מצטיינים בריבוע

יש רגעים שבהם הביטוי "גאווה מקומית" מרגיש פשוט קטן מדי. במיוחד כשיש לנו שלוש סיבות מרשימות במיוחד להרגיש אותה השנה: אילן עמר, רבש"צ קיבוץ יראון, שמצא את עצמו בשבעה באוקטובר 2023 בלב הסערה, קיבל הוקרה רשמית כמצטיין אוגדה 91; בתו הצעירה, רוני, נבחרה לחיילת מצטיינת ביחידת יהל"ם, ואילו ל', תושבת אחד מקיבוצינו, שמשרתת בתפקיד רגיש במיוחד – היא מצטיינת נשיא המדינה. בהתאם להנחיות דובר צה"ל, את שתי המצטיינות הצעירות אמנם נאלצנו להשאיר בצל, אבל זכינו לשיחה פתוחה ומרתקת עם אילן עמר, ממש ביום בו הדגלים מתנופפים והמדינה נצבעת בכחול ולבן.

בתואר "מצטיין" כבר זכה אילן בעבר. ליתר דיוק, ב־2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, אז קיבל לראשונה את אות ההצטיינות כרבש"צ של קיבוץ יראון. עתה, כמעט 20 שנה אחרי, הוא סוגר מעגל ומקבל את אותו אות בדיוק – ושוב, באותם תנאים לא פשוטים של יישוב קו עימות, שוב מתוך מסירות, נוכחות ותחושת שליחות מלאה. "זו לא רק סגירת מעגל", הוא אומר, "זו תזכורת למה שעשיתי בין לבין. כנראה שזה עבד – לראות טוב יותר את מה שקורה כשפורצת המלחמה".

עמר, לשעבר מורה לחינוך גופני, הפך כבר בסוף שנת 97' לרכז ביטחון שוטף (רבש"צ), מהלך שבקיבוץ של פעם לא היה בו הרבה מרווח להתלבטות. "קראו לי לדגל, וזו הייתה רוח המקום", הוא מספר, "אבל באיזשהו שלב הבנתי שזה לא רק עניין של ביטחון. רבש"צ בהגדרתו הוא אמנם רכז ביטחון שוטף צבאי, אבל בהרבה מאוד יישובים הוא משמש גם כעובד סוציאלי ורכז תרבות ומש"קית ת"ש; בסוף, זה לא תמיד התואר, אלא התוכן שאתה יוצק לתפקיד, ונכון לעכשיו זה בהחלט תפקיד מרכזי, בוודאי ביישוב צמוד גדר. אז לפעמים יכולים לקרוא לך אם נכנס למישהי צב הביתה (מ'האגם החי' שפעל עד לפני המלחמה בקיבוץ, כו"א) או טווס מפריע למישהו לישון, ואתה נדרש כמובן גם כשיש איום ביטחוני ממשי. במקרה או שלא במקרה, יצא גם שאני אוהב את מה שאני עושה ועושה את מה שאני אוהב, וכשאני רואה שאנשים סומכים עליי, זה סיפוק אדיר".

המסירות וההצטיינות שמאפיינות את אילן ניכרות יפה גם בקרב שאר בני ביתו. בתו הצעירה, רוני (מה יש להם בגנים, לעמרים?) נבחרה בימים אלה לחיילת מצטיינת של יחידת העילית יהל"ם – אחת היחידות המסווגות והמורכבות ביותר בצה"ל. "היא תמיד בחרה בעשייה עם משמעות", מספר אילן בגאווה. "בגיל 15 כבר הייתה מדריכה ב'כנפיים של קרמבו' ובמקביל טיפלה בחיות ב'אגם החי'. היא התנדבה לשנת שירות בקדמה, וכשגויסה – כבר הייתה לה תודעה חזקה של שליחות. כשהיא עושה משהו – היא עושה אותו עד הסוף".

ורוני איננה היחידה. בתו האמצעית, ניצן, היא שחקנית כדורסל מחוננת. בצבא שירתה כספורטאית מצטיינת ("בעיני רוני", מתלוצץ אילן, "זה לא נחשב צבא"), אותרה על ידי סקאוטר וזכתה למלגת לימודים מלאה כדי לשחק כדורסל במכללה בארה"ב. הבן הבכור איתי משרת כיום בקבע כקצין ביחידת מודיעין. בת זוגו של אילן, אפרת, עוסקת גם היא במקצוע משמעותי – דיאטנית ילדים. "הילדים כל הזמן מזכירים לאפרת ולי שכנראה עשינו משהו נכון", מתגאה אילן.

כאמור, לצד אילן ורוני, ישנה גם ל', עליה אנחנו כמעט ולא יכולים לספר דבר. רק זאת: היא תושבת הגליל העליון, משרתת בתפקיד רגיש במיוחד, והגיעה השנה לרשימת המצטיינים של נשיא המדינה. לא פחות.

ומלבד שלושת המצטיינים היקרים שלנו, עלינו להזכיר גם את כל שאר חיילי צה"ל ומשרתי כוחות הביטחון, שעושים ימים כלילות כדי שנוכל אנחנו לחגוג בבטחה את יום העצמאות הזה, שגם הפעם, ממש כמו בשנה החולפת, נחגג בלב כבד.  "מה שאני מאחל לנו ביום העצמאות הזה הוא פשוט", מסכם אילן – "ראשית, לפגוש את כל החטופים והחטופות שלנו שוב, כך שביום העצמאות הבא – נוכל לחגוג באמת, בלי לב כבד ובלי כוכביות. שנית, מאחל שנהיה אנשים טובים יותר ונהיה ראויים למי שלא חזר מהקרב".