לייצב את המערכת ולצמצם פערים. אז איך מתמרנים בין הקצוות? "אנחנו רוצים לראות איך אנחנו מכניסים תוכניות של מצוינות וחדשנות למרחב. נכנסות תוכניות כמו, למשל, מהנדסים צעירים ביסודיים, תוכנית ניצנים (סייבר), מעבדת דמיון (ב'עמק החולה'), חוגי מדע (ב'תפוח פיס' כפר בלום), מרכז מצוינות יאס"א (בבית הספר קורצ'אק קריית שמונה), שמאפשרות עוד מגוון ובחירה. בנוסף יש שיתופי פעולה והקמה של מסגרות, כמו בית הספר התיכון 'שבילי הצפון' שקם בכורזים וייפתח בראשון בספטמבר לילדי דרום העמק. הוא נוצר משותפות של שלוש רשויות: מבואות החרמון, גליל עליון וראש פינה, והוא מתחיל עם שלוש כיתות ז'. אצלנו הוא הוצע למחניים, עמיעד, כפר הנשיא וקדרים וכרגע רשומים כעשרה ילדים שלנו. בסך הכול ילמדו שם 80 ילדים".
הכניסה של אסף לנגלבן לראשות המועצה היא משמעותית ומשנה את האקו-סיסטם.
"אסף מביא עימו המון רוחות של שינוי ורוצה שהמצוינות תיכנס לכאן ושנהיה מקור לגאווה. אגף החינוך יעבוד בסוף ספטמבר על כתיבת קוד ערכי שיהווה את המצפן שלנו בהובלת החינוך בגליל העליון. במקביל אנחנו עובדים עם מנהלות בתי הספר על הגדרת ה-DNA של מה שאנחנו קוראים 'חינוך גלילי', כשאנחנו מסתכלים קדימה ורוצים שעוד כמה שנים יהיו פה רשימות המתנה לבתי הספר וללימוד בהם. זה קשור לשייכות למקום, ללמידה עצמאית ולהיכרות איכותנית עם המשאבים שנמצאים כאן במרחב. אנחנו רוצים שמסיימי התיכונים שלנו ירצו לחזור לגור כאן כאנשים בוגרים, כי זה המקום הכי טוב, כי יש להם קשר מיוחד ואקטיבי אליו ואל הסביבה, כי יש פה עסקים אטרקטיביים ומרחבים אחרים וייחודיים שמאפשרים שקט והתפתחות אישית".
מה מצב המיגון בבתי הספר?
"בתי הספר שלנו עברו כולם את תכניות המיגון והם מסודרים ומאופסים מהבחינה הזאת. 'עלי גבעה' ו'מבוא הגליל' עברו ועוברים שיפוצים מאוד גדולים. 'עלי גבעה' עבר שיפוץ רציני של תשתיות ביוב וחשמל. היו להם חודשיים להפוך הכול, ויהיה שם מקסים. הכיתות מוכנות ונשארו רק החצרות. ב'מבוא הגליל' יש בנייה מאוד מסיבית בעלות של למעלה מעשרה מיליון שקלים, כולל בניין הנהלה חדש שייפתח אחרי החגים. יש גנים שעדיין מסיימים בהם את העבודות, יש קיבוצים שבהם מתחמי החינוך הבלתי פורמלי מקבלים תמיכות לבניית מיגונים".
ספרי לי קצת על אחת הבשורות הגדולות שאתם מביאים לאזור: הגן האנתרופוסופי החדש שייפתח בקריית שמונה. זה משהו שרבים חיכו לו.
"הגן הוא פרי שיתוף פעולה מדהים בין קריית שמונה והמועצה שלנו, בתמיכת משרד החינוך. זהו גן רב-גילאי מגיל שלוש ועד שש, אושרה עבורו גננת אנתרופוסופית שעושה רילוקיישן, ותגור בכפר בלום. הגן הוא בשורה לאזור שכן יש ביקוש למסגרות אלטרנטיביות במרחב. הוא עונה על צורך והוא ישיב אנשים צפונה. השאיפה שלנו היא שלקראת השנה הבאה ייפתח גם בית ספר יסודי אנתרופוסופי בתמיכת משרד החינוך ויהווה עוגן ובשורה חינוכית לאזור".
