האזינו לכתבה Getting your Trinity Audio player ready...

בתחילת פרק 2 של העונה השישית של 'חתונה ממבט ראשון' מגיעה נעם כהן לביקור בבית הוריה בעמיר. זה רגע ההיכרות של הצופים איתה, כמה דקות לפני שהיא נכנסת מבחינתם לחופה. שנייה קודם לכן הציגה את עצמה בשוט שצולם ברמת גן – בה היא חיה מאז 2015, ואז היא מצפינה לרגע לגליל העליון, להראות איפה הכול התחיל. "הבית בצפון", נעם לוחשת למצלמה שמטיילת איתה דרך הסלון אל החוץ הירוק. "אין על המקום המושלם הזה, תראו איזה יופי". המצלמה מתמקדת בכפות הרגליים היחפות שלה, יורדות שתי מדרגות והנה היא מטיילת על המדרכות, משמאלה עצים ודשא. נוף מוכר של קיבוץ שתועד בתחילת נובמבר 2022. שנה וקצת קדימה לימינו אנו, ונעם לא מעזה לבקר בעמיר. זה מפחיד לה מדי. מנרה, בה נולדה וחייתה עד גיל 22, נמצאת מחוץ לתחום, כמובן. הקיבוץ המופצץ שהיא רואה היום בחדשות, היא אומרת, הוא לא המקום הפסטורלי שבו גדלה.

פרק הפולו-אפ שחתם את העונה השישית של 'חתונמי' שודר בספטמבר 2023. במסגרתו הצופים מתעדכנים במצב הזוגות כיום – מי נפרד ומי עדיין ביחד. נעם ומשה – בן הזוג ששודך לה בתוכנית ואיתו יצאה לירח דבש בספרד והתגוררה בדירתה ברמת גן – הגיעו למפגש הקלוז'ר עם יועצי הזוגיות במצב רוח טוב, אבל הודיעו שהם אקסים. פחות מחודש מאוחר יותר התהפכה המציאות בישראל. מטבע הדברים, הילת הסלבריטאיות של הכלה לשעבר עומעמה. ריאליטי, רומנטיקה ומה שביניהם הפכו משניים ברגע.

שלושה חודשי מלחמה עברו מאז. נעם חזרה רק עכשיו להתעניין מעט בדייטים, בתום מערכת יחסים בת כחודש וחצי (שהתחילה מעט לפני 'חרבות ברזל') ואת הצפון היא חיה דרך החדשות והקשר עם אמה והחברים. "במרכז זה מרגיש אחרת, הרבה יותר קל להתנתק. אז כשאני יכולה לאפשר לעצמי אוורור אני עושה את זה", היא מסבירה ובאותה הנשימה אומרת שהיא עסוקה בעיקר בלדאוג לחברים שבכיתת הכוננות שם, ולאחיה שמשרת במילואים בצפון. "אני לא יודעת אם מנרה תחזור להיות מה שהיא הייתה, אני בספק", היא מודה.

חפרנים, מה לעשות

במקור, הריאיון עם נעם כהן תוכנן להתקיים רגע אחרי שהסתיימה עונת 'חתונמי', בפורמט feel good מובהק. סלבריטאית חמודה ואיכותית צצה והרעיון היה לפטפט על מה שמסקרן את הצופים הרבים של התוכנית וגם על מנרה – בכל זאת היא מפה. כעת יש שני חלקים לריאיון והם שונים זה מזה מרחק עזה ממטולה. לחפור על זוגיות, לנסות להבין למה נפרדו ולהתווכח כמה לק ג'ל עשתה בתקופת הצילומים (ארבעה, אני ניצחתי) זה החלק הקליל, כמעט משקל נוצה. לדבר על מנרה זה משהו אחר לחלוטין. סוג של אסקפיזם מול מציאות עצובה מאוד.

