חוזרים הביתה?

הימשכות המלחמה, ההפגזות הבלתי פוסקות על יישובי הצפון, פינוי תושבים מ-14 מקיבוצי המועצה והישארותם הבעייתית של אחרים, יצרו מצב חסר תקדים בהיסטוריה של המועצה ולמעשה גם בהיסטוריה של מדינת ישראל. סימני שאלה באשר לרבים ממרכיבי החיים הבסיסיים ביותר מרחפים באוויר וחוסר הוודאות מרקיע שחקים. על רקע כל זה החליטה המועצה, בהובלתו של ראשה, גיורא זלץ, ליזום, לתכנן ולהוציא לפועל את תוכנית 'חוזרים הביתה', שתאפשר את חזרת התושבים המפונים לקיבוצים במהלך הקיץ, כך שניתן יהיה לפתוח את שנת הלימודים בספטמבר בצורה הקרובה ביותר לנורמלית. שניים מהאחראיים המרכזיים על המשימה השאפתנית הזו הם ארז ברגמן, הפרויקטור שגויס לטובת התוכנית, ועמרי חג'ג', מנהל אגף יישובים במועצה.

"המועצה פועלת כיום בשלושה צירי זמן במקביל", מציג חג'ג' את הרקע להפקת התוכנית, "ציר אחד, שאני קורא לו 'כאן ועכשיו', מתרכז באתגר הקהילות המפוזרות בכלל הקיבוצים אך במיוחד ביישובים המפונים וביישובי 'השמינייה' (כינוי לשמונת הקיבוצים הנמצאים בקו העימות אך לא פונו ע"י המדינה: כפר סאלד, שדה נחמיה, עמיר, שמיר, נאות מרדכי, להבות הבשן, גונן וכפר בלום. א"ג), בהם יש הרבה תושבים שלא חזרו לקיבוץ, ואחרים שכבר לא שוהים במלונות. האתגר כולל סוגיות כמו ניהול ואחזקת קהילה מפוזרת, חיזוק תחושת השייכות והחוסן הקהילתי, ראייה והבנה של צרכי האנשים, אספקת שירותים ועוד".

ציר הזמן השני הוא תוכנית 'חוזרים הביתה' המדוברת. "ראש המועצה מקדם תפיסה לפיה חשוב מאוד לפתוח את שנת לימודים הבאה בצפון, הן בהיבט הלאומי, הן בהיבט ההתיישבותי, הן בהיבט האזורי והמועצתי, מכל הבחינות שאפשר. כדי לעשות זאת, אנחנו מבינים שנקודת הזמן שבין יולי לספטמבר היא קריטית. זאת הואיל וביוני מסתיימת שנת הלימודים והרבה אנשים שפונו והכניסו ילדים למסגרות כבר לא יהיו כבולים אליהן, ויצטרכו לקבל החלטות לקראת השנה הבאה. אם אנחנו רוצים לא רק לפתוח את שנת הלימודים בגליל, אלא שגם יהיו פה אנשים, אנחנו צריכים להניע את התהליך כבר בקיץ, כשבקצה נמצאת פתיחת שנת הלימודים בצפון", מתמצת חג'ג' את מטרת התוכנית.

ציר הזמן השלישי הוא תהליך אסטרטגי שהמועצה בונה, לתכנון התקופה שתחל עם יישום תוכנית 'חוזרים הביתה', בהנחה ותתרחש בספטמבר, ועד לסוף שנת 2025 בשלב ראשון. המועצה אינה פועלת לבדה בנושא. "התוכנית מגובשת בהובלת צוות היגוי מועצתי וחברת ייעוץ ששכרנו לטובת התהליך, בשיתוף מסיבי של אנשי מקצוע מהמועצה ומהקיבוצים, ובאמצעות שיתוף ציבור דרך אתר המועצה ובאמצעים נוספים", מסביר חג'ג'. "זו בעצם תוכנית שאומרת – אנחנו לא מסתפקים בחזרה לשישה באוקטובר, אנחנו רוצים לשגשג מעבר לכך. לצד האתגרים צפויות במצב הקיים גם הזדמנויות, וחשוב להיערך כדי למצות אותן, גם מול משרדי הממשלה ושאר גופי המדינה, וגם פנים מועצתית, כלומר בהתנהלות שלנו בשנים הקרובות".

