אם לא ביקרתם בעמיר בשנה וחצי האחרונות ולפתע תיקלעו אליו, כנראה שתישמט לכם הלסת. בטח אם עקרתם לצפון מהמרכז וחסרה לכם ישיבה על אספרסו במקום שיקי וחמוד, פלוס רכישה ספונטנית כלשהי בגזרת הלייף סטייל. בבוקר אחד תוכלו לעשות שם אימון כושר, להתאושש עם לאטה וקרואסון, להתקעקע או להסתפר, לקנות פריט פרחוני למלתחה, לסגור סדנת נגרות בעץ ליום גיבוש משרדי, לנגב חומוס, ויש עוד.
פרט למה שמציעים הלכה למעשה העסקים המפוזרים במרחב, אי אפשר שלא להתפעל מהארגון המנצח שלו, המבוסס על הבינוי הקיים והוותיק. למתבונן המצוי טיפה בחומר, ברור מיד שבעמיר חשבו נכון; הם חיברו את הקהל הפוטנציאלי המרשים – ארבעה בתי ספר, שתי קבוצות של מכינה קדם-צבאית, הקירבה היחסית לתל-חי והשפ"ח (השירות הפסיכולוגי החינוכי של המועצה) – למיקום על ציר תנועה הומה והוציאו את המקסימום מהשטח: סטריפ ארוך, על קרקע שטוחה, נוח להתמצאות ועם הרבה (יחסית) חנייה.
מבחינה ויזואלית זה עובד מצוין; ממרכזו של המתחם הריבועי – ארבעה מבנים היסטוריים שעוד ידובר בהם – נראים היטב המגדלים הגבוהים: הסילו ומבנה התחמיץ ומגדל המים הישן והמשוחזר, והוא נתחם ברפת ובמוסך – סממניו האותנטיים של "הקיבוץ הישן", שפעילים עדיין. עוד עסקים פזורים במבנים מסביב, ומעולם לא היה כל כך כיף ללגום מקיאטו לצלילי התנעת ג'ון דיר ועם הניחוח המיוחד ללול.
■
אז איך קרה הפלא הזה, שהכפיל את ההכנסה השנתית של עמיר מהשכרות עסקיות ומסייע למיצובו המחודש ומלא התנופה של קיבוץ השמו"צניקי מפעם?
"בעמיר חל שינוי מהותי בכל הקשור לעולם העסקי והמשקי ובתחום השכרת המבנים בפרט", מסביר חן פרץ, 36, מנהל תשתיות ,אחזקות והשכרות עסקיות של הקיבוץ, שמכהן שלוש שנים וחצי בתפקיד. "בעבר היו משכירים עסקים כצורך מיידי בהכנסה והיום הגישה השתנתה: אנחנו רואים את האינטרס של הקיבוץ והערך המוסף שמביא איתו כל עסק. בכללי, אנחנו עושים בעיקר 'יש מאין' – לוקחים מבנים שבמשך שנים רבות היו להם ייעודים שונים והיו ברמת שימור ותחזוקה נחותה, משפצים – השיפוץ הוא על חשבון העסק ואנחנו גמישים בעלויות ודמי שימוש – ומתאימים אותם לייעוד העסקי (מבחינת התב"ע, ע"ט). אנחנו משחזרים אלמנטים בתוך המבנים אחרי השיפוץ, למשל המספרה (של איציק פרץ, שלו גם מספרה בבוגרשוב בתל אביב) ממוקמת במאפייה ישנה ושימרנו את הטאבון כמעין אזכור להיסטוריה של עמיר".
הרבה קיבוצים רוצים לעשות כזה "יש מאין", מה גם שיש מצוקת מבנים ולא מעט נקלטים ובנים חוזרים הם עצמאים, שמאוד רוצים לפתוח את העסק או המשרד שלהם בקיבוץ. אבל זה לא תמיד הולך. מה עשיתם נכון יותר מאחרים?
