איזה אחלה עולם זה היה לו בערבי חג, לצד הסעודה, השירה בציבור והשואו של 'אפרוחי העמק', היינו זוכים גם להופעה פרטית של אמן מפורסם? ובכן, מסתבר שזה כבר קרה, אי-אז בשנת 1959, עת ערך לואי ארמסטרונג מסע הופעות בישראל, ונתן בדְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי עם אנשי סאסא.
בימים ההם, למי שעוד לא יודע, היה ארמסטרונג סלב בקנה מידה עולמי, לפחות כמו ביונסה או ג'יי זי של ימינו, רק עם ג'אז ולא פופ, ראפ או היפ-הופ. אז מה הוא עשה כאן, בגליל העליון, ואיך התגלגל לבלוס חרוסת בסאסא? ביידיש יש משפט שממליץ – "אַ געשאָנקען פֿערד קוקט מען נישט אין די ציין", כלומר – סוס חינם, לא בודקים לו את השיניים, אבל לנו היה קשה להתאפק; זה פשוט נשמע סיפור מוזר מדי.
אם כן, ארמסטרונג – בן 58 אז – כבר נמצא בעיצומו של סיבוב הופעות עולמי, ולישראל הוא מגיע היישר מאיטליה. "מי זה הכושי הזה שכולם מתלהבים ממנו?", תוהה דוד בן גוריון (כך מספר יואב קוטנר), אך הקהל הישראלי שרוי בהתרגשות עצומה. "מהומה גדולה פרצה אמש אחר חצות בשדה התעופה בלוד בהגיע לואי ארמסטרונג ותזמורתו", כך מדווח עיתון 'הארץ' למחרת נחיתתו של הכוכב. "חמשת השוטרים שהיו במקום לא יכלו לעצור את התפרצות הקהל למסלול הטיסה והקהל סבב את המטוס מכל עבריו". כן, בדיוק כפי שהיינו מקבלים, מן הסתם, את פני ביונסה וג'יי זי, לו רק קפצו ארצה. אלא שהופעת הבכורה של ארמסטרונג, רק יום אחרי, ב-14 באפריל, זוכה – איך נאמר זאת? ליחס צונן בהרבה. היכל התרבות בתל-אביב, שם היא מתקיימת, נותר ריק למחצה; חלקים ניכרים מהקהל נוטשים באמצע; מבקרי המוסיקה קוטלים וקובעים כי שירתו של ארמסטרונג "אינה ערבה לאוזן" וכי ונגינתו "תוקפנית מדי".
ארמסטרונג מצדו מתברר דווקא כאוהב ישראל ויהודים בכלל: "מוכר התכשיטים שלי הוא יהודי", כך הוא מתוודה בפני כתב עיתון 'דבר'. "יש לי ממנו שרשרת עם מגן דוד קטן מכסף. זה מביא לי מזל […] לעולם איני מסיר אותו והוא תמיד שומר עלי. אני לא מאמין באמונות טפלות, אבל המגן דוד שלכם זה דבר אחר".
אבל מה לג'אזיסט המחוספס ושחור העור ולמגני דוד, או ליהדות בכלל? הרבה מאוד, אם נפליג אל ילדותו הרחוקה. ארמסטרונג נולד ב-1901 למשפחה ענייה מניו אורלינס, לואיזיאנה. אביו, שהיה פועל במפעל טרפנטין, נטש את המשפחה זמן קצר אחרי לידתו, ולפרקים נאלצה אימו לעסוק בזנות, או "למכור דגים" כפי שקראו לכך אצלם בשכונה. בגיל שבע נשר לואי הצעיר מבית הספר ויצא לסייע בכלכלת המשפחה; בין השאר עבד על עגלת אלטע-זאכן שבבעלותה של משפחת מהגרים יהודית-ליטאית, משפחת קרנופסקי. בעזרת נגינה בחצוצרת צעצוע, משך הילד העני את תשומת ליבם של העוברים והשבים, והגדיל את הכנסות המשפחה. הקרנופסקים, שעד מהרה התחבב עליהם עד מאוד, אירחו את ארמסטרונג בביתם בקביעות ולאורך שנים ארוכות, עניין שהקנה לו, תאמינו או לא, יידיש שוטפת וחיבה למרק קניידלך.
