ים השיבולים שמסביב

ניחוח החציר הנישא באוויר, בגדי החג הלבנים, זרי הפרחים המעטרים את ראשי הילדים, העגלות המקושטות עם ביכורי ענפי המשק, צהלות הקהל שמריע להן כשהן חולפות בין שבילי הקיבוץ בנסיעה איטית, הוויכוח הנצחי לגבי הענף הכי "שווה" שאותו הכי כיף לייצג, ההכנות לטקס בשדה החרוש, הכלים החקלאיים שכבר מסודרים לקראת תצוגת התכלית, אלומות השיבולים המקשטות את פיסת האדמה שתכף תהפוך לבמת החג, וכמובן ההורים הטריים שאוחזים בגאווה את ביכוריהם הפרטיים שנולדו השנה – חג השבועות הקיבוצי היה ונשאר אחד החגים היפים והאהובים, במיוחד כשהוא עטוף בניחוחות של נוסטלגיה, ובגרסה המודרנית שלו מגיע גם עם ארוחה חלבית מפנקת וריקוד אפרונים (או מיכלזונים, או קטפרומים – תלוי מאיזה קיבוץ אתם).

מוזמנים לצלול איתנו למסע בזמן, לימים התמימים ומעוררי הגעגוע ההם: