האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
מצודת כ”ח הסמוכה לקיבוץ יפתח היא מהמבנים הידועים ביותר בארץ מתקופת מלחמת העצמאות. המצודה נבנתה על-ידי הבריטים בשנת 1938, ועם סיום המנדט על ישראל נמסרה לידי הערבים. לפלמ"ח נדרשו שלושה קרבות לשם כיבושה, ואלה גבו קורבנות כואבים ורבים. בקרב הראשון, שאירע ב-15 באפריל 1948, נהרגו 4 לוחמים; יום הקרב השני והנודע מכולם התחולל בליל ה-20 באפריל, ונפלו בו 22 לוחמים. רק בקרב האחרון, שהתרחש ב-17 במאי, ושבמהלכו נפלו 2 לוחמים נוספים, נכבשה המצודה על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ”ח. מאז היא נקראת, כמה סימבולי, מצודת כ"ח, להנצחת זכרם של 28 הלוחמים שנהרגו בקרבות על כיבושה. עם השנים הפכה המצודה לסמל לדבקות במטרה, נחישות, אחוות לוחמים, חלוציות והקרבה, שאפיינו את רוחם של הלוחמים עליה. הקרב על המצודה היה גם הוא למיתוס של גבורה וביום הקרב המרכזי, י"א בניסן, נקבע גם יום הזיכרון.
בטקס הזיכרון השנתי שנערך אמש בבית הפלמ"ח בת"א, הוקרן סרטון ובו דברים שנשא ראש המועצה, גיורא זלץ, לזכרם של הנופלים בקרבות נבי יושע, וקשר את אירועי הימים ההם למתרחש עתה:
כמו בכל שנה, אנחנו מגיעים היום למצודת כ"ח להצדיע לגיבורים שלחמו פה ולזכור את הקורבן שהקריבו, בכדי שנוכל לחיות כאן, חופשיים בארצנו.
אבל השנה משהו השתנה.
פלמ"חניק מפורסם אחד כתב פעם: "רבותיי ההיסטוריה חוזרת", ואני חושש שהוא צדק.
ממש כמו אז, באפריל 1948, לא בטוח לעמוד פה היום. רקטות וטילים מאיימים עלינו, והיישובים שעל הגנתם נלחמו אנשי הגדוד השלישי ריקים מתושבים כבר יותר מחצי שנה.
ב-76 השנים שחלפו מאז, קצת שכחנו שמגל וחרב הולכים יחד. שהמחרשה היהודית תקבע איפה יעבור קו הגבול. שאין ציונות בלי התיישבות ובטחון. אז אנחנו פה כדי להזכיר ולהזהיר: האתגר שלפנינו הוא לא מקומי ואפילו לא ארצי. אנחנו נלחמים פה על עתיד הציונות.
ממש כך.
המאבק הזה לא יסתיים עד שבתי הספר בכפר גלעדי, דפנה, סאסא ויראון יפתחו. עד שילדים בדן ובברעם יחזרו לשחק על הדשא בלי פחד מטיל נ"ט. עד שחקלאים ממשגב עם ומלכיה יפתחו את התלם הנושק לגבול בלי חשש ממנהרה חודרת.
המוזיאון במבנה שמאחורי מספר את סיפורו המפואר של המקום הזה, והסיפור רלוונטי מאי פעם. מחובתנו לדאוג שהפרקים הבאים שיכתבו בו יהיו מפוארים לא פחות. כי אם לא נעשה היסטוריה, סופנו שנהפוך להיסטוריה.
יש לנו כ"ח. אני משוכנע שדודו, יזהר ערמוני, פילון פרידמן וחבריהם הטמונים פה, היו גאים לראות את החיילים המעולים, האמיצים והמחויבים שלנו. מה שנדרש לנו הוא מנהיגות. דרך. החלטות אמיצות. מחויבות חד משמעית לחזון ההתיישבות בצפון ולביטחון תושביו.
תנו לנו את אלה, ואנחנו נעשה את השאר.
מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
ממנרה עד יפתח".