יוון העתיקה ב-D3
אחד הנושאים המשמעותיים שעולים עם ענת בשיחה הוא שיתופי פעולה רעננים שנרקמו בין המועצות השונות באזור. איחוד הכוחות הזה הביא להרבה פרויקטים מיוחדים, וכפרי מאשרת את יעילותו. "מצד אחד המלחמה גרמה לכל אחד להתכנס בתוך עצמו; מצד שני, יש הבנה שדברים רבים יכולים להיווצר ביחד, כמו המרכז לחדשנות ומצוינות שהולך לקום בתוך ביה"ס קורצ'אק בקריית שמונה במתכונת YASA (פנימייה בירושלים למצטיינים במדעים ובאומנויות, ע"ט). אני מאמינה שהוא ייפתח אחרי החגים ואנחנו חברים בוועדת ההיגוי שלו. זה פרויקט אטרקטיבי למצוינות מגיל גן ועד י"ב, עם מרצים מיוחדים מכל הארץ, מכוני מחקר ואוניברסיטאות ותוכניות חשיפה ועומק, ויש גם אפשרות לחוגים אחר הצהריים".
הזדמנות ותקציב כספי שהגיעו במהלך המלחמה הניבו גם את "מעבדת הדמיון" ב'עמק החולה'.
"היא הייתה חלום של אחד המורים. זהו מודל קיים, שפעמים רבות משמש כמעבדה אזורית רב-גילאית שיכולה לפעול 24/7. מדובר בחדר מולטימדיה שיש אפשרות להקרין על כולו וליצור למידה תלת ממדית בכל נושא; יש אלפי נושאים. זה יכול להיות גוף האדם, יוון העתיקה, גיאוגרפיה, או הבנה של תופעות טבע, אדריכלות – המון נושאים; ויש משימות שחלקן מתבצעות כמשחק או כבנייה של החדר, או ככניסה למוד מסוים. המורים צריכים לעבור הכשרה כדי להפעיל את המרחב ובשלב הראשון הוא ייתן מענה לבית הספר 'עמק החולה', בשאיפה שאחר הצהריים ייפתח כחוג או כמרחב העשרה".
בין שלל התוכניות החדשות שנכנסות, אפשר למנות גם את 'עתידים', תוכנית לתלמידי י"א-י"ב בשיתוף צה"ל, שבה הם זוכים לליווי והדרכה במקצועות ריאליים וטכנולוגיים ממנטור שמועסק במשרה מלאה ועובר בין התיכונים. בוגרי התוכנית מיועדים להתגייס בהמשך לעתודה צבאית. מטעם הצבא מגיעה גם Nitzanim Pro, תכנית המצוינות הצה"לית להכשרת בני נוער לתפקידי מפתח ביחידות הטכנולוגיות המובילות בצה"ל, ולעולם ההייטק. "היא מתמקדת בלימוד תוכנות, פיתוח חשיבה חישובית ותכנון אלגוריתמים, ומתחילה בתום שעות הלימודים עד סביבות השעה 19:00. התוכנית מתחילה בכיתה י', ובי"א-י"ב ממש לומדים לתכנת. גם אחרי השחרור מצה"ל יש תוכנית הכשרה, ליווי והשמה בהייטק, כך שכל עולמות ההייטק נפתחים בפניהם. זאת תכנית מאוד מיוחדת", כפרי מספרת.
תקציב שהגיע ממשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אִפשר שדרוג של מרכז ההוראה והפעילויות המיוחדות ב'תפוח פיס' שבתיכון 'עמק החולה', שבשנים האחרונות התמקד בלימודי מדעים ותיאטרון של בית הספר. עם התקציב, מסבירה ענת, "הגיעה המחשבה לייצר פעילויות לקהל הרחב, שזה אומר הפנינג מדע לכל המשפחה שיתקיים בין פעם לשלוש פעמים השנה, ומערכת חוגי העשרה במדעים שתהיה פתוחה לתלמידי א'-י"ב ואולי גם לגנים ולכל מי שירצה, בתחומים מגוונים ובהם סייבר, בינה מלאכותית, רובוטיקה, תכנות, אסטרונומיה וחלל, טיסנים ורחפנים וכו'".
