נבחרת העתודה לנשים של ישראל שבה בימים האחרונים מאליפות אירופה לנבחרות בדרג א', שנערכה בפורטוגל. הנבחרת אמנם הפסידה בשלושת משחקי השלב המוקדם, אך במשחקי הדירוג התעלתה עם ניצחון סנסציוני 74:81 על צרפת וניצחון דרמטי 78:80 על טורקיה. את הטורניר סיימו הישראליות במקום השישי – הישג היסטורי חסר תקדים לנבחרת נשים ישראלית.
להישג הגדול הזה הייתה שותפה גלילית בכירה – מיקה ביתן (20), בת כפר בלום, בוגרת מחלקת הנשים של הפועל גליל עליון. מיקה עברה את כל קבוצות המחלקה במועדון הגלילי, לרבות קבוצת הנשים שלשורותיה הוקפצה בגיל 15.5. היא אף הספיקה לרשום מספר הופעות בקבוצת הנערות ובקבוצת הנשים עם אחותה הבוגרת, דנה (23), ששבה בעונה האחרונה לפעילות והייתה הקלעית המובילה של קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון בליגה הארצית.
מיקה סיימה זה מכבר עונת פעילות שניה בקבוצת הנשים של מכבי חיפה, שהגיעה למקום החמישי בטבלת ליגת העל, ורשמה לזכותה 23 הופעות, עם מאזן של 6.4 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-2.1 אסיסטים. לאליפות אירופה האחרונה היא התייצבה כשבאמתחתה מספר דו ספרתי של הופעות בנבחרות ישראל. ביתן סומנה מראש כשחקנית מפתח בנבחרת הישראלית – ועמדה בציפיות בגדול. היא שיחקה בממוצע כ-26 דקות בכל משחק, קלעה 72 נקודות בסך הכולל של המשחקים, בארבעה מהם קלעה סך דו ספרתי של נקודות, כשגולת הכותרת הייתה המשחק בו קלעה 21 נקודות – משחק שהסתיים בהפסד 101:95 לליטא. כמו כן, ליקטה ביתן 27 ריבאונדים וחילקה 20 אסיסטים בשבעת המשחקים – שבעה מהם במשחק ההפסד 104:80 מול בלגיה.
מאליפות אירופה, שהסתיימה ביום ראשון האחרון, חזרה ביתן עם הרבה חוויות – חלקן מעצימות וחלקן לא אידיאליות בלשון המעטה. כחודשיים לפני תחילת עונת 25/26 ורגע לאחר החזרה מפורטוגל, היא נחתה לראיון מיוחד אצלנו בו שיתפה בתחושותיה מהמסע עם הנבחרת, בתוכניות שלה לעונה הקרובה, בקשר המשפחתי המיוחד וכמובן, הקשר לכדורסל בגליל העליון.
מיקה, איך את מסכמת מבחינה אישית וקבוצתית את אליפות אירופה?
"קודם כל, עשינו היסטוריה. זאת זכות גדולה לקחת חלק באירוע כזה משמעותי. מדובר בבנות שחלקן רצות איתי יחד מהאליפות הראשונה (u14) – ככה שלסיים את הפרק בנבחרות הצעירות עם הישג כזה, זה מרגש מאוד. בפן האישי אני שמחה על ההישגים שלי באליפות ואני עם הפנים קדימה לקראת העונה הבאה".
שיחקתן במשחקים הראשונים בקצב של משחק אחד בכל יום. קשוח למדי.
"אין ספק שבנבחרת יש אינטנסיביות שונה מאשר בעונה הסדירה, אבל עם הכנה נכונה ושגרת אימונים מתאימה הגעתי לאליפות בכושר הנדרש".
היו גם חוויות לא נעימות שספגתן בפורטוגל?
"אי אפשר להתעלם מהאנטישמיות, שלצערי מגיעה גם למגרשים. לרוב זה בא לידי ביטוי בשריקות בוז, הפרעה בזמן נגינת ההמנון ואי לחיצת ידיים עם קבוצות מסוימות, אבל הרגשנו מאוד בטוחות ומוגנות בזכות כל האבטחה שסבבה אותנו 24/7. הזלזול בנו נתן לנו דרייב ורצון להוכיח שבספורט אין מקום לפוליטיקה, ומעל הכל – לשחק למען הדגל וגאוות המדינה. אני חושבת שזה נתן לנו ערך מוסף ועזר לנו להגיע להישגים שהגענו אליהם".
לפני שנתיים עשית צעד אמיץ, עברת לחיפה והתחלת דרך בליגת העל. איך את מסכמת את הפרק הזה בחייך?
"היציאה מהגליל הייתה מאתגרת, להיות רחוקה מהמשפחה והחברים בתקופה ביטחונית מאוד מורכבת ומדאיגה בחלק נכבד מהזמן. אבל לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים ואני מאוד שמחה על כך, מכבי חיפה בשנתיים האחרונות הייתה עבורי הבית שני עם צוות עוטף ומקצועי ואני מודה להם מאוד".
המשפחה שלך ידועה כמשפחה שתומכת מאוד בדנה ובך. איך זה בא לידי ביטוי במקרה שלך?
"אחת המתנות הכי גדולות שלי היא המשפחה שלי, שתמיד תומכת בי, תמיד נמצאת איתי בכל מקום בארץ ובעולם. אמא שלי, דנית, לא פספסה אף אליפות, היא תמיד עוצרת את החיים שלה ובאה איתי לכל מקום בעולם, יש לנו קשר מאוד קרוב ואני מודה לה על הכל. לא הייתי מגיעה לאותו המקום ללא התמיכה של המשפחה שלי. בנוגע לדנה, בעבר שיחקנו יחד והכדורסל בהחלט היה חלק בלתי נפרד מהקשר שלנו. היום היא פשוט חברה שלי, תומכת בי ותמיד שם בשבילי. כשאני נמצאת בבית ומתאפשר לי, אני מגיעה לתמוך בקבוצה שלנו בגליל וכמובן בדנה".
היכן נראה אותך בעונה הבאה?
"אני בעיצומו של משא ומתן מתקדם עם קבוצת צמרת בכדורסל הישראלי, אני מקווה שבקרוב הכל ייחתם וייסגר. המטרות שלי הן להמשיך להתפתח ולהתברג בליגה בתור שחקנית מרכזית, להפוך לשחקנית משמעותית בכדורסל הישראלי ולייצג את נבחרת ישראל הבוגרת במפעל האירופאי".
