המתחם החדש והמרשים שצץ לאחרונה סמוך לאולם הפיס בכפר בלום הוא לא עוד מתקן ספורט; הוא הכרזה שגם חלומות של ילדים יכולים להתגלגל הלאה, ולהפוך ולמציאות. זהו מסע שהחל עוד הרבה קודם לכן, בשיא מגפת הקורונה, כקיטור קולקטיבי של חבורה צעירה שתהתה "למה אין לנו איפה לגלוש?". משם התגלגלה לה עצומה עם חתימות, שהובילה לשיחת זום מפתיעה — ושהולידה בסופה רמפות אמיתיות, מעץ, כאן ליד, בכפר בלום.
"אמרתי לעצמי שזה לא הגיוני שצריך לנסוע עד כרמיאל כדי לגלוש", נזכר ניצן פלד, אז גולש סקייטבורד בן 12, "אז אספנו חברים, ניסחנו עצומה ושלחנו מייל לגיורא זלץ, אבל לא באמת חשבתי שיקרה עם זה משהו".
אלא שמשהו כן קרה, והמייל הזה הוביל לפגישת זום עם ראש המועצה, עם נציגי עמותת הספורט ועם אגף הנדסה. הילדים הציגו את החלום שלהם בפשטות: מקום לגלוש. קרוב לבית. "אחרי הזום היה שקט. לא ידענו אם משהו עם זה זז", מספר ניצן, "אבל שנה אחר כך פתאום ראיתי שמתחילים לבנות, והייתי די בשוק. הבנתי שזה באמת קורה, ושהבנייה הזאת קשורה אלינו".
ואיך זה הרגיש?
"מדהים! כשאתה קטן אתה עוד לא מבין שהבקשה הזאת היא סיפור מסובך – כסף, פיקוח, אישורים, תוכניות, תב"ע. היום אני יודע את כל זה, וכשאני מבין כמה בירוקרטיה יש בדברים כאלה, מדהים אותי שזה בכלל יצא לפועל".
ואם היית יודע אז כמה זה מורכב – היית בכלל מנסה?
"אולי הייתי חושב שזה מוגזם. אבל כן, הייתי פונה בכל זאת".
ניצן היום כבר בן 16, וכבר פרש מגלישה. עתה הוא מתעסק בעיקר במוזיקה: מתופף על תופים, פורט על גיטרה. אבל הסקייטבורד עדיין שמור אצלו, וגם החיבה העמוקה לענף.
אז תגיע להשקה?
"ברור! אולי אפילו אחזור קצת לגלוש. מאוד נהניתי אז, ואני מקווה שהפארק החדש יגרום לאנשים נוספים להצטרף לענף".
מהמחתרת לאולימפיאדה
הסקייטפארק שנבנה בכפר בלום משתלב במגמה עולמית שצוברת תאוצה מאז תחילת שנות ה-2000: הפיכת הסקייטבורד מענף שולי וכמעט אנרכיסטי לתחום ספורט לגיטימי. הוא צמח מתוך תרבות הגלישה של שנות החמישים בקליפורניה, כאשר גולשי גלים רצו לגלוש גם כשהים שטוח. הענף התפתח לספורט אתגרי בסוף שנות השישים והשבעים, אז כלל גלישה במגרשי אספלט בעלי שוליים משופעים, ובבריכות שחייה נטושות. בשנות השמונים והתשעים הפך הענף לדגל תרבות הנגד האורבנית, עם השפעות מתרבות הפאנק וההיפ הופ, אך ב־2021 כבר הפך לענף אולימפי, ונכנס לאולימפיאדת טוקיו, כסמל של חופש, יצירתיות והתמדה. ברוח המרדנות, גם הסקייטפארק בכפר בלום נולד "מלמטה": לא כחלק ממהלך תכנוני רחב היקף של המועצה, אלא מתוך בקשה פשוטה, תמימה וכנה של ילדים, שפשוט רצו מקום לגלוש.
"כמו קרוסלה, פתוחה לציבור"
"הייתי שם כשהילדים פנו לגיורא", מספר אחיקם שושן, מנהל עמותת הספורט של המועצה, שזוכר היטב את שיחת הזום ההיסטורית ההיא. לא היה להם לובי, לא קמפיין מתוקשר, לא מצגת עם גרפים ותחזיות — רק חלום ונוכחות כובשת. והפעם, איש לא מיהר להסביר להם למה זה מסובך, ולמה לא, ולמה אי אפשר. "שמענו את הבקשה ולא עלו שום התנגדויות", אומר אחיקם. "פשוט חיכינו להזדמנות – עד שהגיעה כזו".
ההזדמנות שצצה הייתה קול קורא בתחום הרלוונטי מטעם מינהל הספורט, שסייע בכיסוי חלק מעלות הפרויקט. את השאר השקיעה במקום המועצה, וכעת ניצב לו בגאון, בסמוך לאולם 'הפיס' בכפר בלום, מתקן המיועד לגלישה על סקייטבורד וגלגיליות. "זה מתקן עירוני שנפתח לרווחת התושבים ופתוח לכולם", מסביר אחיקם.
צריך להזמין מקום?
"לקרוסלה, צריך להזמין מקום?", הוא מתלוצץ; "הסקייטפארק הוא בדיוק אותו הדבר. הוא פתוח בשעות מוגדרות, יש שילוט — אבל אין שומר בכניסה. עם זאת, חשוב לזכור שזהו ענף אתגרי שדורש הבנה בסיכונים והתנהלות בטיחותית. אני סומך על הציבור שלנו, קהל המשתמשים במתקן, שיכבדו את ההנחיות וההוראות שלנו. צריך לחבוש קסדה, צריך להגיע עם הכלים המתאימים, ואם אתה בוחר לעשות קפיצת ראש – זו כבר האחריות שלך".
יש לכם תוכניות להפעלה של חוגים והדרכות במקום?
"זה תלוי גם בילדים וגם במאמנים. אם תהיה דרישה — נתארגן בהתאם. אבל בהחלט, אנחנו חושבים על תחרויות, אירועים, אולי אפילו שיתופי פעולה עם גולשים מקצועיים. זה מתפתח".
מי ידע שכמה מילים במייל, כמה חתימות מקושקשות בדיו כחול, יספיקו. אבל הנה, זה קרה. מתקן אמיתי, עם בטון, ברגים ורמפות. ובעיקר – עם סיפור. כזה שלא יופיע בשום שלט בכניסה, אבל ימשיך לרחף שם באוויר, עם כל קפיצה מהרמפה של ילד עם קסדה וסקייטבורד.
