הסיפור הזה מתחיל כמו סיפור…
היה היו שלושה חברים, יחד בשומר הצעיר, יחד בגרעין לנח"ל. כשהתגייסו התרחקו, אחד הלך עם הגרעין, השני המשיך לקצונה ומשם עבר לשריון, השלישי התקבל ללהקת הנח"ל. בששת הימים נפל האחד, ובדאגתו לשני כתב השלישי שיר: "…ותן לשוב ולראותו".
אבינעם קורן, זה שהלך ללהקת הנח"ל: "האמת היא שבמשך שנים נמנעתי מלספר את סיפור השיר הזה. כל כך הרבה אנשים פנו אלי ואמרו שהם מרגישים שהשיר נכתב עליהם, כל כך הרבה סיפרו לי שעל המצבה של יקיריהם חרטו שורות מתוך השיר, שלא רציתי לקלקל להם את האינטימיות עם השיר".
השיחה הזו עם אבינעם קורן התקיימה במסגרת ראיון עם גבי זוהר ואיתי ב'רדיו ללא הפסקה', ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ב (2012). השידור התקיים כחצי שנה לאחר שחרור גלעד שליט, שבמהלך תקופת שביו קיבלו השורות "שיחזור שוב לביתו" משמעות חדשה. קורן הרגיש אז שזה הזמן לספר גם ברדיו על הדמויות שמאחורי שירו: "השיר כתוב עבור שני אנשים, שני חברים טובים מאוד שלי, לאחד, אליעזר גרונדלנד קראנו לֶשקֶה. הוא נפל ביום הראשון של מלחמת ששת הימים בסנהדריה בירושלים. לשקה היה אנטי-חייל. אחד שאוהב שירים, שהחלומות שלו בכלל לא השתלבו בחיי לוחם. החבר השני הוא יוסף ריין, שקראנו לו יוסקה. גם הוא מהגרעין, והוא כן הלך לקורס קצינים ולחם במלחמת ההתשה. ראיתי אותו במלחמת ההתשה יורד לתעלה ופשוט דאגתי. ולכן השורה שיתנו לנו לשוב ולראותו. כתבתי את השיר כזיכרון ללשקה שנפל וכתפילה ליוסקה שיחזור".
אבי קורן ולשקה לא רק גדלו יחד, לא רק היו חברים, הם התגייסו יחד והיו להם מספרים אישיים עוקבים. הנה כך זה נראה לאחר שאחד המספרים מופיע על מצבה:
שנה אחרי שידור אותה התוכנית התקשרתי ליוסקה, הוא ד"ר יוסף ריין, שנזכר: "זו הייתה תקופה נוראה, מלחמת ההתשה, עם ההודעות הקבועות ברדיו על הנופלים. בסוף התיכון, כשהיינו מצטלמים, הייתה בדיחה קבועה: היינו אומרים, זו תמונה יפה ל-'נפל על משמרתו'. חיילים היו יורדים לתעלה ואחר כך היינו קוראים עליהם כתבות בעיתון. אז אבי – בתנועה אף אחד לא קרא לו אבינעם – ראה אותי במדים יורד לתעלת סואץ והוא מאד חרד והוא כתב את השיר. רק לפני כמה שנים נודע לי שזה עלי".
והלחן?
טוב, נח"לאי כותב שיר על שני חברים, כאלה יש הרבה, אבל איך זה פוגש מנגינה? איך זה מגיע לשלמה ארצי? ואיך זה מגיע לממדים של המנון בלתי רשמי לתקופה שלמה?
