המונדיאל מהווה את חגיגת הכדורגל הגדולה בתבל. כמה גדולה? גם כאלה שענפי ספורט אחרים תופסים אצלם ביומיום נתח גדול יותר מאשר כדורגל, מוצאים את עצמם צופים באדיקות בשידורי המונדיאל ובפרט במשחקים של הנבחרות האהודות עליהם. ואם חשבתם שהחגיגה הזו היא בעיקר נחלתם של גברים, קבלו את מרים רייט, אוהדת מושבעת של קבוצות הנשים והנערות של הפועל גליל עליון בכדורסל, ואת מלכה מאיר, כדורסלנית עבר בעצמה. הראשונה רוצה בהצלחתה של נבחרת אנגליה והשנייה רוצה בניצחונה של נבחרת ברזיל. רגע לפני משחק רבע הגמר תפסנו אותן לשיחה קצרה, מלאה ברגשות, ציפיות ומשאלת לב אחת גדולה.
המשפחה המלכותית
מרים רייט, פנסיונרית בת 73, נשואה לדון, אם לארבעה בנים, סבתא לעשרה נכדים, ידועה כאוהדת מספר 1 של קבוצת הנשים והנערות של הפועל גליל עליון, היא מגיעה לכל משחקי הקבוצות, מעודדת ומעוררת את היציע כולו, ויעידו על כך האוהדים והאוהדות מהיציעים באולם "הר וגיא" וביסוד המעלה. מרים היא גם אוהדת מושבעת של כדורגל אנגלי, אהבה שנולדה בעקבות בעלה שבעבר שיחק רוגבי באנגליה ואימן רוגבי כאן בגליל. "כשמתחתנים עם גבר יליד אנגליה", אומרת מרים, "כדורגל זה חלק מהחבילה. משחקי אליפות אירופה והמונדיאל הם 'היי-לייט' עבורנו. דון כל כך לחוץ במשחקים, שהוא משתדל להתרחק מהמסך ולהגיע מעת לעת להתעדכן ולספק תובנות. אני יושבת בדריכות מול הטלוויזיה, שמחה בגולים, מתוסכלת בהחמצות ובספיגות שערים, חיה את המשחק על מלא. עד עכשיו הנבחרת ניצחה והבקיעה במרבית המשחקים, אך המשחק מול ארה"ב, שהסתיים ב-0:0, עצבן אותי מאוד. הוא היה סטטי ושבלוני. אני רוצה נבחרת דינאמית שרצה כל הזמן כמו הנבחרות האפריקאיות וכמו נבחרת יפן".
אנגליה היא מולדת הכדורגל וככזו הציפיות ממנה בכל טורניר בינלאומי הן עצומות, אך מאז מונדיאל 1966 היא לא הניפה גביע עולמי, מה שמכניס את מרים לחששות מעוד אכזבה. "אנחנו למודי אכזבות וסבל", היא מסבירה, "אם הפסדנו בפנדלים את גביע אירופה במשחק שנערך באנגליה, זה אומר הכל. אני מגיעה לטורנירים האלה עם ציפיות נמוכות. בפאב שלנו בקיבוץ מקרינים את המשחקים, אבל מהחשש שנבחרת אנגליה תפסיד והחבר'ה בקיבוץ יצחקו עלי, אני לא נמצאת שם במשחקים של אנגליה".
מרים ודון מחזיקים אצבעות לנבחרת האנגלית ובפרט לשני שחקנים ספציפיים: "כאוהדי אסטון וילה אנחנו מחזיקים אצבעות לשניים מבוגרי הקבוצה, שעושים חיל בחוליות הקישור של קבוצות אחרות והיינו שמחים לראות אותם אצלנו בקבוצה. מדובר בג'ק גריליש, שנרכש ע"י מנצ'סטר סיטי, ובג'וד בלינגהאם, שנרכש ע"י בורוסיה דורטמונד הגרמנית".
מה התחזית של מרים להמשך? "צפוי לנו משחק קשה ומאתגר מאוד מול צרפת, אלופת העולם. מפתיע אותי שאנגליה הגיעה לשלב הזה. מאוד מקווה שהמאמן ייערך בהתאם ואולי ישלוף איזה "אס" שיעשה את ההבדל. כאוהדת למודת סבל, אני לא אתנבא מטעמים מובנים".
אהבה וקרנבל וכדורגל
מלכה מאיר, בת 59, אם לשלושה ילדים, סבתא לארבעה נכדים, נולדה בפורטו אלגרה שבברזיל ועלתה עם משפחתה בגיל 7 לקיבוץ גדות. מלכה שיחקה שנים רבות בקבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון, ולאורך שנים הייתה המאמנת היחידה בליגות הקיץ האזוריות של הגליל העליון. בשונה ממרים, כדורגל תופס אצלה נתח קטן מאוד ברוב ימות השנה. "כשנולדים בברזיל", היא מספרת, "נולדים לתוך תודעה שנבחרת הכדורגל היא הגאווה הלאומית, היא המדד למצב הרוח הלאומי, היא הכל. גם כשעלינו לארץ והתחנכנו כאן בישראל, אבי ואמי החדירו לנו את האהבה והמחויבות הזו. אני לא מתעניינת בכדורגל ביום יום, לא אוהדת קבוצה כלשהי ולא עוקבת אחרי ליגות, אבל כשמגיע מונדיאל וקופה אמריקה הסיפור שונה. אחרי המונדיאל אני עוקבת באדיקות, אחרי הקופה פחות. כשנבחרת ברזיל משחקת מרגישים בכל הקיבוץ שקורה משהו, כנראה בגלל השאגות שעולות מהבית שלי ומהבית של אמי, שבגיל 85 ממוגנטת גם היא למסך. כל המשפחה שלנו ברחבי הארץ וגם מעבר לים דרוכה, כולם בווטסאפ המשפחתי משתפים בתחושות. אנחנו חיים ונושמים את הנבחרת".
מלכה מביעה בגדול שביעות רצון מביצועיה של הנבחרת הברזילאית עד כה, אך לא מסתנוורת: "הנבחרת לא שיחקה עדיין מול אריות המונדיאל. אכזב אותי מאוד שבמשחק האחרון בשלב הבתים מול קמרון, המאמן עלה בהרכב משני והנבחרת הפסידה 1:0. נכון שהמשחק לא קבע לה דבר, אבל עדיין, אני מצפה לרצינות בכל משחק. אני מאוד מקווה שגם מול נבחרות מהדרג העליון ברזיל תציג יכולת גבוהה".
ומה התחזית של מלכה להמשך? אופטימית יותר מזו של מרים: "היריבה שלנו, קרואטיה, הגיעה בפעם הקודמת לגמר, מדובר בנבחרת חסונה וגבוהה, אני בטוחה שיהיה מאתגר, אבל מאמינה בחבר'ה שלנו. התרשמתי מאוד מנבחרת מרוקו, כדרום אמריקאית אני מפחדת מארגנטינה וברור שכל מי שעלו הן נבחרות ברמה הגבוהה ביותר. קל זה לא יהיה, אבל פטריוטית אני לא רואה אופציה אחרת מלבד אמונה שנבחרת ברזיל תעשה את זה".
