עודד, חבר יקר

עודד ליפשיץ, חבר ניר עוז, נחטף עם יוכקה (יוכבד) אשתו ממיטתם בממ״ד בבוקרו של אותו יום ארור.

עודד ויוכקה חברים שלנו. אנחנו מכירים למעלה מ- 50 שנים. כמה חודשים לפני האסון ישבנו ביחד על כוס קפה, אצלנו במרפסת ביפתח, והם היו ממש מופתעים שאין עדיין ממ״דים בקיבוץ יפתח. אמנם מקובל לומר, "מצפון תיפתח הרעה", אבל ב- 7.10 הרעה נפתחה מדרום. אני מצטמרר מהמחשבה מה היה קורה אילו בכל זאת היא הייתה נפתחת מצפון!

עודד ואני ועוד כ- 30 "חטייארים" יקרים צברנו חוויות משותפות רבות ומגוונות באבני דרך לא מעטות במהלך חיינו, ונוצרה בינינו חברות הדוקה וקשר נהדר בין המשפחות והילדים. אנחנו נפגשים כמה פעמים בשנה. מטיילים וחוגגים שמחות ביחד ומתחלקים גם בעצב. במפגשים שלנו אנחנו (בין השאר) מפנטזים "על מה שהיה" ומדמיינים בהומור יצירתי "על מה שיהיה", או מדסקסים בציניות בעיות כמו האם "עתידנו בעברנו" או "עברנו בעתידנו". כשפרץ העידן הדיגיטלי, פתחנו מיד קבוצה בווטסאפ בשם המחייב – "עתיד החבורה", כי ברור היה לנו שעל אף גילנו המופלג אנחנו שואפים תמיד קדימה. יש בינינו מכל קצוות הארץ: מהשפיץ של אצבע הגליל (משגב עם ויפתח) עד לדרום העמוק של העוטף (ניר עוז ועין הבשור). עודד נחשב ל"זקן החבורה", הנין שלו ושל יוכקה זכה לתואר של כבוד: "הנין הראשון של המחלקה" (אגב, ליפתח הייתה נציגות מכובדת בקבוצה: מוטי קרן ז״ל ואני מגרעין שניר, מאיר כהן ז״ל מגרעין רמון).

עודד אדם מוכשר מאד. מנגן בפסנתר, מטפח גינה יוצאת דופן של קקטוסים ליד הבית, והוא בעל דעה כמעט בכל נושא. עודד עיתונאי בנפשו. בעל "אוריינטציה שמאלנית" (רחמנא ליצלן) והוא גם כתב לעיתים קרובות בעיתונות התנועה הקיבוצית. הוא איננו חושש להביע דעתו, גם אם איננה מקובלת על הקוראים. עודד בעד דו-קיום עם שכנינו בני דודינו, וגם התנדב בשנים האחרונות להסיע ילדים עזתים חולים לבתי חולים בארץ. אבל כנראה שבמזרח התיכון לא "גומלים על חסדים", אלא להיפך.

משפחת ליפשיץ גרו בבית הקיצוני בניר עוז, הכי קרוב לרצועה, ונחטפו באכזריות ממיטותיהם לעזה. אות החיים האחרון ששלח עודד ליפשיץ לחבריו המודאגים בקבוצת "עתיד החבורה" היה בשעה 8:09 בבוקר: "אנחנו בממ״ד, רגועים, יוכקה אפילו ישנה". אבל תוך דקות זה ממש לא היה רגוע. זה היה אכזרי בטירוף. רבים מחברי ניר עוז נרצחו או נחטפו, ביניהם גם עודד ויוכקה. ביתם נבזז ונשרף לגמרי. יוכקה שוחררה מעזה לאחר 17 יום. עודד עדיין שם. מאז היום ה- 25 לא התקבל ממנו סימן חיים. עודד חסר לנו מאד. אנחנו דואגים לו. החששות כבדים. בואו נתפלל כולנו שיקרה נס ויחזור אלינו במהרה בריא ושלם!

בעז דוד, מתוך עלון קיבוץ יפתח