עזה ג'דידה

הַבָּא לַהֲרָגְךָ… נשכח בפריזר. צה"ל נרדם בשמירה ועם ישראל המום. אני מנסה לעכל את האירוע המטלטל, הנמשך גם עתה, בעצם הקשת אצבעותיי על הקלידים. לבנו עם המשפחות המצטרפות אל מעגל השכול הקורע שאינו מרפה. הטראומה הבלתי נתפסת של מערכת 'חרבות ברזל', תצרוב ותהדהד את דברי ימינו לנצח.

מדם ליבי, מהלם המחדל הנורא, מהיסדקות תחושת הביטחון שלי בצבאנו הכל-יכול נכתבות שורות אלו. מהקלישאה האומרת שבכל נפילה חבויה הזדמנות נובעים דבריי.

חמאס, חרף הכאב הנורא והצער העמוק, "הרים להנחתה" רבתי. פתח הזדמנות להכותו עד עפר, כפי שנכון היה לעשות כבר אז, לאחר פינוי גוש קטיף (2005), עת נורה הקסאם הראשון לעברנו. אל לנו להחמיץ הפעם. במסגרת הזמן הקצוב חייבים לברוא מציאות שונה – עזה ג'דידה ('חדשה' בערבית).

"למחוק את עזה, כאן ועכשיו", אומרים רבים. בשל אירועי הפתיחה המצמררים מפעפעת בכולנו תשוקה דומה. אולם בעבוע זה לא יוכל לבוא על סיפוקו המיידי ללא הפעלת השכל ומחשבה תחילה. הרס או פינוי-בינוי או כל מהלך לעיצוב הרצועה מחדש, נכון לעשותו במהירות האפשרית ובנחישות, אך רק לאחר תכנון מדוקדק, תוך שאנו מודעים לעובדה כי תקפו של חלון הזדמנותנו מצטמצם עם כל יום חולף. שידוד מערכות ברצועה ותגובת ברזל לכל פעילות עוינת מתחומה, יאלצו את טוהר הנשק וקדושת חיי האדם לאורם חונכנו, לכופף את ראשם. הזוועות שחולל החמאס בעוטף בשמחת תורה תשפ"ד טורפים את כללי המשחק. בשכונה של רוצחים מתועבים אין מדרך לצדיקים. צה"ל יודע להפגין ש"בעל הבית השתגע", ובלבד שחכמה וחשיבה סדורה יגברו על היצר וינחו את המשך הדרך.

איך עושים את זה? בשלבים:

א. החרבה נרחבת של שכונות בעזה – מהאוויר בלבד (ראה שכונת דאחייה בביירות ב-2006); חלילה לנו מכניסה למנהרות: לטיפול בנגע המאיים הזה נאלץ להכניס לפעולה את מג"ב בלבד (מג"ב מלשון מים-גז-בטון). יש לחשוף את הכניסה למנהרות ורק אז יופעל נוהל מג"ב. הצפה במים (הים התיכון מרוחק כ-650 מ'), הזרמת גז, ולבסוף איטום פתחי המנהרות על יושביהן בבטון; במקביל ראוי לחשוף רצועה 'חובקת עזה', נקייה ממבנים וצמחיה, פס סטרילי שיחצוץ בין החומה שעל גבול ישראל, לבין תחום החיים המתכווץ ברצועה. חסל סדר הפגנות מחאה על גדר ההפרדה. זהו. נגמר. אפס סובלנות. כללי משחק חדשים. מי שבכל זאת יעז לחדור יאלץ לחצות שטח חשוף טרם הגעה אל קרבת הגדר. כך שהמעז – דמו בראשו; חיסולים ממוקדים ופגיעה בחמושים בתחומי הרצועה יימשכו בלא הרף. שנים.

ב. מרחב חיי התושבים ברצועה ישנה פניו. הוא יצמח לגובה. מתוך "דאחיית עזה" יצמחו (מכספי תרומות כי יבואו), גורדי-שחקים בלבד. לא עוד שיכונים ובתים צמודי קרקע. "מנהטן-עזה" תהא קו האופק החדש. רבי הקומות יהוו פתרון נאה למרחב הבנייה המצומק. בה בעת יהוו המגדלים מטרות בולטות, משמעותיות. "השכבת" מבנה כזה (בכל עימות צבאי כי יתחדש) תעלה עמוד עשן, איום בוהק. מחנות פליטי 'חרבות ברזל' ידוללו עם חנוכת כל מגדל. המשתכנים בגורד השחקים יפגשו איכות חיים – מים זורמים, תאורת חשמל, גז לבישול ומעלית שתישאם עד לקומה ה-25.

ג. קנה נשימתם בידי ישראל: אוויר לנשימת העזתים יזרום כל עוד יישמר השקט, אך עם כל ירי לישראל תהודק טבעת החנק ובמקביל תחרב שכונה נוספת. כך כמתכון קבע.

כאופטימי מטבעי, אני נאחז בשביב תקווה הנובע ממה שעלול היה להתרחש ועד כה טרם אירע – היסחפות העולם הערבי, ערביי ישראל, חמאס-גדה ונסראללה אל מעגל האלימות.
ולמה אני אופטימי? כי הבדלי אינטרסים מהותיים שוררים בין הישויות הנ"ל:

1. מדינות ערב לא במהרה יקריבו הסדרים מתגמלים עם ישראל בשל אבדן עשתונות של חבורת המרצחים של החמאס.
2. ערביי ישראל, במידה רבה, הפנימו את הנַכְּבָּה. בנוסף לאיכות-חיים הם קולטים את השדר של בן גביר, המבקש לקדם חוק שיאפשר ירי באש חיה במפגינים.
3. אבו מאזן חרד לגורלו מאימת חמאס-גדה. הוא יודע היטב כי יושלך מגג ה'מוקטעה' עם השתלטות חמאס על הגדה. הוא וחבר מרעיו.
4. חסאן נסראללה הוא קודם כל ראש מדינה ריבונית, לבנון. בדאחייה הוא למד כי בשוך הסערה ניצבים אויבנו על עיי חורבות. בנוסף, הוא מנהיג העדה השיעית שקופחה במשך שנים ארוכות על-ידי מיעוט מרוני. את עלייתו לשלטון הוא חב לאיראן. כמו כן, על אף היותו ערבי, זורם בעורקיו דם שאינו רווי ארס הנַכְּבָּה יציר 75 שנות פליטות. ישיבתו על הגדר, חרף לחצים אירניים כבדים (אני משער), מעודדת. מי יודע, אולי זו תחילתה של התנתקות מכבלי האייתוללות, סוג של "חישוב מסלול מחדש" לכיוון מערב. גם נושאות מטוסים המשייטות לחופי ישראל משדרות אזהרה לאיראן ולקטאר וגם לו עצמו, זאת בד בבד עם קריצת פיתוי ללבנון, מדינה קורסת כלכלית המשוועת לשיקום.

אני מקווה כי הימנעויות אלו טומנות בחובן סיכוי להסדרים בעתיד, הן עם אש"פ-גדה והן עם נסראללה. החזיקו אצבעות לבל אתבדה.

לבסוף, עם תום 'חרבות ברזל' ולאחר הפקת לקחים ושדוד מערכות צבאיות ופוליטיות, בל נחדל מחיפוש דרך להסדר בינינו לבין הפלסטינאים, הסדר לדורות. כי אין בלתו. הסדר מתגמל לחפצים ביקרו, הסדר שישגר קרן אור של תקווה למזרח-תיכון שונה.

ובינתיים נפעל בדבקות למזעור המחלוקות בקרבנו ונעשה להאדרת המשותף.