מגזין

לאב מי טינדר

לאפרת התברר שעבור רוב החתיכים היא תצטרך לעבור ללבנון, רוז בכלל לא שם כי זה מפדח מדי, אבל לדניאל ורני וגם לאביב ותאיר זה הצליח, ובגדול ● טינדר בגליל – כן או לא?

קל מאוד לשווק את הגליל העליון בהקשר הרומנטי; הנופים, היקבים והמסעדות, הצימרים המפנקים – כל אלו מרימים בקלות את רמת האוקסיטוצין בדם ומצטלמים מצוין לסטורי עם לבבות. זה נהדר כשאתם צמד מהרצליה שמגיע הנה לחגוג 22 שנות נישואים, אבל מה לגבי מקומיים המצויים בגפם ומחפשים כאן אהבה או פרטנר ללילה מעניין ונראה-מה-יזרום? האם הסיכויים שלהם דומים למקביליהם שבמרכז הארץ, שנהנים מאפשרויות רבות יותר לצאת ולהכיר וחשופים לחומר אנושי רב? שאלה טובה.

טינדר, למי שפספס (או מצוי בזוגיות משגשגת), הוא יישומון סלולרי חינמי מבוסס מיקום המאפשר לשני משתמשים לתקשר זה עם זה לטובת מטרות רומנטיות ו/או מיניות. פרופיל המשתמש כולל תמונות, גיל ונתונים בסיסיים נוספים, כשאחד הפקטורים המרכזיים הוא טווח המרחק הרצוי למציאת הדייט הפוטנציאלי. "מאץ'" – התאמה ראשונית טרם פגישה בשפת הטינדר, נוצר כשמשתמש מזיז את אצבעו ימינה מתחת לתמונתו/תמונתה של מי שמצא/ה חן בעיניו – והאחרון עושה את אותו הדבר. כשמוצע למשתמש מועמד פוטנציאלי שלא עורר התלהבות – עליו להסיע את אצבעו שמאלה, וכך הוא "מוחק" את אותה אפשרות וממשיך הלאה. בראשית דרכו סבל טינדר ממוניטין סליזי של זירה שטחית שכוחה יפה לסטוצים בעיקר. האם זה עדיין כך? תלוי את מי שואלים. גם השאלה עד כמה אותה סטיגמה משפיעה על אופי ההיכרות תלויה באדם שאיתו מדברים. בשורה התחתונה, כאמור, מדובר ביישומון אטרקטיבי ביותר המשרת אנשים רבים עם רצונות שונים; חלקם אף מצאו זוגיות דרכו.

יותר קשה לבגוד

נקודת המוצא היא שבעולם הפו"פ עזרה דיגיטלית יכולה להחיש עניינים או לגרום להם בכלל לקרות. "אנשים כבר לא ניגשים פרונטלית, הם איבדו את האומץ, בעיקר גברים. מנשים מראש לא מצופה להתחיל עם גברים. אפליקציות חוסכות את זה ממך", אומרת אפרת שלו (47) משדה אליעזר. שלו, "גרושה ביושר", כניסוחה, כותבת רבות ברשתות החברתיות על ההתנסויות שלה בטינדר. "אני עוסקת במדיה חברתית, אז אני משתפת הרבה חוויות בפייסבוק ולפעמים באינסטגרם. אני כותבת על זה מלא פוסטים נורא מצחיקים ואנשים מתחברים לזה. את יכולה למצוא אצלי הנחיות איך לא לבנות פרופיל באתר היכרויות, איך לפסול מועמדים פוטנציאלים וכו", היא מפרטת. "אני מאלו שיוצאים ומבלים יחסית הרבה, אני יוצאת לפחות פעמיים בשבוע, נוסעת והולכת לים ויושבת בפאבים ומכירים אותי, ועדיין – סצינת ההיכרויות קשוחה מאוד. זה יותר קשה בצפון חד-משמעית, יש פחות היצע וכולם מכירים את כולם".

ממתי את בטינדר?