אז נתחיל באסקפיזם. למי שלא צפה או כבר הספיק לשכוח מאז יוני 2023, נזכיר שנעם ומשה היו הזוג השני שהתחתן בתוכנית והתיישב מיד על משבצת ה"מה קשור?!" – אם לתת טייטל לזיווג. הוא נולד בפתח תקווה, עבר ילדות קשה וצמח ממנה באופן מרשים. קסם של בחור עם לב זהב וסטיילינג מנצח, שעובד עם הידיים וזז היטב לצלילי 'רונדלים'. אבל מה לו ולקיבוצניקית לשעבר והעובדת הסוציאלית בהווה. היא הייתה אז בת 36, הוא בן 32. פער הגילאים ביניהם הטריף אותו. היה גם מכנה משותף, אבל לא החלקים הקלים: שניהם רגישים פלוס, לא מצליחים לכסת"ח את מה שלא עובד ובה בעת נוטים לריצוי האחר ומודעים לכך בכאב. היו שם מאמצים רבים, הרבה "מאמי" ו"חיים שלי" הדדיים וחיבוקי עידוד ממושכים, אבל בעיקר שיחות מעיקות, דמעות, כוסות יין שנלגמו בתסכול ופרצופים חמוצים. מעולם לא נעשה שימוש רב יותר בשורש כ.ו.ל על שלל הטיותיו. "את לא מכילה אותי מספיק", "הוא לא גורם לי להרגיש מוכלת" (תלונה בפני היועץ הזוגי הכוכב של התוכנית), "נמאס לי רק להכיל" וכן הלאה והלאה.

"משה יפה וחתיך בעיניי אבל הוא לא הטייפקאסט שלי, ולהיפך. ולקח לנו זמן להתרגל לזה. לא היה שם עניין של היעדר משיכה, על אף כל מה שחשבו. המשיכה הראשונית הייתה קיימת וזה לא הוצג, אבל כל הזמן אמרנו שכנראה לא היינו מחליקים ימינה אחד על השני באפליקציות", היא מנתחת בדיעבד. "זאת לא הייתה זוגיות קלה בראשיתה, לא היה קליק. היה ווייב טוב כבר בחופה, תחושה של נוחות ונעימות, אבל כשהגענו לארץ מירח הדבש היו חלקים שיותר הכבידו. היו הרבה כיף ואהבה וצחוק שלא שודרו. אבל היו הרבה חלקים מעמתים. שנינו חפרנים, אין מה לעשות. אז יצא גם כובד".

אם לחזור שנייה להתחלה, כמה אומץ נדרש מבחינתך כדי להחליט שאת מצטלמת לתוכנית?

"הרבה, חד משמעית. זה טיפול זוגי על סטרואידים אבל זה ריאליטי נטול תחרות ואין צילומים 24/7 ויש לך יותר חופש תנועה. ראיתי את כל העונות, אהבתי את הקונספט. הייתי בתקופה שמאוד מאוד רציתי זוגיות והייתי מוכנה לעשות עבודה מעמיקה והחלטתי ללכת על כל הקופה. העדפתי לנסות את הדבר הכי גדול שיש ומשם אפשר רק לצמוח. סוג של 'אתה מתחיל הכי מהר שלך'… ידעתי שהסיכויים לא גדולים סטטיסטית אבל הייתי מוכנה לכל תרחיש והחלטתי שאתן את המקסימום מבחינתי".

כמה ממה שמראים מייצג את המציאות? את נעם כהן כמו שהיא באמת?

"מה שרואים זה מה שיש, אני לא יודעת להסתיר. הבחירה היחידה שהייתה לי בחתונה הייתה שמלת הכלה והשיר של הכניסה לחופה. כל השאר היו בחירות של העורכים. תראי, לא מייצרים (מבחינת העריכה, ע"ט) יש מאין. היו הרבה דברים שלא הוצגו. אז מה שראית זה חלק ממני אבל לא החלק המרכזי או המהות. זה חלק שיוצא כשאני במקום לא נוח, חסרת ביטחון. היו קטעים שהייתי קלילה וכייפית וצחקנית, אבל התחושה שעברה הייתה שונה".

