"מרגישה פריווילגית, לא גיבורה"

אחת השאלות שהכי מטרידות את ההנהגה המקומית מאז פרוץ המלחמה (את המדינה, כך נראה, זה מעסיק מעט פחות), היא שאלת חזרתם של תושבים מפונים לביתם עם סיומה המיוחל. אלא שישנם גם תושבים שחרף הפינוי וההידרדרות הביטחונית באזור, מעולם לא עזבו. אז איך נראים החיים בקיבוץ מפונה? יישוב שמרבית תושביו כבר אינם, וכבר תשעה חודשים שהוא עומד, עזוב ונטוש, וסופג לא מעט מאש חיזבאללה? תשאלו את צמרת פונארו, בת קיבוץ סאסא, שלמרות הסכנות והחשש הביטחוני בחרה להישאר בבית.

"אומרים לי, 'גיבורה', ואני כל הזמן אומרת, חברים, אני ממש לא גיבורה. אני כאן לא כי אני לא מפחדת אלא כי אני פריווילגית. אין לי ילדים קטנים, אני לא צריכה להיות במערכות חינוך, אני לא קשישה. אני עצמאית, העבודה שלי ממילא בסאסא, זה נוח להישאר פה ואני אומרת תודה על כל יום שאני לא צריכה להתפנות".

את השבעה באוקטובר זוכרת צמרת היטב. "ברגע הראשון עדיין לא קישרנו את זה למשהו שיכול להשפיע עלינו, זאת אומרת, זה משהו שקרה שם, בדרום". אלא שעוד באותה השבת כבר גייסו את בנה האמצעי, איל, ואת בעלה, צ'סרה, שבימים כתיקונם משמש כשף של הקיבוץ, הקפיצו לכיתת הכוננות. "הבן הצעיר שלי, רז, היה עדיין בקבע", היא מספרת, "ובדיעבד נודע לי שהקפיצו אותו לדרום. הוא נלחם בכפר עזה בשבעה באוקטובר ואחר כך היה גם בעזה". אבל חכו. זה עוד לא הכול. "בתי הבכורה, שני, שהיא קצינת נפגעים, גם היא גויסה בצו 8 ביום הראשון, ובעצם השתחררה רק עכשיו, בסוף יוני. אז שלושת הילדים שלי היו בזה, ואני מודה שהדאגות שלי היו מכוונות כל הזמן אליהם. בכלל לא חשבנו על עצמנו".

וכך, בזמן שמרבית התושבים התפנו, נשארה צמרת בסאסא.

"התקופה הראשונה הייתה הרבה יותר מלחיצה בגלל שהיה עדיין חשש של חדירות, גם כל הסיטואציה של כיתת הכוננות הייתה מאוד מתוחה", מספרת צמרת, שמונתה לשמש כחמ"ליסטית של כיתת הכוננות. "בתחילת המלחמה קיבלנו איזו 'מתנה' באודיטוריום. כמובן שלא היה שם איש כי הוא היה מחוץ לתחום. אולי טיפשי או נאיבי מצדי לסמוך על זה, אבל אני מודה שאם אני לא עומדת ומחכה באזור המטווח, אני מרגישה די בטוחה, גם כשיש ירי טילים. אני לא מזלזלת באיומים, אני בן אדם שמשתדל לחשוב רציונלי. כל הנושא של אומץ הוא לא רלוונטי בעיני ולא לפחד יכול אפילו להיות טמטום. אני חושבת שכולנו מפחדים, החוכמה היא איך להתנהל בתוך הפחד. גם לצאת לכביש זה מסוכן מאוד וכולנו עושים את זה, כולנו נוהגים ואנחנו מפחדים. יש לנו הרבה פחדים בחיים שאנחנו כן מצליחים לנהל, וזה אחד הפחדים שצריך ללמוד לנהל אותו".

אז איך נראים החיים בסאסא בתשעת החודשים האחרונים? ואילו זוויות בדיוק מחשבת צמרת? מוזמנים להיכנס ולצפות בריאיון המלא של צמרת פונארו עם בעז ברדוש:

מעוניינים להיחשף לעדויות נוספות?

היכנסו:

https://octoberwar.localtimeline.com/index.php?lang=he

רוצים.ות שיתעדו גם את הסיפור שלכם.ן? מעוניינים.ות להצטרף לצוות המתעד?

צרו קשר עם יעקב חורין: 050-7753262.