"יש תמיכה גדולה של ענף ההשכרה העסקית בקיבוץ ואנחנו יודעים להשביח את המבנים הישנים שלנו. התב"ע שלנו (תוכנית בינוי עירונית, שמגדירה בין השאר את ייעוד המבנה ברשומות, ע"ט) מחולקת בצורה מאוד מוגדרת, ברורה וטובה. מי שבא לאזור העסקי לא צריך לעבור דרך אזור המגורים, כך שזה לא מאתגר כמו בקיבוצים אחרים. עבודה עם התב"ע דורשת יצירת סדר וגם הרבה רגישות חברתית. אני בא מתחום האדריכלות ועוד לפני שהתחלתי את החפיפה שלי, ב-2019, ישבתי עם מלא נתונים ועם תצלומי אוויר של העסקים, והבנתי שצריך לעשות התאמות בתב"ע. זה היה החזון, והוא הצריך ירידה לפרקטיקה ולשטח, כולל פינוי המבנים וחשיבה על עסקים פוטנציאליים. יש לנו פריבילגיה להביא עסקים איכותיים, והם רוצים לבוא לפה".
אתה מדבר גם על שיתוף הציבור כגורם להצלחה.
"אנחנו דואגים לפרסם תוכניות עתידיות בכל מדיה אפשרית בעמיר, והמידע יוצר שייכות. אנחנו מקבלים הערות מבוססות ניסיון וידע. אנחנו משתדלים לשתף את הרשויות הרלוונטיות. כל המערך הזה הוא אינטגרציה שמצריכה ניהול וכשזה עובד טוב – זה win win".
■
ואכן, כפי שחן פרץ מונה, יש בעמיר מנעד עסקי רחב של כ-83 עסקים; רשימה חלקית: על הנישה הקולינארית חולשים בית הקפה 'מעיונה', פוד טראק 'העגלון' (שהיה ממוקם קודם לכן בכניסה לעמיר), המפעל של גלידות ilo (שהגיע מהגושרים). יש גם בר יין בהקמה, שימוקם ליד הלולים, ומסעדה של אנשי 'מעיונה' (שהמבנה בה תוקם שימש את הבריטים כחדר קירור לתפוחים, ע"ט) אשר עוברת שיפוץ כעת. בתחום הספורט יש סטודיו לפילאטיס מכשירים, סטודיו בוטיק לאימונים פונקציונליים, 'הבית לתנועה', בית ספר לכדורגל ועוד. ויש גם את חנות היד השנייה השיקית 'Chelsy North', בוטיק 'יארא', משתלה, שירותי משרד ואחרים. באופן טבעי, הם עוזרים זה לשגשוגו של האחר.
יש אצלכם גם מוקד הזנקה חדש של מד"א.
"מה שרק ממחיש עד כמה אנחנו נמצאים במקום אסטרטגי, אם מד"א בחרו בנו".
מי שיושב בלב המתחם, הכולל ארבעה מבנים היסטוריים בריטיים ששימשו בעבר את ענפי הקיבוץ, הוא בית הקפה 'מעיונה' (בשאר המבנים ממוקמים כעת המספרה, סטודיו 'ילד טוב' לקעקועים ומסעדת 'מעיונה' העתידית). גם באמצע השבוע, בשעת צהריים מוקדמת, המקום שוקק חיים. לפני שהתמקם בו הקפה הפופולרי הוא הוצע לחברי הקיבוץ להשכרה עסקית. בהיעדר עניין, קפצה על המציאה הקונדיטורית מעיין צור, חברת שדה נחמיה. לפני כן עבדה מעיין בקפה 'הקוקייה' בדפנה, וכשהאחרון נסגר לפני שלוש שנים התחילה לעשות חושבים לגבי עסק משלה.
"חברתי לשותף. המבנה היה אז חורבה מוחלטת: לא היו קירות ושירותים", היא נזכרת; "הוא היה מחסן לתפוחי אדמה ותבואות ונבנה ב-1943, ואז עבר הסבה לארכיון". צור התחילה לשפץ באוקטובר 2020 ופתחה באפריל 2021. "הרצון היה לפתוח משהו מאוד קטן, ולאט לאט. היו לי המון חששות. התחלתי עם קפה וקינוחים. הכל היה מפה לאוזן, העליתי בדף הפייסבוק הפרטי. מאוד מהר גדלנו, היום אנחנו קרוב ל-30 שולחנות והמקום מלא. תושבי עמיר גילו אותנו מהר ויש פה אווירה אחרת. בעמיר מאוד רואים את רווחת התושבים והם אכן מסודרים: יש להם פה את מה שהם צריכים. הוותיקים באים עם הקלנועיות שלהם, וזה מקסים בעיניי, לראות נכדים יושבים עם סבים. אני יודעת על המון עסקים שרצו לעבור הנה. אם היו פה עוד עשרה מבנים – גם הם היו מאוכלסים".