לבוא עם חמלה
לצד התוכניות המלהיבות הללו, שהתקציבים עבורן כבר ניתנו וממומשים, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים מדברת כפרי על מצוקה גדולה מאוד של תקציבים שחיוניים גם לחיזוק האספקט הרגשי, הכה מתבקש כעת. "די הובטח לנו שיהיו כל תקציבי מנהלת ה'תנופה' שהגיעו בשנה שעברה ואפשרו לנו להפעיל המון תוכניות תוספתיות. כרגע עדיין אין לנו אישור עבורם. בשנה שעברה לא היה כוח אדם אבל היה כסף, השנה הצלחנו לגייס כוח אדם אבל חסר כסף להפעלה, שאני מאמינה שעד סוכות יגיע ויאפשר לנו להתקדם עם התוכניות שלנו. בשנה שהסתיימה הוגדר ש-25% מהתקציבים שהגיעו לשיקום הולכים לפן הרגשי והיו פרויקטים מאוד משמעותיים, כמו הפעלה של סטודיו פתוח, שנועד לבניית חוסן ולשיקום רגשי. השאיפה שלנו להתרחב בשנה הקרובה ולהגיע לאוכלוסיות נוספות של הורים וילדים, ותיקים, קבוצות מיקוד כמו נשות המילואים, אנשי צוות, גננות, מטפלות וכו'. הסטודיואים הפתוחים נכנסו לכל 12 בתי הספר שלנו וזה היה מדהים. כ-28 מטפלות מתחומים שונים עברו הכשרה והפעילו כ- 140 קבוצות בשבוע. העשייה הזאת הייתה מהסוג שמשנה מציאות וברור לנו שזה צריך להמשיך. גם במרכז להורות היו לנו סדנאות שהביקוש עבורן היה עצום ומאות הגיעו וקיבלו מענים סופר-יצירתיים במהלך השנה. ונקווה שגם השנה נוכל לאפשר את המענים האלו. יש לנו ארבעה מדריכי מוגנות שאמורים להתחיל לעבוד בתיכונים, ולצערנו המשרד לביטחון המדינה ביטל את התקציב שלהם, אך אנו עסוקים בגיוס כספי פילנתרופיה לטובת הנושא. יש תוכניות על הפרק, כולל דברים חדשים, והם נתקעים כי התקציבים לא הגיעו, ולא כל האנשים יוכלו לחכות. במקרה הפחות טוב זה יהיה אחרי החגים או אפילו בינואר, ואני לא רוצה להגיד מה במקרה הגרוע".
מה את ואנשיך מזהים בשטח באספקט הרגשי?
"באופן כללי אנחנו מזהים צוותים שחוקים שמחזיקים מערכות מורכבות ובירוקרטיות מאוד, שעברו עליהם שנתיים מאוד קשות גם ברמה האישית, והם החזיקו המון חוסן וכוחות. שלא לדבר על ילדים עם חרדות ופחדים, שלא היה להם רצף של מיומנויות למידה. יש כאן מחזורים שלמים שעברו רצף אירועים שלא אפשר יציבות. חלק מהילדים בעלי כוחות מדהימים ויכולים לכל אתגר, אבל האחוז הגדול באוכלוסייה – וזה משתקף מחקרית – נמצא בתחושה של עצירה או חוסר שליטה וחוסר מוגנות; זה יוצר תופעות של זעם, זריקת אחריות ופתיל קצר, וזה מורגש בכל הרמות ובכל הגילאים. אצל בני הנוער בולטות תופעות של התמכרויות וחוסר יכולת להתמיד, ויש פה עבודה מאוד משמעותית שברור לנו שצריכה לקרות בשנה הבאה, ובשנים שיבואו אחריה. אז אנחנו מתחילים לעבוד על זה ולבוא עם הרבה חמלה ואהבה לנושא, לזהות איפה יש נקודות אור או חלומות או יזמויות שאנחנו רוצים ויכולים לאפשר".
מה מצב כוח האדם?
"בגדול, ברוב בתי הספר אנחנו מסודרים. בגיל הרך יש חוסרים במטפלות וחמישה מנהלי חינוך שמסיימים את תפקידם. יש גם חוסרים בחינוך הבלתי פורמלי, בעיקר כי 'מכללת תל-חי' לא חזרה עדיין לפעילות. מצד שני יהיו לנו כוחות עזר משמעותיים, בסדר גודל עצום לאזור, של כ-300 חבר'ה ממכינות, מתנועות נוער, ש"ש, כפרי סטודנטים ומורים-חיילים שייקלטו בקיבוצים וישובצו בבקרים בבתי הספר ואחר הצהריים בחינוך הבלתי פורמלי. אנחנו חייבים תודה גדולה לכל השותפים".