קורן: "המילים היו אצלי בבטן כמה שנים, מאז 67', מאז שלשקה נהרג, הן היו אצלי ולא יצאו החוצה. ויום אחד כשישבתי באולפן סרטי רול, עם שמואליק אימברמן, מוסיקאי ובמאי סרטים, פגשנו את החייל הצעיר שלמה ארצי. אמרתי לו שהוא הולך להיות כוכב גדול והוא אמר שהוא בכלל לא מתכוון להמשיך בכיוון הזה, שהוא הולך ללמוד משפטים, שהוא לא יודע איך נעשים כוכב, לא יודע ממי לבקש שירים. אז שמואליק אמר, תשמע, יש לי מנגינה ואבי יושב כאן והוא יכתוב לזה מילים, ייתן לך את זה, ותקליט. נכנסתי עם המנגינה לחדר השני והמילים האלה פשוט יצאו החוצה בעקבות המנגינה".
בשנת 1970, כשעדיין משתוללת מלחמת ההתשה בתעלה, כלל שלמה ארצי את שירו בתקליט הבכורה שלו, שנקרא פשוט "שלמה ארצי". הנה הקלטה מאוחרת יותר, כנראה לאחר מלחמת יום כיפור, בה הופיע שלמה ארצי עם השיר בטלוויזיה העברית הצעירה. כך זה נראה אז, בגרסה הראשונה:
שלמה ארצי – אנחנו לא צריכים – Bing video
כעבור כמעט 20 שנה, ב- 1998, חידש שלמה ארצי את השיר. יחד עם בנו, בן ארצי, נתן לו מקצב חדש, צבע אחר ואפילו כמה שינויים בתווים עצמם. את המוצר העדכני הוציא על תקליטור שהכיל חידוש מהפכני לתקופה ההיא, יחד עם השיר היה גם קליפ. השיר תפס מיד, והוכחה לזהותו העצמאית החדשה ניתן לראות בעובדה שנכלל במצעד הפזמונים ואף עמד בראשו, למרות שבדרך כלל מופיעים בו רק שירים חדשים, לא מחודשים. הצעד הבא היה בשנת 2000, בהכללת הביצוע החדש באלבום 'אהבתיהם', שכלל גירסאות כיסוי שיצר שלמה ארצי לשיריו.
הנה הקליפ מאותו התקליטור:
שלמה ארצי – אנחנו לא צריכים – YouTube
אולם גלגולי השיר לא תמו, כפי שאמר לנו אבי קורן בראיון הרדיופוני, רבים רבים קשרו את השיר לסיפורם. כשגלעד שליט נפל בשבי, היה זה אחד השירים שליוו את המאבק הציבורי להמרצת המהלכים לשחרורו. בהופעות רבות הקדיש שלמה ארצי את השיר לגלעד ומשפחתו, השקופית "תן שיחזור שוב לביתו" עיטרה את המסכים וזכורה במיוחד הופעה ב- 5.10.2010 עם התזמורת הפילהרמונית בפארק אשכול, הסמוך לגבול רצועת עזה, עת שר שלמה ארצי את השיר כדי שגלעד ישמע וישמעו שוביו.
והנה עוד ביצוע, שלמה ארצי שר לגלעד שליט בקיסריה, כשברקע השקופית:
שלמה ארצי – אנחנו לא צריכים בהופעה | קיסריה 2002 – YouTube
בערבו של היום בו שודר הריאיון שלנו עם אבינעם קורן ב'רדיו תל אביב ללא הפסקה', התקשר אלי נרגש אדם שהציג עצמו בשם גדעון. "אני אח של לשקה, שנים אני מכיר את השיר ולא עלה על דעתי שהוא נכתב על אחי. עזור לי ליצור קשר עם אבי קורן, אני חייב לדבר איתו". הקשר נוצר, התודה נאמרה וההתרגשות גם. שנה אחרי הריאיון ההוא, וקצת לפני יום ירושלים, שהוא גם יום השנה לנפילת לשקה, התקיימה השיחה שצוטטה לעיל, עם יוסקה. בסיומה שאלתי אותו: מה זה עושה כשפתאום מתברר לך ששיר גדול כזה נכתב עליך ואליך?
"זה עושה צביטה בלב וזה מחזיר אותי לשנים שרציתי לשכוח".