את הכי לא מהחומר של הריאליטי. ואת 'חתונמי' כמעט כל המדינה רואה.

"לגמרי", היא צוחקת. "ידעתי שזה פיק של סלבריטאיות ושלכולם יהיה מה להגיד, אבל שאני לא חייבת להתבלט אחר כך, ושאם ארצה אוכל לחזור למחילה שלי. כי בואי, להיות סלב זאת עבודה. המטרה הייתה טהורה, הבנתי את המינוסים והפלוסים. וחשיפה לביקורת זה מבחינתי שיעור שידעתי שאני צריכה לעבור, למרות שאי אפשר להתכונן לזה באמת".

קיבלתי המון אהבה

קצת סדר כרונולוגי, כי זה מבלבל: צילומי 'חתונמי' בהשתתפותה התחילו באמצע נובמבר 2022, נעם ומשה חותנו ב-27 לנובמבר ועברו את מכבש ההיכרות תוך כדי מגורים וסשנים של ייעוץ זוגי ותיעוד של רוב הנ"ל עד ינואר 2023. הפרק הראשון שודר ביוני. השניים, כמו כל זוגות 'חתונמי', צפו בעצמם לראשונה ביחד עם כל ישראל. בפועל הם היו יחד מנובמבר עד תחילת יולי. "נפרדנו תוך כדי השידורים. הפרק האחרון היה בערך שבועיים אחרי הפרידה", נעם מסבירה.

ראיתי ריאיון קצרצר לערוץ רכילות שבו דיברת על הפרידה שלכם בקודים. אשאל כך: הסיבות היו תולדה של מה שראינו בתוכנית?

"אנחנו שומרים לעצמנו את הסיבות לפרידה, אבל אגיד שנפרדנו ממקום מכבד ואוהב עם הבנה הדדית שאנחנו רוצים לדייק לעצמנו יותר. עברנו תהליך מאוד יפה בינינו ואנחנו רוצים את הטוב ביותר אחד עבור השני. לא סתם היינו יחד חצי שנה, כולל מגורים. אני לא יכולה להגיד שמה שהיה בשידורים תואם את מה שהיה בפרידה וגם לצפות יחד בשידורים לא היה מה שהוביל לפרידה, אבל זה בטוח לא תרם. הם העלו הרבה קשיים. כי מי מאיתנו זוכה לראות שוב את הקונפליקטים בזוגיות שלו שבעה חודשים מאוחר יותר?".

היום אתם בקשר?

"לא קרוב. אנחנו נפגשים עם החבורה המאוד מגובשת שלנו של 'חתונמי' ובאירועים כאלו אנחנו בסדר. סביב המלחמה התעניינו זה בזה, אבל בסוף אנחנו כמו כל זוג שנפרד – כל אחד רוצה לחזור לחיים שלו".

הטיפול הזוגי בתוכנית אמין, למרות שהוא נעשה בפרק זמן אינטנסיבי נורא. ועם הזמן את אכן נראית אסרטיבית וברורה יותר מול משה, וזה עובר אותנטי. מה למדת על עצמך?

"הבנתי ממש איך נראה חוסר הביטחון שלי, איך אני נראית כשאני ממש רוצה משהו ומתעקשת ולא מקשיבה לצד השני. אחרי אחד הפרקים האלו, שבהם צפיתי בלי משה למרות שעוד היינו יחד, באתי הביתה ואמרתי לו שעכשיו אני ממש מבינה למה הוא התכוון כשהוא אמר שאני לא מקשיבה. זה היה רגע מאוד משמעותי וחשוב. למדתי הרבה על עצמי ואני מאוד שמחה על המהלך הזה, למרות החלקים הלא פשוטים שלו. נתרמתי, הייתה לי חוויה מאוד טובה ומעצימה. זה חלק מהתהליך שהתחלתי לפני, עוד שלב בסולם שטיפסתי עליו. זה בנה אותי ואת האמונה והביטחון שלי בעצמי".