בני הנוער משכו בחזרה את ההורים
שאלת מיליון הדולר היא כמה תלמידים חזרו, וכפרי מאשרת כי רובם כבר כאן. "רואים זאת בעיקר בתיכונים, בהם לא חזרו רק כ-6% תלמידים; ביסודיים, כולל 'מבואות החרמון' ומטולה, בערך 15% לא חזרו. בגנים, שהם רק שלנו, חסרים כ-25% מהילדים. מראש הנוער חזר עוד לפני ההורים; היה לנו ברור שהם מושכים בחזרה לצפון וזאת הייתה תופעה מאוד עוצמתית שבעצם החזירה, למשל, את 'הר וגיא', גם כשהיה מדובר בנסיעה של שעה לכל כיוון וגם מקיבוצים שמהם לא יכולנו להוציא הסעות לצח"ר. כמאה מכוניות היו מגיעות מדי בוקר לכפר סאלד (תודה לכפר סאלד על האירוח). פיזרו מיגוניות עבור ההורים והתלמידים שהגיעו בשביל ההסעות. זה היה מפחיד ומדהים בו זמנית".
אפשר להסתכל על זה גם כהתחלה של תהליך ריפוי עבורם, יחד עם כל האתגרים שדיברת עליהם. הם רצו לחזור הביתה, לבית הספר ולקבוצת השייכות שלהם.
"לגמרי. לדן הם הגיעו גם כשהמדפים בכולבו עוד היו חצי ריקים ולא היו פסיליטיז מסביב. את חלקם של בני הנוער זה חיזק וריפא, בייחוד את אלו שעברו כאן את כל התקופה".
לסיכום מבקשת כפרי להדגיש שהיא מרגישה שלחינוך כאן, בגליל העליון, עוצמות וחשיבות רבות בכל נושא חזרת הקהילות הביתה והחזרת השפיות לאזור. "אנחנו רוצים שיהיה כאן החינוך הכי טוב בארץ, שיהיו כאן חיבורים לגליל, למרחבים, לנופים, לטבע, למשאבים, לאנשים, לסיפורים. שילדים יגדלו כאן בשמחה ובביטחון, שיראו כל אחד ושלכל אחד יהיה מקום, שהוא המקום הכי טוב עבורו. שיהיה כאן מגוון של אפשרויות להתפתחות, למשחק, ללמידה. שהצוותים ירגישו משמעותיים ושהחלומות שלהם יכולים להתגשם דווקא כאן, כחלק מתהליך הריפוי שלהם ושל האזור. אני רוצה להודות לכל השותפים שלנו", היא מציינת, "לאנשי האגף, לחינוך הבלתי פורמלי, לשירות הפסיכולוגי-החינוכי, לגיל הרך, לקב"סיות, לקידום נוער, לרכזים, לאנשי ונשות המנהלה, למזכירות, למנהלניות, לאבות הבית, וכמובן לאנשי המועצה: להנדסה, לביטחון, לתחבורה, לתברואה, לרווחה, לרכש, לתקציבים, להנהלת המועצה, שנותנת המון רוח גבית לעשייה החינוכית מתוך אמונה אמיתית שהחינוך יחזיר את הקהילות וייבנה כאן צפון טוב יותר ואיכותי יותר. תודה גדולה למנהלות בתי הספר, למורים, למחנכים, לגננות, למטפלות, לאנשי הטיפול, לכל אנשי החינוך – מלידה ועד 18, בחינוך הפורמלי ובבלתי פורמלי, שבאים עם כל הלב והנשמה לעשות את החינוך הכי טוב שאפשר. תודה למשרד החינוך – לשותפות איתם, להקשבה ולתמיכה בהרבה מהתוכניות שלנו. תודה לשותפים מהרשויות האחרות, לתורמים ולגופים שתומכים בנו בשנתיים האחרונות ותודות לקיבוצים, וסליחה אם שכחתי להודות למישהו. אני מבקשת לומר תודה על שנתיים כמעט בלתי אפשריות, על יוזמה, יצירתיות, התגייסות קהילתית ומקצועית, לאנשים הטובים שהיו כאן ולקחו אחריות תוך כדי עבודה מסורה ואכפתית. וזוהי גם הזדמנות לאחל לכולנו שנה טובה, שנת צמיחה והתפתחות, שנת שלום ואהבה, שנה של בשורות טובות ושכל החטופים יחזרו כבר הביתה".
