באחד הימים של חודש מאי החולף התקבצו להם בחדר האוכל הממוזג של קיבוץ עמיר כמאה וחמישים אישה ואיש; דבר לא איחד ביניהם, מלבד אכפתיות כלפי נושא אחד – החינוך הבלתי פורמלי באזור. טובה אורבוך, יועצת ארגונית ומנחת הכנס, הסבירה לנאספים את העומד להתרחש, ומהרגע שנתנה את האות לצאת לדרך השתררה בחלל המולת עשייה: כיסאות הוזזו לפה ולשם, יוצרים מעגלים קטנים, פלקטים נכתבו והודבקו על הלוחות, אנשים דילגו ממעגל למעגל, אחרים ישבו להקליד סיכומים שהודפסו ונתלו מיד על קיר ייעודי; שוב ושוב סודרו המעגלים באופנים ובמקומות שונים, פלקטים הוחלפו, המדפסת פלטה עוד דפים, שנתלו על הקיר לצד הקודמים. הבלגן הזה עורר תחושת אפקטיביות כה נעימה, עד שאפילו אני – שהגעתי אל הכנס בכובע העיתונאית, מצאתי את עצמי נמשכת לתוכו, ולבסוף אף מנחה מעגל.
שיטת הדיון יוצאת הדופן הזו נקראת 'מרחב פתוח'; היא ועוד רבות דומות לה הולכות ותופסות היום מקום של כבוד בלא מעט חברות וארגונים, כשהן מחליפות את הייעוץ הארגוני הקלאסי. אבל איך כל זה קרה?
הקהילה מכוונת את עצמה בחוכמה רבה יותר מכל מנהיג
"החוכמה שלי, לא משנה עד כמה היא מנוסה ויודעת, אף פעם אינה שלמה ללא החוכמה של האחר", אומרים ז'קלינה ישעיה וליאו נתנזון, שעוסקים בעיצוב והנחייה של תהליכים השתתפותיים, ומלמדים את הנושא החדשני של מנהיגות השתתפותית בארץ ובעולם; "האדם האובייקטיבי שבא לעשות דיאגנוזה, לעולם לא יידע את שיודע בעל המקצוע הסובייקטיבי שבתוך הארגון", מוסיפה אורבוך; "הקהילה מכוונת את עצמה בצורה הרבה יותר חכמה ממה שיכול כל מנהיג או מנחה".
לדברי נתנזון, נולדו התפיסות וכלי העבודה הללו מתוך מציאות מורכבת; "העולם היום כאוטי, מהיר ומשתנה ללא הרף. הקצב של הפיתוח, זרימת המידע ואתגרי המאה ה-21, הובילו להיווצרות של כלים חדשניים, יעילים ומהנים לעבודה משותפת. כלים אלה מאפשרים לגלות את האינטליגנציה הקבוצתית ולעבוד איתה, לקדם אחריות משותפת לפעולה וליצור את השינוי המיוחל יחד מתוך תשוקה ואחריות", ליאו ממשיך ומסביר; "אלה כלים שעוזרים לעבוד בצורה יעילה וקשובה בתוך קבוצה, ולהגיע לתוצאות מבלי להתבחבש במאבקי אגו ותפיסות מקובעות". שיטות העבודה הללו נכנסו והחלו להיטמע בעשרים השנים האחרונות בעיקר בארגונים חברתיים וארגונים מוניציפליים חדשניים, קואופרטיבים למיניהם, קהילות שונות, והיום אפילו בחברות סטארט-אפ, שמזהות את הפוטנציאל האדיר של הכלים הללו למיקסום פוטנציאל ההון האנושי שלהן. "זה נכנס לסטארט-אפים וההייטק כי זה יעיל", מסבירה ישעיה, "זו שיטה שמניבה את המירב מהחוכמה של כולם בזמן הכי קצר. זמן כפול הון אנושי, זה משאב יקר מאד. אולי הכי יקר שיש".
