חיבוק ממלכיה לעיר הגדולה

דווקא ברגעים הקשים ביותר – נרקמים החיבורים האנושיים העמוקים ביותר. כך היה בין קיבוץ מלכיה לעיריית תל אביב.

עם שוך הקרבות בזירה הצפונית, עלו עשרות עובדי עירייה למלכיה לעבוד: הם סיידו, צבעו, שתלו, הבריגו, תיקנו, חידשו. שיקמו את גן השעשועים של ילדי הקיבוץ, שיפצו את מועדון הנוער וניקו את המרחבים הציבוריים, נטעו עצים, שיפרו את פני היישוב. הם לא היו כאן יום או יומיים – הם נשארו שבועות. עבדו פיזית, באינטנסיביות, בגובה העיניים, עם מטרה אחת: להחזיר לתושבי מלכיה תחושת בית, בקיבוץ שנפגע קשות במהלך המלחמה. "הגיעו אנשי ביצוע שמבינים עניין, ובאו לעבוד פיזית, ממש לשקם את המקום", מספר מנהל הקהילה במלכיה, איתי קרויז. "הם עשו פה עבודה מדהימה".

כעת, עם פתיחת החזית מול איראן והתפשטות האיום הביטחוני גם לשאר חלקי הארץ – ובעיקר לאזור המרכז – בחרו במלכיה להושיט יד חזרה.

בקיבוץ התפנו חדרים ששימשו קודם לכן את "הקיבוץ הנודד", שעבד בו בחקלאות. אלה הוצעו לעובדי עיריית תל אביב כמעין "חדרי בריחה", מתלוצץ איתי – מקום מפלט זמני, הזדמנות קטנה לשנות אווירה, להתרחק מהאזעקות והמטחים, לנשום לרווחה.

"אנחנו קיבוץ קטן", איתי אומר, "אין לנו הרבה להציע לעיריית תל אביב. אבל מה שיש – ניתן מהלב. זו הדרך שלנו לשמור על קשר שנרקם ברגעי אמת".