"הגעתי לשם בערך לפני ארבע שנים, אבל אני שם לסירוגין. אני מורידה את האפליקציה לחודשיים-שלושה, מתייאשת ומוחקת אותה, טובעת בבדידותי ומתקינה אותה שוב, רואה שרוב האנשים הם אותם אנשים ואף אחד לא התחלף – אבל מאידך גם אני לא התחלפתי – מתייאשת שוב, וחוזר חלילה".

אז מה לדעתך ייחודי לטינדר בצפון?

"שנורא משעמם וכולם דושבאגס", היא צוחקת. "בנוסף, לאפליקציה כאן אין גבולות והיא מאמינה בקירוב לבבות ובפתרון הסכסוך, ולכן היא נותנת לך התאמות מכל אזור המזרח התיכון: סוריה, לבנון… יש הרבה חתיכים בלבנון. כנראה שהרבה מהם לא רואים שאני מישראל ולא בודקים עד הסוף, וכותבים לי. כמובן ש-95% מהגברים במילא לא קוראים מה כתבת וזה לא מעניין אותם במיוחד. אני חושבת שבצפון השימוש בטינדר נהיה מקובל יותר מאוחר (יחסית למרכז, ע"ט) ושוב – חלק מהקושי הוא בגלל שכולם מכירים את כולם. בהתחלה התחילו איתי גברים צעירים מאוד. אני נראית סבבה, אבל זה לא בגלל זה. אני מכירה עשרות סיפורים כאלו. יש באזור הרבה סטודנטים שלומדים במכללת תל-חי וזה בא לידי ביטוי בטינדר. יש פה גם כאלו שלא שמים תמונה מטעמי פרטיות. בהקשר הזה, אני מניחה שגם יותר קשה להשתמש באפליקציה בצפון לטובת בגידות, אז יש פחות סיכוי 'ליפול' על גבר נשוי".

אולי חלק מהעניין הוא בסטטוס המאתגר יותר של מי שמצוי בפרק ב'?

"אם את גרושה מעל גיל 40, עם ילדים, שרוצה זוגיות – זה הכי קשוח. אם את רוצה סטוצים – תמצאי בערימות. בטווח הגיל שלי יש בעיקר מועמדים מלבנון, כרמיאל וחיפה, אבל זה תלוי כמובן גם במה שאת מגדירה לטינדר כבחירות שלך. למצוא שם גרושים עם ילדים בגיל 40 ומעלה זה כמו למצוא יהלום. המגוון מצומצם, את מכירה את אותם אנשים מאפליקציות ההיכרויות האחרות ומהחיים, וההיצע ממש קטן".

מה לגבי הדימוי של טינדר?

"יצא לה מוניטין של סטוצים, למרות שלדעתי זה כבר לא תופס. כולם משקרים לגבי הכל ולגבי מה שהם מחפשים. גם נשים, אגב. אני הייתי מעדיפה להיפגש פנים אל פנים. אנשים מהעמק לא מכירים כמעט אנשים מרמת הגולן, אבל אין מיזמים של מפגשים פרונטליים".

מניסיונך, הגברים שרשומים לטינדר מתנהגים יותר בג'נטלמניות כי כולם פה מכירים את כולם ולא רוצים פדיחות?

"לא. מי שמתנהג כמו פח אשפה – יהיה ככה בכל סיטואציה. זה מאוד פשוט, המהות שלך לא משתנה. אם אתה אחלה, אתה תהיה אחלה בישיבה על הבר או בטינדר".

יצאו לך דברים נחמדים מטינדר?

(חושבת לרגע) "האמת שלא, אפילו לא סטוץ. לא יצאה לי אינטרקציה חביבה משום אפליקציה, אבל אולי זאת אני".

