סיפורי סבתא

בתור דור שלישי למגדלי דבורים בישראל, אהוד הלוי (65) יודע משהו על נשים חרוצות ועמלניות, בין אם מדובר על הפועלות בכוורת או על סבתא בוסיה שלו, שעלתה לארץ מהמושבה החקלאית באוקראינה למושב העובדים בישראל. הלוי, שנולד בנחל עוז כבן למקימי היישוב, ולמעלה ממחצית חייו גר באיילת השחר (נשוי להגר, בת הקיבוץ, אב לשלושה וסב לשניים), שמע בילדותו את סיפוריה של סבתו והלך שבי אחר מעלליהם של יהודים שונים ומשונים אשר היו חלק מסיפור חייה של האישה התמימה והעמלנית שהיא הייתה.

"בהשראת בוסיה סבתי", משתף הלוי, שמנהל את מכוורת איילת השחר (יחד עם תלם גלילי) כבר 15 שנים, "אני רואה איך העמל הזה שומר עלי מרוחות רעות ומצמיח בתוכי שמחה של קיום פשוט ואמונה שהעולם איכשהו מונהג בטוב". סבתא בוסיה, הוא מספר, היטיבה לתאר את האנשים החרוצים ההם, שהייתה בהם גם מידה של שיגעון, עקשנות ואמונה יהודית. "סביר שבימינו היו מוגדרות חלק גדול מהדמויות שבחייה כ"מוגזמות" או לפחות כבעלות "צרכים מיוחדים", הלוי מוסיף, "אך אצל סבתא קיננה ההבנה העתיקה שכולנו מורכבים מצרכים מיוחדים, והיא ראתה עצמה מחויבת ואף נהנית, לספק לאחרים את החסר להם ולהרגיע את קיומם".

בתום שש שנים של ליקוט הדמויות, צירוף הדברים וכתיבתם, התהווה לו ספר הביכורים של הלוי, שיוצא בימים אלו, בתזמון חביב, רגע לפני חג הביכורים ("פעמיים כי טוב", הוא אומר). שוחחנו עם הסופר הטרי על 'מאחורי הקלעים' של כתיבת הספר, על הגעגועים לסבתא ועל ההקשר המתבקש בין ההיסטוריה שלנו לחיינו היום.

כמה זמן נמשכה כתיבת הספר, והאם היה זה תהליך רצוף ויומיומי?

"הכתיבה התנהלה תוך כדי חיים שלמים עמוסי מטלות. כל טיים-אאוט שלקחתי לטובת זה היה עבורי רווח, הצלה ומקום של מרגוע אמיתי".

הספר גדוש בפרטים היסטוריים שמצריכים בוודאי עבודת מחקר מעמיקה. איך היא נעשתה?

"הרצון לספר סיפור שלם ומגוון שאינו חוטא לאמת, הוציא אותי לארכיונים, לספרים ולאנשים. וככה, מחלקים שונים ומשונים שאספתי, נבנה הסיפור".

האם כאשר התחלת לכתוב את הספר ידעת מראש את מהלך עלילתו?

"ממש לא. אומרים ש'הדרך חכמה מן ההולך בה' – הדרך היא הסיפור ויש לה חיים משלה, וכשאני מתמסר לתהליך אז זה הולך ונבנה בסבלנות. זה לא שאני דוחף ליעד מסוים, הסיפור והדמויות שלו הם אלה שמושכים אותי לכתוב הלאה".

האם היית רוצה שסבתא בוסיה תקרא את הספר? איך אתה מדמיין אותה מגיבה?

היא הייתה מסמיקה, אני חושב, וגם מוחה על חלק מן הדברים. בעיקר על החלומות שיש בספר, שנולדים בתוכה. אני מעריך שהיא הייתה גם גאה בעבודה שלי ובעיקר בעברית עצמה".

מי היה הקורא הראשון של הטיוטה, ומה הייתה תגובתו?

"חבר שלי קרא את הטיוטה באופן רצוף. הוא שוחר ספרים מילדותו. אני מאמין שהוא שתה משהו באמצע הקריאה וישן כמה שעות. בסוף הקריאה הוא התקשר ואמר לי בהתרגשות שזה חייב לצאת לאור, שעלי לעזוב הכל ולהסתער על הכתיבה".

מה הופתעת לגלות על עצמך תוך כדי הכתיבה?

"הופתעתי לגלות את ההתמדה שלי, את ההתמסרות לכתיבה, וגם שכאשר חלק מסוים כתוב באופן שמחבר את הקורא אל רגש חזק, אני יכול לקרוא אותו שוב ושוב ופשוט לבכות… כן זה מוזר".

מה דעתך על המציאות המתחוללת אצלנו כיום בהשוואה למאורעות ההיסטוריים המתוארים בספר?

"סיימתי את הטיוטה חודשיים לפני המלחמה. המאורעות שבספר היו נראים כדברים רדיקליים של פעם שלעולם לא יחזרו. אחרי השבעה באוקטובר הם נראים שייכים הרבה יותר לחיינו העכשוויים ולמערך הנפשי שעבר כיוונון מחדש".

בעידן של תרבות דיגיטלית ורשתות חברתיות, מה לדעתך מקומם של הספרים ה"אמיתיים" בחיינו?

"תראי, בוסיה סבתי הייתה אישה אנלוגית לגמרי. העידן שלנו באקסטרים שלו היה יכול בוודאי לגרום לה מצוקה רבה. אני חש געגוע גדול לנוכחות הפשוטה הזו, לתמימות המעשים שלה, בכל מקום כמעט בחיים היום".

האם יש לך כבר מחשבות על הספר הבא?

"כן, יש לי. זה נובט עכשיו ובקרוב אבחר כיוון, אינשאללה".

קישור לרכישת הספר (מודפס או דיגיטלי) באתר 'עברית':https://bit.ly/4kEZZhL

ניתן לרכוש גם בסניפי סטימצקי וצומת ספרים.