מכירים את זה שאתם פוגשים אדם צולע, הולך מוזר, יושב על כיסא גלגלים וראשו שמוט, בעל דיבור בלתי מובן או הבעת פנים סטאטית? באופן אוטומטי ובלתי מודע אתם מרימים מיד את הקול, מדברים לאט יותר וחוזרים על עצמכם שוב ושוב; למעשה, אתם "מלבישים" עליו מגבלות שיש לו ושאין לו, משום שבמוח האוטומטי שלכם (להבדיל מהמוח החושב), אדם כזה גם לא שומע ולא מבין ולא זוכר.
ובכן, האדם הזה שתיארתי כאן יכול להיות חולה פרקינסון; אלו בהחלט סימנים חיצוניים שישנם לחלק מהחולים במחלה. אבל מהי מחלת הפרקינסון?
ברשותכם, אתחיל דווקא עם מה שהיא לא:
מחלת הפרקינסון איננה מחלה דמנטית. בדמנציה, הפגיעה המוחית היא באזורים גבוהים יותר במוח אשר אחראים על תפקודים קוגניטיביים, בעוד שבפרקינסון הפגיעה היא מוטורית. עם זאת, בשלביה המתקדמים של המחלה, אכן עשויה להיווצר גם פגיעה קוגניטיבית, הפוגעת בזיכרון וגורמת לבלבול ולקושי בתפקוד הקוגניטיבי. פרקינסון איננה אלצהיימר – ישנם אמנם מספר מאפיינים דומים, אך אלו הן שתי מחלות שונות. פרקינסון איננה שיתוק. היא גם איננה פגיעה בשמיעה או בראייה, אם כי היא מופיעה בגילאים המאוחרים (החל מגיל 58, למעט מקרים יוצאי דופן שבהם היא מתגלה מוקדם יותר) והדרדרות בשמיעה היא תופעה השכיחה גם בקרב אוכלוסייה מבוגרת בריאה.
ואם כך, מה היא כן?
פרקינסון היא מחלה כרונית פרוגרסיבית (מתקדמת בהדרגה) חשוכת מרפא, הפוגעת בתאי המוח אשר מייצרים דופמין, שהוא החומר המשמש להעברת אותות מהמוח למערכת העצבים המרכזית. היות שמה שנפגע הוא תהליך העברת אותות מהמוח למערכת העצבים המרכזית, יכולת התפקוד של החולה היא זו שנפגעת.
איברים כמו ידיים או רגליים, וגם איברים פנימיים, "ממלאים" באופן רגיל את תפקידם כראוי שכן הם "יודעים" לתרגם את האות שקיבלו מהמוח לתפקוד אפקטיבי וייעודי; אצל חולי פרקינסון, בשל השיבוש שישנו בהעברת האותות, יורד התפקוד בהדרגה, עד לרמה של נכות גבוהה.
מחקרים הראו כי חולי פרקינסון מאבדים 80% או יותר מתאי המוח המייצרים דופמין. הסיבה למות התאים או לפגיעה בהם איננה ידועה, אולם ממצאים חדשים המספקים רמזים חדשים על המחלה מתגלים כל העת.
חשוב לזכור: למחלה פנים רבות והופעתה שונה מחולה לחולה. היא איננה משפיעה על כל החולים באותו האופן; אצל אחדים היא מתקדמת במהירות בעוד אצל אחרים לא. על אף שחולים מסוימים הופכים מוגבלים מאד, מתנסים אחרים בהפרעות מוטוריות קלות בלבד. הרעד הוא הסימפטום העיקרי עבור חלק מהחולים, בעוד שבקרב אחרים מדובר בתופעה שולית בלבד, מול סימפטומים בעייתיים אחרים. אך יהיו המאפיינים אשר יהיו, היום כבר ידוע מעל לכל ספק כי פעילות גופנית מרובה והשתייכות חברתית-קהילתית עשויים לעכב את הידרדרות התפקוד באחוזים גבוהים מאד.
בקרבנו חיים חולי פרקינסון בדרגות שונות של המחלה. חרף הביטויים החיצוניים, שבמקרים רבים (אך לא תמיד) מסגירים את מחלתם, הם נותרו בדיוק אותם אנשים שהיו לפני שהתגלתה אצלם המחלה. הם עדיין מומחים בכל מה שהיו מומחים בו לפני כן; הם שומעים, רואים ומבינים כאחד האדם. חלקם מתקשים אמנם בשיחה או בדיבור, אך אין פירוש הדבר שהם אינם מבינים את הנאמר להם. פניהם חתומות לעיתים, בשל נוקשות בשרירי הפנים, אך אין זה אומר שהם אינם מרגישים או מתרגשים או צוחקים מבפנים.
למידע נוסף היכנסו לאתר עמותת פרקינסון ישראל:
הכותבת היא מנהלת סניף חרמונים אקדמיה-ספורט-כייף עבור מתמודדים עם מחלת הפרקינסון בגליל העליון מטעם עמותת פרקינסון בישראל.
פורסם לראשונה בגיליון 252 מיום 8 במרץ 2022.