אתה יכול להתחיל עם בחורה מהמיטה שלך

מי שמשרטטים תמונת מצב ורודה בהרבה הם דניאל טלסמית (27) ורני גבריאלי (27), שהכירו דרך טינדר ונמצאים בזוגיות כבר שנתיים. הם גרים בגדות, שם נולד טלסמית. גבריאלי, במקור מאלפי מנשה, הגיעה לפני כשנתיים לגליל לטובת לימודים בתל-חי. "הייתי אחרי פרידה וחברים שכבר גרו פה תקופה אמרו לי שאם אני בצפון – אני צריכה טינדר. שזה אחלה וזורם ועובד פה טוב. יותר קשה להכיר פה פרונטלית, יש מרחקים בין הקיבוצים, לכל אחד יש את החבורה שלו וזה לא שאת יוצאת לפאב ובהכרח מתחילים איתך. אני לומדת עבודה סוציאלית והקמפוס שלי הוא נפרד ורווי בנשים, אז הגיוני שיהיה לי יותר קל להכיר פרטנרים פוטנציאליים מהטינדר, כי אני לא לומדת איתם. זה הופך את הפוטנציאל לנגיש ובר יישום", היא מסבירה.

חדדי את ההבדלים בין השימוש בטינדר במרכז לבין הצפון.

"שם כולם בטינדר וזה נורא זול ואני לא התחברתי לזה. גם זול במובן של סליזי, וגם במרכז הכל נורא קרוב ויש המון אנשים כך ששימוש בטינדר הרגיש לי מגוחך. במרכז הייתי הרבה יותר נגישה לאנשים ויש יותר מגוון, ככה שהיה מוזר להיות רשומה לטינדר. ואז עברתי לפה וראיתי שיש משהו יותר ביתי וקליל ושימושי בטינדר, וזה הרגיש לי ממש מתאים ואותנטי. משהו במרחב הכפרי הרגיש לי בטוח יותר, שהסיכוי שאפול על משהו ממש רע או או לא נעים יהיה נמוך יותר. יכול להיות שאין לזה ביסוס ובכל מקרה צריך להיזהר ולהיות עירניים, אבל אני מכירה המון אנשים שטינדר הוא חלק מהשגרה שלהם. גם לחיילים זה יותר קל וזמין. וכן, יש מאצ'ים עם לבנון".

היא השתמשה בטינדר שבוע בסך הכל עד שפגשה שם את טלסמית. "הוא פנה אלי אחרי שבוע וזה היה נורא מהר", היא אומרת, והוא מרחיב: "שלחתי לה משפט פתיחה מפגר. היא החליטה שזה מצחיק, קבענו לדבר. היא היתה קשה להשגה וזה לא היה 'יאללה בוא'. הייתי צריך להשקיע ולכתוב לה ולספר".

וואו, נשמע שממש ירקת דם.

"אחרי שהשקעתי יומיים-שלושה נפגשנו בנחל ומשם לאט לאט התחלנו לצאת. טינדר עשתה את שלה, לגמרי. נפגשנו, זה זרם, כל הגישה של להגדיר מראש מה רוצים ועל מה לפסול – זה נראה לי מטופש. המאץ' היה על פי מראה חיצוני, שנינו אמרנו 'אוי, הוא נראה טוב'".

ההיכרות של טלסמית עם היישומון היתה מבוססת צפון בעיקר. "גיליתי את טינדר אחרי שנפרדתי מחברה באמצע הצבא. פתחתי והייתי 'משחק' עם זה קצת כשזה התאים לי. לאט לאט נפגשתי עם בנות, לפעמים יצאו דברים טובים ולפעמים כלום. אני חושב שזה מאוד נוח באזור כזה, כי אתה יכול להתחיל עם בחורה מהמיטה שלך", הוא מנמק.

זה לא נשמע כל כך טוב, אתה יודע.

"או מהסלון. בצפון, עצם זה שאני עומד לנסוע במשך 15 דקות לבר אומר שאני לא יכול לשתות ואם אני שותה אני תלוי בחברים שלי. אני לא פשוט יורד מהבית והולך חמש דקות לבר, וטינדר מבטלת את הבעיה הזאת. זה גם ממקד את הצעד שלך, חד משמעית. האפליקציה אומרת מראש אם מצאת חן בעיני הצד השני ומבטלת הרבה דברים שבמפגש פרונטלי נשארים עמומים. זה משחק קצת אחר, אני אהבתי לשחק בו".