בבוא ספטמבר

אבל לפני שרצים קדימה עם אסטרטגיה ומשרדי ממשלה, יש לחזור קודם כל הביתה, ובכדי לקדם את 'חוזרים הביתה', נעזרת המועצה, כאמור, בשירותיו של ארז ברגמן (שניר). ברגמן, תושב שניר, נשוי ואב ל-3, פונה עם משפחתו וחי בחודשים האחרונים במלון באיילת השחר. הוא אל"מ במיל' שפיקד על חטיבת אש ושירת כראש מטה אוגדת שריון, ובשנים האחרונות עובד כמנהל פרויקטים בקיבוצים ובמועצה, כיו"ר האגש"ח של הגושרים וכיו"ר צח"י בשניר.  

"בפשטות, המטרה של התוכנית היא לאפשר את חזרת התושבים הביתה עד ספטמבר", פותח ברגמן ומיד מסייג; "אנחנו רואים הבדלים בין קבוצות יישובים שונות, זאת אומרת שדין שניר, לדוגמא, הוא לא כדין מנרה, כאשר ההבדל נובע קודם כל מהאיומים הביטחוניים. על מנרה יש איומים ישירים ויומיומיים ובשניר יש מדי פעם אזעקות ויריות לסביבה. שנית, יש לנו את הסוגייה של שלמות התשתיות. לשמחתנו, בקיבוצי צפון-מזרח העמק אין פגיעות משמעותיות בתשתיות, אבל לצד יישובים בהם אין כלל פגיעות בתשתיות, מלכיה או מנרה הם יישובים שנפגעו גם בתשתיות הפרטיות וגם בתשתיות הציבוריות. מכך אנחנו בעצם גוזרים את השוני בין קבוצות היישובים השונות, כאשר בסקאלה הזאת שבין, נניח, הגושרים ודן לבין מנרה בצד השני, יש קיבוצים שאפשר למקם אותם כל אחד לפי המצב שהוא נמצא בו".

לדידו של ברגמן ישנן שלוש קבוצות, לא בהכרח שוות בגודלן, הצפויות לחזור בעיתוי שונה. הראשונה מורכבת מאנשים שחלקם כבר נמצאים ביישובים, כשעל פי רוב מדובר באוכלוסייה ותיקה שלא עזבה בשום שלב, או שהחליטה שהיא עוזבת את המלונות בשלב מוקדם וחוזרת ליישובים. "הקבוצה הזאת כבר חיה בקיבוצים ואנחנו מעריכים שבפסח היא תגדל", אומר ברגמן. "אנחנו חושבים שלקבוצה הזאת יש משימה למפות את מצב היישוב ולהעביר את המידע להנהלות היישובים, כדי שזה יאפשר טיפול בהמשך".

הקבוצה השנייה, אליה מבקש ברגמן להתייחס בהסתייגות, היא קבוצה שלהערכתו תגיע חזרה במהלך החודשים אפריל-מאי. "מדובר בעיקר באנשים מבוגרים שאין להם ילדים במערכת החינוך. הרעיון הוא שעם חזרתה של הקבוצה הזו, ניתן יהיה להחיות את מוסדות היישוב, החל מהכולבו, דרך שירותי מזכירות וכלה במרפאה. אם, נניח, אי אפשר לפתוח מרפאה, לצורך הדוגמא בקיבוץ דפנה, אז נפתח מרפאה בקיבוץ דן או הגושרים, כלומר מרפאה אזורית. זו דוגמה לפתרון שאפשר לתפור כדי לתת שירותים לקבוצה הזאת שתחזור. אגב, הטריגר של הקבוצה הזאת לחזרה, הוא להערכתנו איזשהו הסכם שיושג בדרום. כלומר הפסקת אש ארוכה שתשליך על עצירת האש בצפון. זה יכול להוביל להפסקת אש בצפון, אבל אנחנו לא יודעים זאת, ולכן ההסתייגות".

