נגעת – נטעת

לירז (39), נשואה ואם לשניים, אקולוגית במקצועה וחקלאית בנשמתה, החלה להתנדב בגינה הקהילתית במנרה פשוט כי לא הייתה לה אחת ליד הבית. היא המשיכה כשהבינה שגינה ציבורית היא גם הלב הפועם של קהילה. "בראש ובראשונה אני אוהבת לטפח גינה, ובמנרה אנחנו גרים בבניין קומות ואין לנו גינה", היא מספרת. "גם ראיתי את הפוטנציאל של הגינה כמקום למפגש קהילתי לא שגרתי, וזהו התחום שהרגשתי שיש לי בו הכי הרבה מה לתרום. עכשיו, יותר מתמיד, אני רואה את החשיבות של הגינה הקהילתית בשיקום הקיבוץ ובשיקום הקהילה – שלאט לאט חוזרת – כמוקד שמגבש ומחבר אותנו חזרה למקום".

ואיך התפקיד הזה משתלב עם העבודה "הרגילה" שלך?

"העבודה שלי גמישה ואני עובדת הרבה מהבית, למרות שאת רוב שעות העבודה שהקדשתי לגינה עשיתי יחד עם הילדים אחה"צ או בשבתות וחגים, וכן, גם בחופשות לידה. באופן כללי, הגינה הקהילתית משתלבת מאוד עם תחומי העניין שלי. מבחינתי הגינה היא גם מרחב ללמידה ולטיפוח מערכת אקולוגית קטנה ומתפקדת. מלבד ירקות, הגינה שלנו מלאה בצמחי בר שמושכים פרפרים וציפורים, וגם חרקים שמשמשים כאויבים טבעיים לאחרים שמזיקים".

אילו כישורים שלא ידעת שקיימים בך גילית מאז שנכנסת לתפקיד?

"הובלת פרויקטים בשיתוף עם הקהילה, גיוס משאבים".

כמה מהעבודה שלך היא אדמה וכמה היא בני אדם? ועם מי קל יותר לעבוד?

"יש הרבה עבודת אדמה. היא מכתיבה את הקצב. כמו בחקלאות, העונות מתחלפות ועושים מה שצריך כדי שהגינה תמשיך להתקיים (העבודה אף פעם לא נגמרת),  אבל בסוף המטרה היא לא לעשות את העבודה לבד, אלא ביחד עם הקהילה, וזה החלק היותר מאתגר. יש לנו צוות תפעול מצומצם שמורכב מפעילים לעבודות השוטפות ולקבלת החלטות, ויתר הקהילה מגויסת למשימות מוגדרות כמו שתילה או עקירה ומבצעי עישוב, כחלק ממפגש קהילתי שכולל גם הדלקת מדורה והכנת ארוחה".

מה את הכי אוהבת בתפקיד, ומה הכי פחות?

"הכי אני אוהבת את תחושת הסיפוק. כשהגינה מטופחת ומניבה, וכשיש אירוע או מפגש קהילתי, אני מסתכלת מהצד בגאווה כי את כל זה עשינו בעמל כפינו. אני גם אוהבת את זה שאף פעם לא משעמם בגינה, הגינה לא מפסיקה להפתיע וללמד אותנו דברים חדשים. החלק שפחות אהוב עלי הוא שלא תמיד יש הרגשה של שותפות לאורך כל הדרך, ולעיתים יש תחושה שאני נושאת בנטל לבדי. אבל למדתי שזה גם משהו שצריך כל הזמן לטפח. כמו את הצמחים בערוגות, גם את הקשר של האנשים לגינה חשוב לא פחות לטפח, ובסוף הוא מיטיב גם עם הצמחים וגם עם האנשים".

מה למדת על בני אדם דרך הגינה הקהילתית, שלא יכולת ללמוד בשום מקום אחר?

