נופי ההיעדר והזיכרון

כותרת התערוכה, 'שְׁתִיקָה כְּבֵדָה', מנכיחה עבורנו, הצופים, את מהות סדרת העבודות של הצלם מיכאל גלעדי אשר צולמה לאורך השנה האחרונה. מקור השם הוא בכותרת אחד משיריה של המשוררת זלדה, בו היא מתארת את חוויית החיים מתוך האימה וההתבוננות באפשרות המוות ותחושת הריק. השיר מקבל משמעות רחבה ומורכבת בהקשר של המלחמה האחרונה, בעידן בו חוסר ודאות נוכח בכל שכבה של הקיום האנושי, במיוחד עת אנו מתבוננים בתחושת הריק וההיעדר בצילומיו של גלעדי. על אף היעדר נוכחותם של בני אדם, נפרשת בפנינו עדות הטומנת בחובה מזכרות ופצעים גסים אשר נוצרו על ידי המין האנושי בנופיה של רמת הגולן.

מיכאל גלעדי, יליד בלגיה וכיום תושב רמת הגולן, צלם עיתונות וצלם חברתי, מתעד את החברה הישראלית באמצעות מבטו החד והמעמיק, החושף את המתח בין נוף, זיכרון והיסטוריה בת זמננו. בעבודתו הוא משלב בין תיעוד עיתונאי וצילום אמנותי; מצלמתו איננה רק כלי לתיעוד, כי אם אמצעי ליצירת נרטיב, לחשיפת שכבות נסתרות ולהצגת המציאות ללא תיווך, כחלון אל הזיכרון המשותף.

בעבודותיו בתערוכה 'שְׁתִיקָה כְּבֵדָה' נפרשת רמת הגולן כאזור אישי וקולקטיבי כאחד; שטח הטעון בעבר של עימותים וטלטלות פוליטיות. סדרת צילומיו בשחור-לבן מבקשת להסיר את הסחות הדעת של הצבע ולהתמקד בתחושה ובמהות. האסתטיקה של הצילום מתהווה מתוך הדיאלוג העמוק עם גישתו של הצלם האמריקאי ריצ'רד מזרח, הנחשב לאחד הצלמים המוערכים והמשפיעים ביותר בדורו. מזרח עוסק בצילום נוף, אך לא במובן המסורתי של הצגת יופיו; הוא משתייך לקבוצת צלמים המייצרים דימויים מרהיבים הטומנים בחובם גם אמירות נוקבות וחשובות בנוגע לסביבה ולנוף, ומציגים מציאות גולמית וחסרת ליטוש. באופן כללי, עשייתו הצילומית של מזרח מתאפיינת בממד הזמן: רוב גופי העבודות שלו נוצרו במהלך פרקי זמן ארוכים, מה שמקנה לצילומיו עומק ורבדים נוספים של משמעות.

בצילום של גלעדי הופך הרגע החמקמק – אותו רגע מכריע – לפריים נצחי בו מתלכדים עבר, הווה וציפייה לעתיד. בתצלומים שבתערוכה נפרשת חוויית הזמן באופן אחר: עדויות רבות של שלדים מבטון וברזל וגדרות תיל שנבנו או הוחרבו במרוצת הזמן, מעוררות שאלות – האם שמנו לב שהתרגלנו אליהן? עד מתי יישארו כאן? האם נזכור את הרגעים הללו גם כשהנוף ישתנה שוב? האם אנחנו מוכנים לסבול את הפצעים, גם בנוף? האם אלו המונומנטים החדשים של ההיסטוריה הישראלית המודרנית?

לצד מרחביו האינסופיים של הגולן מוצא גלעדי יופי בניגודיות: שלדי בניינים מאיימים לצד נוף טבעי עוצר נשימה; חללים שנראים ריקים מאדם אך טעונים בעבר אנושי כבד. השקט שבתמונות, אותה שְׁתִיקָה כְּבֵדָה, אינו רק היעדר קול, אלא רחש של זיכרונות, של רגעים שנלכדו בעדשת המצלמה רגע לפני שייעלמו או יישכחו ואשר יוצרים מרחב מצמרר ומבט אל נוף דמוי אפוקליפטי.

התערוכה היא מסע בין החזותי לאישי, בין ההומניסטי למטאפיזי, בין נוף למבט אנושי. במובנים רבים זהו גם מסע בזמן – ניסיון להאיר רגעים מתוך מציאות משתנה, להנציח אותם ולהפוך אותם לזיכרון שאינו נעלם. בכך היא מהווה מבע רפלקטיבי נוסף למציאות הפוליטית-חברתית בארץ, בוודאי בימים אלו.

מעשה הצילום של מיכאל גלעדי המוצג בתערוכה ממשיך בדיאלוג עם השומרים וחלוצי הגליל ומייצר שיח מחודש עם אתוס הבנייה השומֵרי-החלוצי בתוך ביתם, בית "השומר". במקביל מתחבר מעשה הצילום גם לפינוי הצפון בעת המלחמה – בכללו פינוי כפר גלעדי ובית "השומר" – ולעזובה ולהרס שנוצרו בעקבות כך.

מוזיאון בית "השומר" הינו חלק מיחידת המורשת והמוזיאונים באגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון.

שְׁתִיקָה כְּבֵדָה – מיכאל גלעדי ǁ מוזיאון בית "השומר", כפר גלעדי ǁ אוצרת: בשמת הראובני זאבי ǁ  טקס הפתיחה יתקיים ביום ראשון, 16 במרץ 2025, בשעה 17:00, האירוע יכלול הרצאה של הצלם מיכאל גלעדי 'רוחות מלחמה' ǁ נעילה: ה-4 בספטמבר 2025. שעות פתיחה: א'-ה' 8:00-16:00.