כבר שלוש שנים שישעיה ונתנזון עובדים במגוון השיטות הללו בארגונים שונים, והשנה הם פתחו בשיתוף ובתמיכת החטיבה ללימודי חוץ במכללת תל-חי תכנית לימודים ראשונה מסוגה בעולם, להקניית כל התפיסות והכלים הללו תחת השם 'הנחיית קבוצות השתתפותית והובלת תהליכים'. ישעיה היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, ותואר שני בעבודה סוציאלית; לנתנזון תואר ראשון בחינוך ובפילוסופיה, תואר שני בניהול מלכ"רים וארגונים קהילתיים, ותעודת הוראה. נתנזון, שהיה מעורב עמוקות במחאה החברתית של 2011, חש כבר אז בחסרונה של שיטה שתאפשר למנהיגי המחאה לנהל דיונים מורכבים, לעבוד עם מגוון של דעות ולהתנהל בצורה מיטבית אל מול קונפליקטים. "היום זה ממש בהיר לי ששם היתה נקודת התורפה שלנו, ואני מצטער שלא היו לנו את הכלים הללו אז", הוא אומר. "לא מזמן התקשרה אלי דפני ליף, דיברנו ארוכות ולבסוף היא אמרה שאנחנו צריכים לייצר שפה חדשה. אמרתי לה שזה בדיוק מה שאנחנו עושים – תקשורת מיטיבה בין בני אדם, עבודה יחד, בצורה יעילה וברת-קיימא – זו התרופה להרבה מתחלואי החברה. אנחנו לא יכולים להמשיך לחכות שיעשו בשבילנו. אנחנו צריכים לדעת להתארגן בעצמנו ולייצר מבנים חברתיים יעילים בצורה אחרת. זוהי לא רק חדשנות חברתית – זוהי אבולוציה חברתית: כלים ושפה שיאפשרו לנו לא רק לייצר חיים איכותיים יותר לכולנו, אלא גם לתמוך בנו כקהילה בימי משבר וחירום".
כשהקסם קורה
אולי ביום מן הימים תיזכר מכללת תל-חי כמוסד הראשון בעולם להבין את הפוטנציאל הטמון במנהיגות השתתפותית; אך גם אם לא תירשם כך בדפי ההיסטוריה, אי אפשר שלא להעריך את היותה הראשונה לאפשר קורס שנתי המרכז עבור הלומדים/ות את כל שיטות העבודה הללו יחד.
"כשנחשפנו לעולם של המנהיגות ההשתתפותית והתחלנו ללמוד את הכלים השונים, היינו צריכים להתאמץ", נזכרת ישעיה; "סדנא פה וסדנא שם, ורוב הסדנאות בכלל בחו"ל. זכינו להביא השנה את כל השיטות הללו תחת מטרייה אחת. ביוני האחרון סיימו 14 משתתפות את המחזור הראשון של ההכשרה שלנו, עם כמה מנחים-אורחים מהמובילים בתחום בארץ ובעולם. העובדה שבמחלקה ללימודי חוץ של מכללת תל-חי עבדו איתנו בהתלהבות ונכונות כזו על תכנית לימודים שנתית כזו, מעידה על שילוב של צורך ושל מודעות לצורך, וגם על נכונות ואומץ להביא חדשנות". "אני חושב שאצבע הגליל יכולה להיות בירת המנהיגות ההשתתפותית בארץ", ממשיך נתנזון, "זה יכול לתת דחיפה אדירה לאזור. כשזו תהיה השפה שבה מדברים פה – במועצות, בארגונים, בין המועצות, האזור יפרח ויהווה השראה לשאר חלקי הארץ".
הקורס בתל-חי כולל מגוון שיטות: 'קפה עולם – שולחנות עגולים', 'מרחב פתוח',Dragon Dreaming' ' 'סוציוקרטיה' (כלי שמבוסס על קבלת החלטות בהסכמה), 'אמנות האירוח', 'משחק רציני' ואחרים, שבינתיים, לרובנו לפחות, שמותיהם לא אומרים יותר מדי. "זה עולם מאד עשיר, שפועל עם דפוסים שלא קיימים היום במיינסטרים", אומר נתנזון; "קשב עמוק, עבודת מעגל, תקשורת כנה, אמפתיה, שבירה של מוקדי כוח. אלה כלים שמוציאים אותנו מאזור הנוחות, ולכן אנחנו עובדים עם הרבה כלים של משחק שעוזרים לאנשים להיכנס לתהליך. אבל ברגע שאנשים צוללים לתוך זה, קורה איזה קסם. זה לא תמיד קל", הוא מבהיר. "כשיוצאים מהנוח והמוכר עולות התנגדויות, וגם להן יש ערך. אבל כשקבוצה מסכימה לצלול יחד לעבודה האישית והמשותפת – מתאפשרת רמת אינטימיות ואמון עם פוטנציאל אדיר. אנשים מגלים פתאום את האנשים שסביבם, עם האיכויות שלהם, התשוקות, הידע. זה תהליך שבנוי בצורה מהנה וגם מביא לתוצאות, ואנשים עפים על זה".