אם כן, ארמסטרונג במסע הופעות לעת אביב פה, וכמו כל טוריסט טוב הוא מבקש להתארח בקיבוץ ולחגוג את הפסח. לשידוך עם סאסא, כך מספרים, אחראי אמרגן הצמרת דאז, שמואל צמח, ואחד ממארחיו הוא חבר הקיבוץ ומייסדו, ארתור בלאקמן, או בשמו העברי, אבי שחר – מורה נערץ למוסיקה, וגם אחד ממומחי ואספני הג'אז הגדולים בישראל אותה תקופה. כך או כך, ארמסטרונג נפעם ונרגש מהאירוח, ומחליט להעניק לחברי הקיבוץ קונצרט שייזכר לעד.
"זה היה ליל סדר מאוד לא שגרתי מכל הבחינות", מספרת רבקה רצ'בסקי (85), שזכתה לחגוג יחד עם ארמסטרונג את אותו חג. "ליל הסדר עצמו נערך באיזה מן בית אריזה פתוח מכל הצדדים. היה קר מאוד, ואי אפשר היה לחמם. הוא ישב בשולחן עם אשתו והמקורבים, ואנחנו הסתכלנו עליהם כמו על כלוב של קופים. הייתי בהריון שני אז, הרגשתי מאוד לא טוב, ועוד הייתי צריכה לשיר במקהלה. הייתה לנו מקהלה קבועה שבה שרנו מדי שנה; אני לא יודעת אם הצלילים לא הלכו לאיבוד הפעם מול הצלילים של לואי ארמסטרונג".
הקיבוצניקים מסאסא אמנם מפרגנים, אך הופעותיו בישראל מקרטעות למדי, וכשלון המופע בהיכל התרבות עוד מהדהד בזיכרונו של ארמסטרונג, מן הסתם. לחוגגים הוא מבצע את ‘Let my people go’, המנון לשחרור ולעצמאות, ובהשראת השיר אולי, אולי לא, מבקש להשתחרר מעט בעצמו. כך, במהרה הוא נסחף לתחרות שתייה סוערת שחבר הקיבוץ וילי צורן ז"ל (כך זוכרים הוותיקים) מתניע. "הם נתנו לו כוסית והוא שר שיר, ועוד כוסית, ועוד שיר", מספרת רצ'בסקי, "ואני חשבתי אז, איזה מסכן! הרי יש אצלנו שתיינים טובים. הם ממש שיכרו אותו עד שהוא לא ידע מימינו ומשמאלו".
עם שוך התחרות תם גם הסדר, וארמסטרונג התפנה לחבק את האסלה, ואז לתפוס תנומה באחד החדרים. "אנחנו נסענו להוריה של אשתי צילה לבלות איתם את החג", מספר ישראל שטסבסקי ב'אלבום פרטי', סרטם של קובי פרג' ומוריס בן מיור; "כשחזרנו, הופתענו למצוא את החדר שלנו לגמרי נקי, הרבה יותר ממה שעזבנו, ומצעים חדשים על המיטה. הסוד יצא שלואי ארמסטרונג ישן במיטה שלנו. כנראה עם אשתו, אני מתאר לי. זה היה החלק שלנו בערב הזה".
הביקור בישראל הסתיים, ארמסטרונג התפכח והמשיך הלאה את מסעו ללבנון. אלא שאז, בעיתון המצרי 'אל אהראם', התפרסמה ידיעה סנסציונית בה נטען כי ארמסטרונג הוא בכלל מרגל ישראלי. "אינני צריך לרגל כדי להרוויח את לחמי", השיב ארמסטרונג הנעלב על הטענה; "אני עושה מספיק כסף על ידי תקיעה בחצוצרה".
פורסם לראשונה בגיליון 250 מיום 29 בדצמבר 2021