הקבוצה השלישית מורכבת ממשפחות, בעיקר עם ילדים קטנים, שיסיימו את שנת הלימודים ביולי במקום בו הם שוהים כרגע, והשאיפה היא שהם יחזרו במהלך יולי ליישובים. "שובן של המשפחות תאפשר לפתוח את המערכות הבלתי פורמליות, גם אם לא כל הילדים נמצאים. כך נוכל לעבוד על כל הצדדים הפדגוגיים, הגיבוש וההכנה לשנת הלימודים הבאה ובעצם הקיבוץ יעבור לעבוד כמעט באופן מלא. עם זאת, אנחנו מעריכים שסביר שיהיו משפחות שלא יחזרו, או יעברו לקיבוצים מרוחקים יותר ברחבי המועצה".

חזרה על תנאי

מובן כי עבור מרבית התושבים החזרה אינה עניין אוטומטי אלא תלוי נסיבות. בהקשר זה מציג ברגמן את שלושת התנאים לביצוע מוצלח של התוכנית – ביטחון, תשתיות וחינוך. "הצבא צריך להגיד במפורש שאפשר לחזור", הוא קובע; "אם הצבא לא משחרר כזאת אמירה, אני לא בטוח שיהיה מי שייקח על עצמו אחריות בניגוד לאמירת הצבא. בכך תלויה כל התקדמות התוכנית. בתנאי זה כלולים, למשל, חיזוק מרכיבי ההגנה של היישוב, כגון גדרות ומצלמות ואמצעים נוספים שיאפשרו את ההגנה על היישוב, תוך שמירה על אורח החיים שהכרנו לפני כן".

חשוב לברגמן להבהיר כי אין כוונה להפוך את היישובים לבסיסים צבאיים, אך מצד שני יש לעשות את ההתאמות למציאות החדשה. בנוסף, ניתן לציין את תוכנית 'משיב הרוח', במסגרתה מקבלות כיתות הכוננות כלי נשק חדשים וציוד מיגון איכותי וכן מיגון בתי התושבים, "בעיקר היכן שאין בנייה חדשה. זה תהליך שכבר התחיל ביישובים סמוכי גדר ובאחרים נכנס לתהליך. ככל שאתה מדרים זה מורכב יותר, אבל אנחנו מקווים שגם היישובים הדרומיים שלנו יקבלו את האישור. עם זאת, צריך לומר ביושר – לא הכל יקרה עד יולי-אוגוסט. צריך גם להבין מה לא יהיה".

התנאי השני עוסק בתשתיות. "יש יישובים בהם אין בעיה של תשתיות, אבל יש יישובים שגם אם ניכנס לעבוד עליהם בעוד שבוע, לא נספיק לסיים עד יולי-אוגוסט ואין כוונה להכניס אנשים לתוך אתר בנייה. אנחנו מדברים בעיקר על מנרה ומשגב עם, שהם היישובים שנפגעו קשה ויצטרכו עבודות שיקום יותר משמעותיות". התנאי השלישי הוא חינוך – הואיל וברור כי סוגיה זו מהווה חלק אינטגרלי משיקולי התושבים באם לחזור. "יש לנו סימני שאלה לגבי הפתיחה של ארבעה בתי ספר – 'הר וגיא', 'עלי גבעה', 'אנה פרנק' ו'נוף הרים'. אגף החינוך במועצה, בראשות שתי הענתיות (ענת לוי, מנהלת האגף היוצאת וענת כפרי, מחליפתה, א"ג), עשה עבודה מצוינת בנושא. הן לקחו מספר תרחישים שונים ובחנו מה קורה אם בית ספר אחד נפתח ואחר לא, או שכולם לא נפתחים וכדומה, ונתנו פתרון בכל אחד מהתרחישים האלה".