הלקוחות שלך חורגים מגבולות צפון העמק?
"בטח. המון מתקשרים אלי מהמרכז בשישי או בשבת בבוקר, אומרים שהם בדרך, באים במיוחד ושנשמור מקום. במשך השבוע באים גם מראש פינה וקיבוצי דרום העמק".
■
מי ששיפצה כמעט במקביל ל'מעיונה' ופתחה את החנות-צריף שלה לאופנה ולייף סטייל ביולי 2021 היא יארא שקד, אושיית סטייל ומיתוג עסקי בצפון. "היה לי סטודיו בכפר יובל ובקורונה סגרתי אותו ופתחתי אתר אינטרנט. במשך שנה קיבלתי לקוחות במרפסת, ועברנו לעמיר בידיעה שאני מעבירה את החנות שלי לכאן. ידעתי שזה קיבוץ מתפתח, שיחבקו אותי פה ושיהיה לי עם מי לצמוח", היא מספרת. "עליתי על האופניים, עשיתי סיבוב בכביש, לא ידעתי שיהיה שם בית קפה. נדלקתי על הצריף הזה וננעלתי עליו. הוא תיקשר את האווירה הקודמת בסטודיו שלי, שהיה מעץ. עשינו חלונות ותקרה חדשים".
את מרוצה?
"מאוד. אני מוכרת המון אונליין ולא דמיינתי שזאת תהיה חנות של ממש. סביב הריבוע הזה נהייתה אווירה שוקקת. לקוחות באות אלי מהמרכז, אז אני מרכיבה להן רשימת אטרקציות שכוללת גם את מה שיש כאן. הרבה פעמים אנשים מתלהבים ומופתעים ואומרים שמשהו טוב קורה בעמיר. גם נחמד שהמבנים היסטוריים, זה ערך מוסף. למשל, בצריף שלי הייתה פעם מתפרה. זה מרגש את המקומיים שהם קיבלו צורה מחודשת ויפה".
אז העסקים משגשגים והסטריפ שוקק חיים. האם זה הופך את הקיבוץ גם לאטרקטיבי יותר למגורים? על פי ליאור שחר, מנהל הקהילה של עמיר, חד-משמעית. "יש ביקוש מאוד גדול לגור בעמיר", הוא מספר. "חלק מזה קשור לעלייה הכללית בביקוש למעבר למגזר הכפרי בתקופת הקורונה, אבל אין ספק שעמיר נהיה מקום מאוד אטרקטיבי. זה קשור גם לפיתוח התשתיות וההשקעה בנוי הציבורי בקיבוץ, ולפעילות הרבה שיש אצלנו. כל הפעילות של משיכת העסקים לעמיר בהחלט מגבירה מאוד, באופן כללי, את שביעות הרצון של החברים והתושבים. המבנה הנוסף שמעיין צור משפצת עכשיו עמד נטוש במשך עשרים שנה, ואני שמח שאיישנו אותו".
מה שמביא אותנו לנושא החנייה. הייתי אצלכם בצהריים באמצע השבוע, כל החניות כמעט היו עמוסות.
"אנחנו מפתחים חניות. הוספנו מספר חניות קרוב ל'מעיונה' ועוד כ-10 מעבר לצומת. אנחנו מרחיבים כל הזמן. אבל בכנות – לא חובה להחנות ממש צמוד לבית הקפה, אפשר לנסוע עוד קצת, למשל לאזור של פינת החי שלנו, שם יש חניה בשפע. במדדים של קיבוץ זה עמוס, במדדים של עיר אין בעיה עם זה".
לחן פרץ יש עוד תוכניות. בין השאר, פיתוח נופי שיהפוך את החצר של ארבעת המבנים ההיסטוריים לפטיו, וגם תאורה לילית של המגדלים הגבוהים. "היום אנשים גאים להגיד שהם גרים בעמיר", הוא מסכם. "יש באזז והוא מגיע לנו. אנחנו אחלה קיבוץ!".