גבריאלי: "אני חלוקה עליך בעניין הזה".

דניאל, מה ההבדלים לדעתך בין טינדר כאן לבין המרכז?

"אתה צריך להיות מוכן לזה שיש מצב שתצטרך לנסוע. המרחק הממוצע שתגדיר יהיה בערך 40 ק"מ בינך לבין מי שתרצה להכיר – יכולות להיות אופציות בהרבה יישובים די מרוחקים ממך. בתל אביב זה לא ככה".

אולי זאת גם סטיגמה, אבל יכול להיות שבצפון טינדר מקלה על הגברים הקיבוצניקים והמושבניקים המחוספסים והביישנים, שקצת יותר קשה להם להתחיל סמול טוקס?

"כן. יש גם את האפקט של הבועה שגדלת בה כל החיים ושאתה צריך לפוצץ אותה ולצאת לעולם הגדול".

אביב גבילי (25), מסכים בעניין. "לי אישית יותר נוח להכיר ככה, בגלל ביישנות. כשאתה מדבר מראש עם מישהו, אתה יודע לאן אתה הולך". גבילי הכיר את תאיר אטיאס, בת זוגו בשנתיים פלוס האחרונות, דרך טינדר. הוא בן גדות, היא, בת 30, נולדה בגינוסר – שם הם גרים כעת. לפני שהכירו הוא השתמש בטינדר כשנתיים, היא כשנה. "היו לי בערך עשרה דייטים דרך טינדר. חוץ משלושה כולם היו מהאזור הקרוב. לפני שהכרנו, נסעתי לחיפה ללימודים פעמיים בשבוע ושם היו הרבה יותר אופציות לדייטים, יש יותר אנשים על מטר מרובע".

מוכנים לנהוג לחיפה

טינדר, כאמור, הוא יישומון פופולרי ביותר, אבל רוב הניסיונות האינטנסיביים לאתר מרואיינים לכתבה – שאחרי הכול עוסקת בנושא רווח שאינו מאגד פלח ייחודי או מצומצם באוכלוסייה – עלו בתוהו. חלק מאלו שהסכימו, חזרו בהם מיד כשהבינו שיידרשו לחשוף שם מלא. התחושה הכללית היא שמדובר בטאבו – בטח ובטח אצל מי שאינו שייך לדור ה-Z.

"רוב החבר'ה שלי בזוגיות, אבל הרבה מהרווקים נמצאים בטינדר, זה לא טאבו וזאת ממש לא פדיחה", אומר טלסמית, וגבריאלי מסכימה איתו. "יש לי חברים שנמצאים בכל האפליקציות להיכרויות בצפון וגם במה שמוגדר כחד משמעית כ'קשר מזדמן' וזה לא מפדח, לפחות בחוויה שלי ובחוג שלנו ואצל חבר'ה יותר צעירים". גם גבילי חושב כמותם: "זה לא מביך בכלל ולא מבייש. סטיגמה זו סטיגמה, מתחילים לדבר ורואים לאן זה לוקח, ויש כאלו שאומרים ישר שהם מכוונים רק לקשר רציני ולא רוצים אפילו להיפגש במקרה אחר. אצלנו גם היה יישור קו. דיברנו משהו כמו שלושה שבועות עד שנפגשנו".

רוז מוסטבוי, במקור ממשגב עם, היא בת גילם, אבל חושבת אחרת. "להיות בטינדר בצפון זה מפדח, בטח. אני חושבת שזה בגלל שכולם מכירים את כולם וזה מביך. רוב הסיכויים שאם תראי מישהו בטינדר את יכולה לראות אותו במציאות ממש קצת אחרי, בין אם את 'עושה' עליו 'ימינה' או 'שמאלה'".

את עצמך לא משתמשת בטינדר. למה?

