לקראת 'יום תל-חי', ובמלאת מאה שנה לקרב שהתחולל בי"א באדר תר"פ (ה-1 במרץ 1920), ושהפך סמל ללחימת מעטים מול רבים ולערך ההתיישבות, מובאים כאן חומרי ארכיון קיבוץ איילת השחר, ובהם מסמכים אותנטיים ומיד ראשונה מאנשים ששהו בעת ההיא בתל-חי.
■
מעט רקע על הגליל באותה תקופה (חורף תר"פ 1920):
הגבול בין האנגלים לצרפתים עבר באזור עינן (מלחה). הסיטואציה בצפון נראתה כהסתבכות של 4 יישובים יהודים קטנים – חמרה, מטולה, כפר גלעדי ותל-חי – שנכנסו בתווך בין מורדים ערבים לישות הצרפתית ששלטה אז בסוריה (סוריה כללה גם את לבנון שרק מאוחר יותר נפרדה למדינה אחרת).
עד היום לא ברור מדוע נתנו אנשי תל-חי לערבי מזוין להיכנס לחצר, ואיך בכלל התחיל הקרב בפנים החצר. אולי מתוך זה שלא ידעו ערבית על בוריה?
מצאנו בארכיון ובסיפורי המקום (שלנו!) קטעים מרתקים שמתארים חוויות אישיות ומקומיות, בתוך ההיסטוריה הגדולה. לפניכם קטעים מכתביהם של דוד כנעני (שעבר בשנות הפילוג להגושרים) והלל לנדסמן.
(עלון איילת השחר; ליקטו, מיינו והוסיפו: נועה הרמן, ברהל'ה צפרוני ואיריס נעמני)
■
מתוך זיכרונותיו של דוד כנעני
תל-חי, ט"ו טבת תר"פ, שעה 1 אחה"צ
בערב יום שישי שעבר הגיע אלינו לאיילת, מכתבם של חברי קבוצת תל-חי ובו הם מבקשים עזרה באנשים בנשק ובצרכי מזון. כשהקריאו את המכתב החלטתי בליבי לעלות לתל-חי […] בבוקר יום השבת יצאנו ברגל בשעה 8 מאיילת השחר. ע"י חלסה פגשנו בערבים זקנים ובנשים – על ראשיהם כרים וכסתות וחלקי אוהלים – "אנה זה?" – שאלנום – "אל הגדול האנגלי… פוחדים אנו מפני מלחמת הערבים בצרפתים". ולנו יעצו "אל תלכו למעלה".
ערבי אחד שזוף פנים ובעל עיניים שחורות בוערות ושיניים לבנות כשלג החרמון אמר: "ע"י טלחה (תל-חי) נלחמים, יתפשוכם". אנו המשכנו את דרכנו וכשבאנו לרגלי החורשה הקטנה שע"י תל-חי יצאו לקראתנו חברי הקבוצה, מזוינים כולם ומספרים לנו: אך עכשיו נלחמנו בערבים, היתה התנפלות על כפר גלעדי, אנחנו הסתדרנו ב"שרשרת" – הערבים נמלטו על נפשם…
איזה שינוי כביר במרחק של ארבע שעות לכת מאיילת עד תל-חי! כאן ריח מלחמה ואבק שריפה ושם שקט ושלווה…
■
ביום ראשון ידענו שהצרפתים יבואו ויילחמו בערבים של סביבתנו.
בשעה 7 בבוקר התחילו מטרטרות מכונות הירייה והיממו התותחים. כדור אחר כדור מרעידים את האוויר, ועשן הכפרים הנשרפים מיתמר ועולה השמימה. יצאו החברים שלנו לשדה לעבוד: חרשו וזרעו ב-3 זוגות פרדים – אודה, היתה עבודה נעימה מאד בלוויית מנגינת התותח והמטרליוז¹…
בשעה 11 לפני הצהריים הרגשנו שקול היריות רפה ורק התותח עוד השמיע לפרקים הממו הזועם – ופתאום להבה ותימרות עשן שחור, כצורת הלבה המתוארת בתמונות ספרי הלימוד, נראו מעבר לגבעה הקרובה – "חמרה בוערת" – עברה ההכרה בקרבנו, וכשעלו אחדים מאתנו על הגבעה שע"י כפר גלעדי ראו במקום המושב העברי הראשון בגליל העליון – חמרה – שני תילים עשנים שחורים…
חברי "חמרה" עזבוה לפני ימים מספר, כי הרגישו את אשר מתחולל ומתרחש שם והלכו למטולה. חברים אחדים שלנו בלוויית טרומפלדור ניסו לגשת לחמרה ימים אחדים לפני שנשרפה זו – רצו למלט את מעט הנשאר: צרכי אוכל, כלי מטבח ומחרשה, אך הדבר לא עלה בידם, הערבים הפשיטום ערומים – וחגורי שק חזרו החברים לפנות ערב אלינו.
■
אמש הביא לנו ערבי ממטולה פתקה. כותב כי מטולה במצור, רוב התושבים עזבוה והלכו לצידון. הערבים חזרו לג'דידה, קרעו את חוטי הטלגרף ושרפו שם אילו בתים. עלה בידי הצבא להודיע לבירות ולצידון על החשת העזרה. כוח גדול של אווירונים ותותחים צריכים לבוא למחרת הבוקר כלומר היום. ואמנם בשעות הצהריים נראו אווירונים חגים, זרקו רקטות סמנים ונשמע טרטור מכונות הירייה מעבר לגבעת כפר גלעדי.
