מכינה במלחמה

ממש כמו כולנו, גם את המכינה הקדם צבאית גליל עליון תפסה המלחמה לגמרי לא מוכנה; זה קרה זמן קצר אחרי פתיחת שנת הלימודים, וזה שיבש לחלוטין את התוכניות והשגרה. "כמעט 50% מהצוות גויס בצווי 8, לצד לא מעט אנשי צוות שהתפנו מיישוביהם", מספר צח שמואלי, מנהל השלוחה בכפר הנשיא; "נוצר פה גם אתגר של קיבוצים מפונים וגם של צוות שאיננו נמצא, אבל בגדול", הוא מפתיע, "השגרה לא נפסקה אלא פשוט השתנתה".

במהלך חול המועד סוכות שהו החניכים באילת, וב-8 באוקטובר כבר היו אמורים לשוב למכינה; אלא שבתוך שטף המאורעות הם שוחררו הביתה, ומספר ימים אחר כך כבר גויסו לעבודות התנדבות. "במשך שבוע או שבועיים התנדבו החבר'ה בעיקר באזור המרכז, בפתיחת מקלטים, בבתי חולים, בחקלאות. אחרי כן כבר התחלנו להתארגן", שמואלי מספר, ומדובר כאן בחתיכת התארגנות: המכינה, המונה כיום כ-300 חניכים הפזורים בין הקיבוצים מעין ברוך, ברעם, כפר הנשיא ועמיר (שם פועלות במקביל שתי תוכניות: מכינה רגילה ותוכנית חצי שנתית המשלבת חניכים מחו"ל), מצאה עצמה לפתע עם שלוחה פעילה אחת בלבד – כפר הנשיא. שלוחת ברעם, אשר פונה על כלל תושביו עם תחילת המלחמה, ירדה לכפר הנשיא, שם מתארחים החניכים עד לרגע זה (וככל הנראה גם יסיימו שם את השנה) והתנדבה בקיבוצי דרום העמק שלא פונו – גדות, עמיעד, איילת השחר ואחרים. שלוחת קיבוץ מעיין ברוך (המפונה גם הוא, כמובן) התיישבה בקיבוץ כינרת, ושלוחת עמיר, קיבוץ המצוי בקו עימות והתרוקן בתחילת המלחמה מתושביו, עברה להתאכסן בקיבוץ אפיקים. את קבוצת ה"חו"לניקים" של עמיר אירח קיבוץ בית זרע. היות וכל אלה התרכזו באזור סובב כינרת, התגייסו חניכי עמיר ומעין ברוך לעבודות התנדבות במלונות של מפוני הגליל העליון באזור. רק בשבוע שעבר, עם שובה של קהילת עמיר הביתה, חזרו גם חניכי השלוחה לקיבוץ.

אם כן, עד סוף דצמבר היו החניכים עסוקים בעבודות התנדבות, ונהנו פחות מחיי קבוצה, לימודים וכל שאר הפעילויות המאפיינות את המכינה בשגרה: סמינרים, מסעות ברחבי הארץ, מפגשים עם אוכלוסיות מגוונות, שיעורי עומק בנושאים שונים ואימוני הכנה לצה"ל. "מאז תחילת ינואר אנחנו מנסים להיכנס לשגרת מכינה ולהכניס יותר תוכן לימודי", אומר שמואלי.

מכינת הגליל העליון היא אחת הנחשבות בישראל, ונהנית מדי שנה מביקוש עצום של מסיימי תיכון. רבים מבוגריה ובוגרותיה, עד היום כ-2,500 במספר (בישראל וברחבי העולם) הגיעו לתפקידי קצונה בכירה, הובלה חברתית ויזמויות פוליטיות וחינוכיות. ביניהם ניתן למנות את שני קינן, ממייסדי עמותת 'פוליטיווטש', ארגון אזרחי המפקח על עבודתם של נבחרי ציבור, את מקימי ארגון 'השומר החדש', ממשיך דרכה של 'תנועת השומר', את אחת מפעילות תנועת 'כנפיים של קרמבו', תנועת נוער לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ופעילים חברתיים מובילים רבים אחרים.

היו חבר'ה שפרשו בעקבות המלחמה?

"הייתה לנו נשירה", אומר שמואלי; "לא גדולה, אבל היו חניכים שהסיטואציה המשפחתית או הלחץ לא אפשרו להם להישאר. בשבוע הראשון כמעט כל החו"לניקים חזרו הביתה, ואחרי כן שבו חזרה לישראל. היו כאלה שלקח להם חודש עד שחזרו. עם זאת היו חניכים שמעולם לא עזבו, שנמצאים פה מתחילת הלחימה, נשארו בכפר הנשיא ונתנו כתף בכיתת הכוננות, בשמירות, בחינוך, איפה שרק צריך".

ומה לגבי הגיוס העתידי לצה"ל? המלחמה ודאי השפיעה על עמדת החניכים בנושא השירות הצבאי. החו"לניקים שוקלים כעת את העניין מחדש?

"זאת שאלה טובה, ואני לא באמת יודע. בשנים קודמות התגייסו כמחציתם לצה"ל, אף שהם אינם מחויבים לכך (בניגוד לחניכים הישראלים, שעבורם זהו תנאי קבלה למכינה. כו"א). יש חבר'ה שמלכתחילה ידעו שהם רוצים להתגייס, ויש פה גם חבר'ה שבאו ואמרו – אולי בכלל אני צריך להפסיק את המכינה ולהתגייס, כי זה מה שהמדינה זקוקה לו עכשיו? יש לנו תוכנית שנה ב' שהופסקה באמצע כי החניכים בה גויסו בהחלטת הצבא. לחניכים חשוב מאוד להיות רלוונטיים ומשמעותיים, הם מרגישים ממש בלב העשייה", מסכם שמואלי; "עכשיו אנחנו מתחילים לדבר איתם על שירות משמעותי ואני מניח שהנושאים הללו עוד יעלו בצורה מסודרת ולא בשיחות אגב. אבל כן, יש פה חניכים ששואלים את עצמם מה אני עושה במכינה כשהחברים שלי נלחמים עכשיו, איפה אני בתוך האירוע הזה".