"הפואנטה המקורית של טינדר היתה חיבורים פיזיים ולא רגשיים, ולאט לאט זה השתנה על ידי המשתמשים, אבל אולי בראש שלי יש עדיין את הסטיגמה הזאת. וגם, כאמור, בצפון זה לא ריאלי בגלל שיש קצת אנשים".

אבל הבנים בני גילך שדיברתי איתם אמרו שאין בעיה של דייטים פוטנציאליים בגילכם. יש סטודנטים מתל-חי…

"הבנים משתמשים בטינדר ברדיוס הרבה יותר רחב. הם מוכנים לעשות יותר מאמץ נסיעתי. הם מגדירים מראש מרחק שנותן להם יותר אפשרויות, נוסעים לדייט בחיפה וגם ייסעו 200 ק"מ. לי נסיעה של 40 דקות מרגישה ארוכה. גם לא הייתי רוצה שמישהו יגיע מתל אביב לדייט איתי, כי זה פחות קליל ולא תואם מציאות. אבל לבנים שאני מכירה לא אכפת. המכללה 'נותנת בוסט' לטינדר בתקופות מסוימות, למשל בתחילת השנה, ואז כבר פחות כי מתחילים להכיר. בנוסף, תל-חי היא מכללה עם רוב נשי. יש בה יחס של בן אחד על חמש בנות, ובגלל זה לבנים יש יותר היצע. חוץ מזה, המפתח להצלחה בעניין הזה הוא שנינות טקסטואלית, ואני אישית לא טובה בכתיבת הודעות".

אז איך בכל זאת מייצרת רוז היכרויות? "יש פה סצנה של פאבים מחתרתיים ומסיבות ואווירה סטודנטיאלית", היא אומרת, "ובעיניי כן אפשר להכיר ככה".

מפחיד להודות שאני רוצה שמישהו ירצה אותי

סוגיית ה"הס מלהזכיר" מוכרת היטב גם לקרן אדוריאן, פסיכותרפיסטית ומרצה, בעלת קליניקה פרטית בשדה נחמיה. היא דווקא לא מייחסת אותה לרזומה הפתייני של טינדר. "יש לי בקליניקה מטופלות שהן נשים נפלאות ב'סבב ב" ונורא נרתעות מזה, ולא בגלל המוניטין של הסטוצים. הן יודעות שהן יכולות לנהל את הנראות שלהן בטינדר ושמוצאים שם גם מערכות יחסים, אבל כשאת מצהירה שאת מחפשת אהבה ברשתות החברתיות, אין לך שליטה על מה יחשבו עליך, וזה מפחיד. אני חושבת שברמת העקרון לבוא ולהגיד 'אני רוצה שמישהו ירצה אותי' זה אחד הפחדים הכי גדולים בעולם. מה שמניע את רובנו ברמה הלא מודעת הוא הפחד מדחייה, אז לקום ולהגיד את זה, כאילו בפני אנשים, זאת משימה נורא נורא קשה".

את חושבת שיש פה הבדל בין הצעירים למבוגרים יותר?

"בגילאים הצעירים יותר זה כביכול בסדר (להיות בטינדר, ע"ט), אבל בגילאים יותר מבוגרים זה 'אומייגוד, למה אין לך טבעת? מה, אף אחד לא רצה אותך? לא הצליח לך?'. אתה בגיל שבו אתה אמור, לכאורה, להיות בקשר, אז להודות שלא הצלחת באחת ממשימות החיים הכאילו הכי חשובות מבחינה תרבותית – זה נורא קשה. אז טינדר זה בעייתי מבחינה כפולה, כי דבר ראשון – זאת הצהרה שאת מעוניינת באהבה, ודבר שני – זה להתמודד עם הכמו-שאלה 'אז למה את לא יכולה להשיג אותה לבד?'. זה נורא פגיע וחשוף. אותן נשים שהזכרתי יעשו 'פליק פלאק לאחור' כדי להכיר, אבל לא יהיו בטינדר ובכלל במדיה החברתית, וזה למרות שהן יודעות שסטטיסטית זה המקום הכי טוב לחפש בו זוגיות".