נערכים ליום שאחרי המלחמה

החברה לפיתוח הגליל ועמותת העוגן קיימו כנס מקצועי, במטרה להיערך להרחבת פעילות העמותה לטובת סיוע ליישובים בגליל העליון וצפון הגולן, לרבות יישובים בקו העימות שפונו בשמונה באוקטובר וספגו בחודשים האחרונים פגיעות מרובות בתשתיות ובנפש.

בכנס, שנערך בקיבוץ כפר הנשיא, הציגה עמותת העוגן סקירה מקיפה אודות פעילותה בפני נציגי היישובים, כולל מנהלי קהילות, מנהלים העסקים, מנהלי תכנון ויו"רים.

"כל קיבוץ שירצה לקבל את הסיוע והליווי יקיים פגישה פרטנית עם קרן העוגן, ובמקביל תקבע פגישה עם אנשי המועצה האזורית הגליל העליון", אמר שגב ירבעם, מנכ"ל החברה לפיתוח הגליל; "חשוב לחבור למהנדסת המועצה, בכדי לקבל את מלוא הנתונים ולהסתייע בידע שלה. ההחלטות, התוכניות והעבודה תתבצענה מול הקהילות. ההתנעה אורכת זמן ולכן אני ממליץ להתחיל כבר מעתה בחשיבה ובחירת האנשים לעבוד מול קרן העוגן".

בכנס השתתף גם ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית. "דבר אחד ברור", אמר שמחה, "אנחנו נהיה חייבים לדאוג לעצמנו, אף אחד לא יעשה כן במקומנו. לממשלה אין תוכניות ברורות לגבי שיקום הקיבוצים בצפון ואנו מחויבים לסייע לקיבוצים. בדרום המצב יותר מיוצב ויותר ברור. אנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הגורמים, ומבינים את החשיבות שכולנו נכנס מתחת לאלונקה בימים אלו".

עמותת העוגן הוקמה שבוע לאחר טבח השבעה באוקטובר על ידי יורם קראוס, דניאלה פז ושותפים נוספים מתחום התכנון והבנייה בישראל, מתוך חשיבה על היום שאחרי. בשלב הראשון שמה לה העמותה כמטרת על את הפיתוח והתכנון של מבני ציבור, מבנים קהילתיים ומוסדות ב-24 יישובים בעוטף, ובכללם הערים שדרות, נתיבות ואופקים. העוגן הקימה מערך אנשי מקצוע הכולל אדריכלים, מעצבים, כותבים, אסטרטגים ואנשי ניהול העוסקים בבניית היום שאחרי עם כל קיבוץ באופן פרטני – לרבות בניית אסטרטגיה ופיתוח החשיבה על התחדשות הקיבוץ, בניית מארג תורמים מחו"ל וישראל, בניית דאטה לצרכים עתידיים לייעול תהליכי עבודה ותכלול אסטרטגי, ולאחר קבלת התרומה – הקמת הנכס, מתכנון ועד אכלוס. תהליך התכנון ייערך בשותפות מלאה של הקהילה ושל המפעילים המקצועיים של כל מתחם, כאשר ערכי העיצוב והתכנון יתייחסו לקיים ולמשמעות הרגשית שהוא מהווה עבור הקהילה.

החברה לפיתוח הגליל הינה מהמעסיקים הגדולים בגליל העליון, וייעודה – הובלת פיתוח כלכלי, עסקי וחקלאי לטובת הקהילה האזורית. מפעלי החברה לפיתוח הגליל הוכרזו כמפעלים חיוניים ושומרים על רציפות תפקודית מתחילת המלחמה, חרף הימצאותם ביישובים מפונים.