מפגשים מהסוג השלישי

חלק א'

כבר חודשיים חלפו מאז שב עמיר (38) מהמילואים בצנחנים, לאחר שהיה בלב התופת. החודשיים הללו עברו עליו כמו נצח. הוא ציפה לחזור הביתה, ציפה לחיבוק חם מאשתו חגית (36), למקום לשים בו את הראש ולמצוא נחמה ונחת, ובעיקר להרגיש שוב שייך. אלא שהמציאות טפחה על פניו. חגית קיבלה אותו בחיוך דהוי. עיניה, שפעם היו מלאות אהבה וחיים, נראו פתאום כבויות ועייפות. ההיעדרות שלו לחודשים רבים והטיפול הקשוח בשלושת ילדיהם (10, 9, 4) נתנו את אותותיהם. היא נראתה מותשת.

"כבר הרבה זמן לא חייכתי", אמרה חגית והשתתקה. שקט השתרר בחדר, שקט של כמה שניות שהדהד את שאמרה. בקצה העין בצבצה לה דמעה, ואחריה עוד אחת.

עמיר הוא סוכן מכירות טלפוניות של חברת ביטוח גדולה. חגית היא מזכירה רפואית. הם הכירו במרפאת חיסונים שלפני הטיול הגדול אחרי הצבא, קבעו להיפגש בקוסמוי שבתאילנד, שמרו על קשר עד הפגישה, נפגשו, ומאז הם ביחד. כבר 12 שנה. בחדר הייעוץ, תמיד חשוב לחזור עם הזוג לאותם ימי קסם של תחילת הקשר, ימי הקסם בהם הכינורות ניגנו והפרפרים פרפרו והכל היה דבש – ימי הצוף.

בהמשך המפגשים התגלה שעמיר שומר על קשר חזק מאוד עם החברים מהמילואים, הם נפגשים כמעט כל יום אחר הצהריים, לעיתים עד מאוחר מאוד בלילה. חגית עדיין מרגישה לבד, למרות שעמיר חזר. היא שיתפה שהיא עדיין מרגישה שכל עול הבית והילדים נופל על כתפיה. הגרוע מכל מבחינתה הוא שעמיר אינו משתף אותה בדבר. לא מספר מה קרה שם, בעזה, מה היה, מה הוא מרגיש עכשיו, מה קורה איתו. עמיר אמר שהוא מרגיש שחגית התרחקה ושהוא יודע שזה קשור לדרך בה היא רואה אותו. "בכל פעם כשאני רוצה לספר ולשתף את חגית במה שאני מרגיש ובמה שעבר עלי", הוסיף, "תמיד יש משהו יותר חשוב או דחוף לדבר עליו או לעשות באותו רגע, ואז זה מאבד את המומנטום מבחינתי" (כאן אני רושם הערה לעצמי: האם מדובר בהימנעות של חגית?). "באיזשהו שלב פשוט הפסקתי לנסות", המשיך עמיר. "עם החברים אני מרגיש הרבה יותר חופשי. קצת אלכוהול עוזר גם כן לפתוח את הפה והמחשבות. החברים", אמר עמיר, "מוכנים להקשיב לי ואני להם. גם להם קשה לדבר עם האישה על מה שקרה, אז אנחנו מדברים ומשתפים בינינו".

כך נוצר משולש לקשר. את הצורך של עמיר לשתף הוא אינו מוצא בקשר עם חגית, אלא במקומות אחרים, במקרה הזה – אצל החברים.

הגדרת משולשים בזוגיות היא בד"כ כשגורם נוסף נכנס לקשר הזוגי – משפחה, הורים, חברים, מאהב, יועץ/מטפל וכדומה, ויש לו השפעה חזקה על הקשר ועל אחד מבני הזוג. משולשים עלולים להיות שליליים, ותתפלאו, יכולים גם להיות חיוביים. במקרה זה המשולש של עמיר מתבטא בקשר עם החברים מהצבא, אליהם הוא "בורח" מדי יום ואיתם הוא מדבר ופורק את שעל ליבו. הוא עושה זאת שם במקום לעשות זאת בבית, עם חגית.

אני בטוח שחבריו של עמיר הם מלח הארץ, החבר'ה הטובים ביותר שיש לנו כחברה להשתבח ולהתהדר בהם. כל הכבוד הוא להם, הבחורים שמצילים אותנו מדי יום ביומו. יחד עם זאת, בקשר של עמיר וחגית הם מהווים גורם שלילי במשולש. הצורך של עמיר מתמלא אצלם. המפגש עמם מפחית עבורו חרדות מיידיות ומספק מענה זמני לצרכים שלו, אך לצד זאת גם מקטין את הסיכוי למצוא פתרון זוגי לקושי.  

בשיחה האישית סיפרה לי חגית שעמיר הוא הגבר של חייה. הגבר שהיא הכי אהבה כל החיים. כששמעה את דבריו של עמיר, אמרה שהיא מוכנה לעשות הכול כדי להיות לו כתף, שיוכל לבוא ולדבר איתה ולשתף אותה בכל. שזה בעצם מה שהיא רוצה וצריכה.

עיניי שניהם נישאו אלי בציפייה. הצעתי להם לקבוע "פגישה מסודרת", דייט, בו הם מפנים את עצמם מכל עיסוק אחר ומכל דבר שעלול להפריע, ויושבים ומדברים. רק שניהם, רק הם. אפשר בבית, אפשר בחוץ, בטבע, בצימר, בית מלון או כל מקום אחר שיתאים להם.

שניהם הביטו בי בתמיהה. מה זאת אומרת לקבוע פגישה? הרי אנחנו תמיד ביחד.

הסברתי שוב את היתרונות של קביעת הפגישה והם התרצו וקבעו לעצמם כזו. בשבוע שאחרי הם סיפרו כמה הזמן המשותף שלהם היה מיוחד וכמה התגעגעו אליו. שיתפו שדיברו המון בפגישה, ושהשיחה קלחה וזרמה. הפגישה הזו נועדה להיות הצעד הראשון לפירוק המשולש של עמיר והחברים והחזרתו הביתה לזוגיות, לחגית. בפגישות העתידיות אעבוד עם עמיר על חזרה להתנהלות בקשר, מבלי להשתמש בגורם שלישי. עמיר אמר שהוא מרגיש שחגית עושה צעדים להתקרב והוא מצידו מעוניין לעשות כאלה גם.

אבל מה עליו לעשות? מה חגית צריכה ואיך ממשיכים מכאן? על כך, בטור הבא.

הכותב הוא יועץ זוגי מוסמך.

לפניות לאיתי ניתן ליצור קשר במייל [email protected] או בטלפון: 050-6205285