לנהל באותם שלושה חודשים את שאר החיים, היא אומרת, מאתגר. "יש לך בן זוג שאת צריכה להכיר אותו ומצופה שתתאהבו ויהיה חיבור. באותו הזמן אחותי ילדה את האחיין השלישי שלי, ולא הייתי סביבה כמו שהייתי רגילה בלידות הקודמות שלה. אבל לשמחתי הסביבה, כולל מקום העבודה, קיבלה והבינה את המצב. חברויות נדחקו קצת הצידה".

זה ריאליטי מאוד חושפני. אמנם לא התמודדת באותם ימים עם המבטים בחדר אוכל, אבל איך היו התגובות ברחוב?

"הרחוב מאוד פרגן. קיבלתי המון המון המון אהבה מהצופים, שהביעו הרבה תמיכה. האהבה הציבורית נתנה לי בוסט רציני. זה שאנשים מתחברים ואוהבים ואומרים 'את מדהימה ואל תוותרי על עצמך'. בפרק האחרון מישהי כתבה לי בפייסבוק שהיא צפתה בתוכנית בזמן שהייתה בהיריון ומאוד התחברה אלי וקראה לבת שלה על שמי. זה כל כך ריגש אותי, בכיתי. גם עכשיו כשאני מספרת את זה יש לי צמרמורת".

ושאלת מיליון הדולר. גברים פנו אליך בעקבות התוכנית?

"היו כאלו והיה צריך לעשות סינונים, כמובן. זה היה חלק מהתהליך שעברתי, להבין שהמקום הפגיע והאותנטי שבי יפה ולא לפחד ממנו. בסך הכול אני מרוצה מהדרך שבה הציגו אותי, גם אם זה לא מה שציפיתי. אנשים איכותיים רצו להכיר אותי כאמור, יצאתי עם מישהו חודש וחצי אחרי שהשידורים הסתיימו. הוא ראה חלק מהפרקים. היו לו הנחות מוקדמות לגבי, אבל מהר מאוד הוא הבין שאני דמות הרבה יותר עגולה ממה שהוא ראה בסדרה".

באפליקציות ההיכרויות השונות היא לא נמצאת. "יצאתי מהן לפני 'חתונמי' ואני לא אוהבת אותן גם היום. זה פייק אחד גדול. אני מכירה דרך חברים, מפגשים רנדומליים, כזה".

מנרה הייתה חו"ל

ומהאסקפיזם למציאות. כהן נולדה כאמור במנרה וגרה שם עד גיל 22. "זאת הייתה ילדות קסומה. מנרה היא מקום מהמם ביופיו, ובשנות השמונים והתשעים היה יפה בהרבה. הקיבוץ היה כמעט נטול מכוניות והייתה הרבה יותר צמחיה ועצי דובדבן מהממים שבכל חג שבועות אחרי טקס הבאת הביכורים היינו הולכים אליהם לקטוף מלא דובדבנים. ואז לבריכה, זה היה הנוהל", היא נזכרת. "יש במנרה חורף מדהים ושלג, זה כמו לחיות בחו"ל. זאת בועה שהייתה המציאות שלי. היו שם אנשים מדהימים והרגשתי שאני במקום שעושה לי רק טוב".

ב-2007 עברו הוריה לעמיר. אביה ז"ל (הוא נפטר כשנה וחצי לפני תחילת השידורים) לימד ב'עינות ירדן' והמשפחה רצתה להתקרב לשם ("זה היה עניין של נוחות וקצת רצון לרדת לעמק"). נעם נשארה לגור במנרה עוד שנה ובגיל 22 פרשה כנפיים ועפה לתל אביב במהלך שהחליף מבחינתה את הטיול הגדול. אחרי שלוש שנים בתל אביב חזרה ללמוד בתל-חי עבודה סוציאלית וגרה בעמיר, ומשם התמרכזה לרמת גן.