"השתתפותי איננו בהכרח שוויוני", מבהירה טובה אורבוך. "הרעיון הוא להושיב יחד את כל קהילת אכפתיה של הנושא. האובייקטיבים, הסובייקטיביים, אלו שנגד ואלו שבעד. לפעמים זה לא נעים, או ממש מדכא. לפעמים סותמים לך את הפה ומתנגדים לדעותיך. העניין הוא לא שזה יהיה נהדר, אלא הנכונות להשתתף בתהליך שיוצר תעלת לידה. התוצאות – ככל שהן יותר מפתיעות הן יותר מעניינות. עבדתי עם ארגון שהיה כבר בגל הפיטורין הרביעי על הסוגיה – 'איך נייצר עוד מיליון?'. מה שקרה זה שהם יצרו קהילה שבה כל מי שפוטר הם דאגו לו לעבודה חדשה, והעסק שקנה אותם קיבל את המיליון".
אז תעשו צ'ק-אין
לתחום המנהיגות ההשתתפותית הגיעו ישעיה ונתנזון בנפרד, והיום, בנוסף להיותם שותפים בעסק החדשני שלהם, BEINCO, הם נשואים ומגדלים שלושה ילדים במעין ברוך. הכלים הללו, הם מעידים, מהווים תמיכה גדולה גם במערכת הזוגית. הכלי שנקרא צ'ק-אין, למשל. "תמיד, לפני הכול, אנחנו פותחים מפגש בכך שכל אחד מספר עם מה הוא מגיע היום", מסבירה ישעיה. "אם לא ישנתי בלילה, או שהיה לי בוקר קשה עם הילדים, או שאני נורא מוטרדת – אם אתקשר את זה לפני שאנחנו מתחילים לעבוד אז רוב הסיכויים שאם לא אהיה חייכנית כתמיד זה לא יתפרש כמשהו אישי. זה כמו שמניחים את המזוודה בצ'ק-אין לפני הטיסה – אנחנו מניחים את המטען שאנחנו מגיעים איתו, ועולים לטיסה של המרחב המשותף בלעדיו. זה יוצר מצב שאנשים הרבה יותר קשובים ורגישים אחד לשני. זה מזמין שיחות משמעותיות, מקדש את המרחב ומחבר בין אנשים. גם בתור זוג אנחנו מאד משתדלים לעשות צ'ק-אין לפני שאנחנו מתחילים לעבוד".
הידע, כאמור, מתחלק בין הרבה מאד שיטות עבודה, ומפוזר במקומות רבים בעולם – יוון, יפן, מערב אירופה, קליפורניה ועוד. ביוון השתתפו הזוג בהובלת תהליך השתתפותי במחנה פליטים סורים ועיראקים, ונדהמו לראות מה קורה כששוברים לרגע את אווירת מחנה הפליטים ורואים שלאנשים יש ערך, ניסיון חיים, ומה לתרום. "בסוף, כולם רוצים להרגיש משמעותיים", אומרת ישעיה. "לאורך זמן, אנשים פחות רוצים להיות במערכות שאומרות להם מה התפקידים שלהם בצורה ליניארית, ולא מאפשרות תהליכים עמוקים. מנהיגות השתתפותית מייצרת תהליכים שמזמינים אנשים להביא לידי ביטוי את הכישורים הייחודיים שלהם".
"לא המצאנו את הידע הזה ואין לנו בעלות עליו", מסכם נתנזון ברוח השיטה. "אבל אנחנו מחוברים לכלים האלה בעומק נשמתנו, ועדיין מתרגשים כל פעם מחדש לראות אותם עושים קסמים בקבוצות שונות ומגוונות של אנשים. אנחנו מרגישים בעלי מזל לחלוק את הידע החשוב הזה, במיוחד כאן במכללת תל-חי שאנחנו כל כך אוהבים".
פורסם לראשונה בגיליון 228 מיום 24 ביולי 2019