"אנשים יתגייסו ויתנדבו ברגע שירגישו תחושת שייכות למקום. כשילד או מבוגר שותלים שתילי ירק הם ירגישו מחויבים גם לטפח אותם, שיגדלו ויצליחו, ויחושו עוד יותר סיפוק כשיקטפו את התוצר שהם עצמם גידלו".

מה קורה לאנשים כשהם מתחילים לעבוד עם הידיים באדמה?

"קודם כל הם נרגעים. עם העבודה נוצר חיבור למקום ולאדמה וגם חיבורים בין אנשים. השיחות הכי עמוקות שהיו לי עם אנשים התרחשו בזמן עישוב הערוגות".

את מי הכי מפתיע אותך לראות מגיע לעבוד בגינה?

"סבים וסבתות שבאו בעקבות הילדים למנרה, או שרק באו לבקר. הם מאוד אוהבים לקחת חלק בעבודות הגינה, בייחוד כאלו שהגיעו מהעיר. אנשים מבחוץ נפעמים מעבודת הגינה סביב גידול המזון, יש בזה משהו מאוד קדום ובסיסי לקיום שלנו".

אם מישהו מהקיבוץ שואל אותך "אבל מה יש לי לחפש שם?" – מה את עונה לו?

"תותים! מקום שקט לשבת ולהירגע, לעשות מדורה או פיקניק עם הילדים".

ספרי לנו על הפעם האחרונה שבה מישהו צעק בהתרגשות – "תראו מה צמח פה!!!".

"אחרי תקופה ארוכה של הזנחה כוללת בזמן המלחמה, הדבר הראשון שעשינו היה לטמון הרבה פקעות של צבעונים, וזו הייתה הפתעה משמחת לעוברים והשבים לראות כשהם פרחו בזמן שהכול מסביב היה עדיין חרב ומוזנח".

מה הדבר הכי פשוט שכל אחד יכול לבוא ולעשות בגינה הקהילתית – כבר מחר?

"לעשב (אם מזהים את העשבים), לעשות סיבוב איסוף זבל, אם יש, לקטוף צמחי תבלין ולהכין תה".

מהו הדבר הכי מוזר שאי-פעם קרה בגינה שלכם?

"חזיר בר נכנס לגינה וחפר בערוגה שהייתה נגועה ביבלית. מאז לא צומחת שם יבלית יותר, אז אפשר לומר שהוא עשה לנו שירות הדברה".

איזו תובנה מהגינה היית רוצה לקחת איתך גם לחיים שמחוץ לה?

"כל תהליך הוא ארוך, אין דרך קיצור, אבל בסוף התוצאה שווה את העבודה ואת הדרך הארוכה".

איך נראית בעיניך הצלחה בתפקיד?

"כשהגינה תתפוס מקום מרכזי וחשוב בקהילה. כשכמה שיותר מחברי הקהילה יתחברו וירגישו שהגינה היא שלהם, וכשכל אחד ימצא בה עניין, מהצעיר ועד המבוגר ביותר".

אילו חלומות יש לך על הגינה שעדיין לא התממשו?

"להפוך אותה למרחב טיפולי ממש, לחיזוק החוסן הקהילתי שלנו עם השיבה הביתה, ולטיפול בפוסט-טראומה. מעבר לקסם שקורה שם באופן טבעי,  אני חולמת להביא אליה באופן יזום גם סדנאות, כמו מעגלי גברים ונשים, שימוש בצמחי מרפא, בנייה באדמה, סדנאות מגבשות וכו'".

אם הגינה הקהילתית הייתה יכולה לדבר – מה היא הייתה מספרת על הקהילה שלכם?

"שזו קהילה שמחוברת למקום וצומחת מתוך משברים".

ולסיכום, יש איזשהו מסר שחשוב לך להעביר בעניין הגינה הקהילתית?

"אסכם במילים של דנל'ה אילן, מוותיקי מנרה – הקיבוץ המתחדש זה הגינה הקהילתית"