זה שעה שנפסק הרעש. שוב שקט ודממה – "יותר מדי שקט" – מעירים השומרים…
מצבנו מוזר קצת עכשיו. עם מטולה הקשר רעוע מאד, עם איילת השחר נפסקו הקשרים, מסביב אויבים ואנחנו שתי קבוצות כ-45 איש בערך מתבצרים במקומות ושומרים. הכול תלוי בנס.
■
7 לינואר 1920
חברים יקרים! זה עכשיו הגיע אלינו ערבי אחד – והביא פתקאות אחדות מכם. באחת אתם שואלים בדבר החברים שעלו בשבת לתל-חי. ולכן החלטתי לשלוח לכם את הרשימות המצורפות שאינן מסודרות. החבר הרצפלד עם פרנץ עלו למטולה ויצאו יחד עם תושביה לצידון. הרגשתי אני כאן מצוינת. איני יודע מתי אשוב. אני סבור שאתם, חברים, שמחים שהתפטרתם משיעורים וממורה… ובכל זאת אבקש מתלמידי לחזור לפעמים על התנ"ך, לשמור על הספרייה ולרשום את מזג האוויר וכמות הגשמים.
חברים! איני מרבה לכתוב, מפני שבוודאי תקבלו את מכתבי טרומפלדור ששלחנו עם הבנאי סגל. ד"ש מיוחדת לפולנסקי, שליט, פבזנר ולויטמן. מה שלום הנטיעות?
ידידכם דוד. (כנעני)
(1) שם של כלי נשק ממלחמת העולם הראשונה, מעין מרגמה (נועה הרמן).
מתוך זיכרונותיו של הלל לנדסמן
למחרת הבוקר שכרנו שלוש פרדות ויצאנו לדרך. במגדל פגשנו את שמואליק הפטר רכוב על סוס ומאחוריו דיליג'נס שהסיע את שארית הפליטה ממטולה. מפיו שמענו תיאור על המצב הקשה בתל-חי וכפר גלעדי שנוצר עם פינוי מטולה ודרישת המגינים לעזרה מהירה. תכניתנו שונתה – טבנקין חזר לדרום, לטפל בגיוס של אנשים לעזרה ואנחנו המשכנו את דרכנו צפונה. בהר שמעל לטבחה נתקלנו בשכבת שלג בגובה של 30-20 ס"מ. הגליל הזדקר בכל הודו. לפנות ערב הגענו לאילת השחר (נג'מת אל סובח).
■
לפנות ערב הגענו למחוז חפצנו. לתל-חי. שלמה לביא נפגש עם יוסף טרומפלדור בלבביות רבה. הוצגתי בפני המפקד. טרומפלדור שאלני על עברי וכשנודע לו ששירתי בצבא התורכי אמר בחיוך: "הלוא היינו יריבים במלחמת הדרדנלים".
בחלל האוויר הדהדו יריות. החברים הסבירו לנו שמתנהל קרב בין הצרפתים ובין ה"מוג הדין", הערבים מצבא השריף. אחרי קרב ממושך הצליחו הערבים להניס את הצרפתים וחזרו בכל ענות ניצחון.
■
ביום השני, בי"א באדר, היום המר והנמהר, הרגשנו תנועה גדולה בכפרי החולה. טרומפלדור וקבוצת חברים יצאה מזרחה לחורשה, לפתוח את תעלת המים שהערבים סתמו אותה. משם עלו לכפר גלעדי. הייתי אז בעמדת תצפית דרומית-מזרחית לנקודה. פתאום הופיע לפני רוכב בשם תופיק חמידי (מאנשי המפקדה בחלסה) ופתח באמרתו הישנה נושנה בשפה התורכית: "צרפתים מסתתרים אצלכם". עניתי לו שעייפנו כבר לשמוע את הפזמונים האלה. לאחר שיחה קצרה זו חזר כלעומת שבא, לחלסה.
הח' ש.א. עלה לכפר גלעדי לקרוא לטרומפלדור ולשניאורסון. תל-חי היתה כבר מוקפת ערבים ומפקדיהם כבר הספיקו להיכנס פנימה לחפש צרפתים. ברגעים האחרונים לפני המערכה קיבלתי פקודה מטרומפלדור לעזוב את חדר העלייה ולתפוש עמדה בחדר המזרחי שממול החורשה. המערכה החלה בכל תוקפה. טרומפלדור נפצע שלוש פעמים בזו אחר זו והועבר לחדרנו. הפיקוד עבר לידי שניאורסון.
אף אנחה לא הוציא מפיו. נאבק מרה עם ייסוריו עד לרגעיו האחרונים. עם שקיעת השמש בא הד"ר גרי מכפר גלעדי ומצא אותו חלוש, חיוור, אך הכרתו עמו. עם דמדומי ערב עזבנו את תל-חי, מלווי יריות מהגבעות שממול, בדרך לכפר גלעדי. אחרוני חברינו שפכו נפט בחדרים והעלו את הבית באש.
בחצות הלילה הבאנו לקבורה בכפר גלעדי את חברינו היקרים.
זיכרונותיהם של דוד כנעני והלל לנדסמן לקוחים מיומן איילת השחר מס' 83, ח' באדר ב' תרצ"ח, 11.3.1938)
החומרים באדיבות נועה הרמן, ארכיון קיבוץ איילת השחר
פורסם לראשונה בגיליון 234 מיום 26 בפברואר 2020
