לא רק את החומר הם הפסידו

בזמן שבני גילם במרכז הארץ למדו כרגיל, ניגשו למבחנים, יצאו לטיולים שנתיים והתכוננו לבגרויות – תלמידי י"א-י"ב בגליל העליון עוד ניסו להבין האם יוכלו בכלל לשוב הביתה ולחיים של שגרה. חמישה עשר חודשים של פינוי, אזעקות, מרחקים, נדודים, למידה מקוטעת או כזו שלא התקיימה כלל, יצרו מציאות בלתי אפשרית ובעיקר תחושת פערים שרק מעמיקה והולכת מול שאר התלמידים ברחבי הארץ.

אבל הפערים הלימודיים הם רק קצה הקרחון; מאחוריהם עומדים צעירים שהתבגרו מהר מדי – כאלה שחיו במתח מתמשך, נעו שוב ושוב בין דירות, מלונות וקרובי משפחה, לעיתים אף מצאו את עצמם מעבר לים. רבים מהם חזרו לאזור רק לאחרונה, כשהחזרה לכיתה עבורם איננה רק עניין טכני, החזרה פירושה להתחיל מאפס: לבנות מחדש יכולת ריכוז, תחושת שייכות, מיומנויות לימוד שנשחקו – כל זה תחת עייפות מצטברת וחוסר ודאות. רבים מהם יתגייסו בעוד חודשים ספורים לצה"ל, מבלי שזכו לעבור שנת לימודים שלמה ויציבה אחת בתיכון.

חינוך בגליל העליון – משימת חירום אזורית

במציאות המורכבת הזו סימן ראש המועצה החדש, אסף לנגלבן, יעד ברור כבר עם כניסתו לתפקיד: המשך שיקום וחיזוק מערכת החינוך. אחת היוזמות הראשונות שיצאו תחתיו לדרך הייתה הקמת מערך תגבור אינטנסיבי לבגרויות בשיתוף אגף החינוך במועצה, משרד החינוך וחברת 'קידום'.

"החזרה למסגרות, ליציבות, למפגש עם החברים – היא תנאי לשיקום רגשי ולתחושת מסוגלות", אומרת ענת כפרי, מנהלת אגף החינוך; "לא היה שום דבר שגרתי בתקופה שחלפה. תלמידים שנשארו כאן למדו מתוך מרחבים מוגנים, לעיתים אחרי לילות ללא שינה. אחרים שפונו עברו מקומות, חלקם אפילו שהו בחו"ל. היום כולם שוב באותה כיתה – עם פערים, עם עייפות, עם מצוקות שהשאירו חותם. אנחנו מקפידים על קבוצות קטנות, כי חלק מהתלמידים חזרו מצולקים – מהפינוי, מ'שגרת המלחמה'. אם מוסיפים לכך גם את תקופת הקורונה – רצף של למידה לא היה פה כבר כמה שנים. קיים קושי במיומנויות למידה בסיסיות, קושי במיומנויות חברתיות, קושי במיומנויות חקר, חרדות חברתיות: יש ילדים שמגיעים לבית הספר ולא נכנסים לכיתה ויש ילדים שמפחדים לצאת מהבית. הרבה מאוד התפרצויות זעם, חוסר הקשבה לסמכות וזה מגיע כשהכול פחות מוחזק, אנחנו כולנו במצב של מותשות ותשישות".

השחיקה המדוברת אינה רק נחלתם של התלמידים, כמובן. גם צוותי החינוך והמורים, שחוו שנה וחצי מתישות של פינוי, גיוס למילואים, לימודים מרחוק או באתרים אלטרנטיביים, מגיעים אל השליש האחרון של שנת הלימודים תשושים – פיזית ונפשית. ועם כל המשא הכבד הזה, תלמידי י"א-י"ב גם נדרשים, כמו בשאר חלקי המדינה, לגשת להיבחן בבחינות בגרות.

התגבור הפך למבצע חירום

ראש המועצה הנכנס לנגלבן ואגף החינוך בחרו להגדיר את הפערים הלימודיים כמשבר חירום, ולהגיב בהתאם ובזמן אמת. כך, לאורך כל חופשת הפסח מתקיימים בבתי הספר בגליל העליון ימי תגבור אינטנסיביים, שמטרתם לאפשר לתלמידים חזרה מדורגת לשגרה לימודית ולבנות עבורם מסלול ריאלי להצלחה. ימי התגבור מוקדשים לחיזוק בכלל מקצועות הבגרות, בדגש על מתמטיקה, המקצוע שמעורר את החרדה הגדולה ביותר, ושהפערים בו עלולים לחרוץ גורלות מבחינת העתיד האקדמי של תלמידים. היוזמה נערכת בשיתוף פעולה עם חברת 'קידום', שמתמחה בהכנת תלמידים לבגרות, ופועלת בבית הספר 'ברנקו וייס ע"ש אנה פרנק', ב'עמק החולה' וב'הר וגיא'. 'עינות ירדן' צפויים, כפי הנראה, להשתלב גם הם ביוזמה אחרי החג.

איך זה מרגיש בשטח, אתם שואלים? "בשנה כל כך מסובכת, שפספסתי בה כל כך הרבה ימי לימודים, זה מאוד מעודד לראות שמשקיעים בנו בחופש בשיעורי תגבור ובהסעות, כדי להדביק פערים שצברנו", אומר איתמר, תלמיד כיתה י"א בבית הספר 'עמק החולה'. "זאת באמת שנה קריטית עבורי בתיכון, ואני שמח שנעשה כאן מאמץ רציני לא לאפשר לה ללכת לאיבוד".

במציאות שבה תלמידים במרכז הארץ עוסקים בשאלות של ציונים, עתיד ופסיכומטרי – תלמידי הגליל העליון רק מתחילים לחזור לקרקע יציבה. המבחנים, התגבור, אפילו מגשי פיצות ששוגרו לתלמידים באמצע יום לימודים – כל אלה הם חלק ממאמץ ממוקד להחזיר להם משהו שאבד: תחושת שליטה, מסגרת, אמון. ייתכן שלא כל הפערים ייסגרו בזמן לבגרות הקרובה, אבל עצם ההכרה בקושי, והפעולה הנחושה להתמודד איתו – הם כבר צעד ראשון בכיוון הנכון.