את מדברת על מנרה כעל מקום פסטורלי אבל זה היה קיבוץ גבול. ולא אחת הופר השקט. 

"אני מדברת על זה עכשיו המון עם חברים, שבתור ילדים לגור בקיבוץ גבול לא הרגיש לנו לא נורמלי, כי ההורים שלנו מאוד נרמלו את זה. היה מקלט מאובזר ולכל אחד הייתה בו מיטה ודאגנו לנקות אותו כל הזמן כדי שלא ניתפס לא מוכנים. זאת הייתה המציאות שלנו, הדבר היחיד שבעצם היה הסיוט הגדול שלי, הוא מה שקרה בפועל בשביעי באוקטובר. שיבואו ויטבחו בנו. מי בכלל חשב על חטיפה? קטיושה לא מפחידה כי יש מקלט. ממחבל אין הגנה".

לא נשמע לי מאוד פסטורלי.

"היום בוודאי שאני מבינה שלחיות במקום כזה זה מצלק, אבל בזמן אמת כילדה זה לא ברור. בתקופות קשות היו מוציאים אותנו לקייטנות במרכז להתאוורר, היינו מתארחים במועדון נעורים של קיבוץ אחר, ישנים על שק"שים… עשינו מזה הרבה כיף, אבל אני מתארת לעצמי שהמבוגרים שהחזיקו את זה עבדו הרבה. הם תמיד דאגו ליצור לנו כיסי אוורור. בסוף, אם יש לך בית אתה רוצה לחזור אליו".

המבוגרים תיווכו לכם את המצב בזמנו? עכשיו במלחמה זה משהו שהורים שוברים עליו את הראש, אבל כשהיינו ילדים המילה "תיווך" לא הייתה באמת בלקסיקון.

"אני חושבת שאף אחד לא באמת תיאר לעצמו שאירוע בסדר גודל כזה יקרה, אז כל הזמן האמירה הייתה שיש לנו כיתת כוננות וצבא ויתפעלו את זה נורא מהר. והסיכוי קטן כי יש את המוצבים והגדר מאובטחת. זה מה שאמרו גם בדרום, ומבחינה סטטיסטית את מאמינה שעברנו כמה מבצעים וכמה לחימות וזה לא קרה, אז אוקיי, זה לא כזה פשוט. הרי אנחנו בונים את האמונות וההבנות שלנו על סטטיסטיקות, ואם אני רואה שזה לא קורה אז אני מפסיק לפחד".

במלחמת לבנון השנייה היא הייתה חיילת. "הייתי בסופ"ש בבית והפציצו את קריית שמונה אבל זה היה more of the same, כי כבר חיינו מציאות של מקלטים. אנחנו כל כך קרובים לגבול, ידענו לזהות יציאות ונפילות".

איך זה לראות את כל ההרס הזה?

"עצוב לי מאוד, אבל אני חושבת שעוד לא התחלנו בכלל לעכל את כל מה שקורה. אני רואה ויודעת איזה בית נפגע ומה היה, אבל אני לא מצליחה לעכל את זה. אני עסוקה בדאגה, כך שעוד לא התחלתי להרגיש את מה שאני חווה כלפי ההרס הזה. זה פשוט עצוב ומפחיד ולא בטוח ולא מוגן. לא כל החבר'ה שלי מוכנים לחזור עם הילדים שלהם. ואלו אנשים שחיו ונשמו את המקום. עד המלחמה אמרתי כל הזמן שאת הילדים שלי ארצה לגדל בצפון, אבל אני כבר לא בטוחה בזה. נחיה ונראה".

אז איך נסיים?

"נשמור על אופטימיות. אני משתדלת. זה הדבר הנכון לעשות, אין ברירה אחרת. להתפלל למי שמתפללים ולמי שמאמינים. זאת הדרך, אין לי דרך אחרת".