ברגמן יודע כי אחד הנושאים הבוערים עבור המשפחות הצעירות הוא המיגון לגיל הרך, ומעדכן כי ישנה תוכנית שפיקוד העורף מקדם בסוגיה, כשחלק מהיישובים כבר מיפו את צרכיהם ואחרים כבר התקדמו אפילו לשלב תכנון. "זה תהליך שמקודם בימים אלה, אבל מדובר באירוע מורכב ויקר שייקח זמן להשלים", אומר ברגמן, "מצד שני – צריך לזכור שבגיל הרך יש גנים רבים הצמודים למקלטים. זה לא אידיאלי, אבל זה קיים ומאפשר הגנה. אנחנו כמובן שואפים למשהו יותר מודרני ויותר נגיש. גם במבנים של החינוך הבלתי פורמלי יש בחלק מהמקומות אתגרים של מיגון ואנחנו עוסקים גם בזה".

אין שאלה. חוזרים

כל התוכניות הללו, חשוב לציין, מתבצעות בשיתוף פעולה צמוד עם מנהלי הקהילות וההנהגות המקומיות, משום שהמועצה רואה חשיבות קריטית בכך שהם יובילו את התהליך. "למעט קיבוץ אחד, עם כולם נפגשתי, כשהמטרה שלי שהם יציפו לי את הצרכים שלהם. זה בעצם תפקידי במועצה – הם יציפו את הצרכים ואני אלווה אותם ואדאג שימולאו. את הצרכים שהקיבוץ עצמו לא יודע למלא אני מפנה לאגפי המועצה השונים, כגון חינוך והנדסה, חלקם למנהלת 'אופק צפוני', חלק לפיקוד העורף, חלק למשרד הביטחון, חלק לצבא עצמו וכדומה. אנחנו מבינים שאם לא ניקח החלטה ונתחיל לפתח את הדברים בעצמנו, כלום לא יקרה", מסכם ברגמן.

"מנהלי הקהילות הם שותפים פעילים מאוד בתוכנית", מאשר חג'ג', "הם עוזרים לחשוב איך לכוון את הדבר הזה. לאחרונה, למשל, היינו בפגישה עם שר החינוך והמפקחת של מחוז צפון של משרד החינוך, לגבי ההתנהלות בכל תרחיש ומה צריך בשביל לחזור לעניינים, כולל פתרונות יצירתיים. זה הוצג למנהלות בתי הספר ברמה העקרונית ועכשיו רוצים להביא את זה למנהלי קהילה. ראשית, כדי שיתנו את האינפוט שלהם ומה הם חושבים שיכול לקרות ולא לקרות, ושנית, הם כל הזמן מקבלים מהתושבים שאלות כמו מה עושים ומה יקרה ואיך זה יתנהל, וכשאנחנו מבקשים מהם להגיד לתושבים – בספטמבר חוזרים, אנחנו גם צריכים להגיד איך זה יכול לקרות. אנחנו לא מחברים אותם רק בסוף התהליך, אלא עורכים איתם כל הזמן פגישות ועדכונים".

המסר שחשוב ביותר לחג'ג' להעביר, הוא שראשית כל אין שאלה. חוזרים. "אנחנו רוצים לחזור וחשוב שנחזור, גם אם זה ייקח קצת יותר זמן. זה חשוב לאזור, זה חשוב למדינה, זה חשוב לקיבוצים וזה חשוב לאנשים עצמם. עלינו, כמועצה והנהלות הקיבוצים, מוטלת האחריות לגרום לזה לקרות. גם להגיד את זה למי שצריך להגיד את זה, אבל בעיקר לעשות את זה. אנחנו רוצים להוביל קו שבו אנו מייצרים מציאות דרך עשייה ולא רק דרך אמירות".

המסר של ברגמן שאפתני לא פחות. "זה אולי קצת בומבסטי לומר, אבל אני חושב שהצביון של הגליל בשנים קדימה ייקבע בפעולות שלנו בעתיד הקרוב. אני חושב שאם לא נחזור עד ספטמבר 2024, אנחנו נפגוש גליל נטוש, אחר לחלוטין ממה שהכרנו, ולא בטוח שכזה שאנחנו רוצים לחיות בו. כדי לאפשר את הסיכוי של חזרה למה שהכרנו בשישה באוקטובר, אנחנו צריכים לראות שעד ספטמבר אנחנו חוזרים, גם אם מדי פעם יהיו לנו אירועים ביטחוניים ופחות ציוץ ציפורים. זו כנראה המציאות שאנחנו הולכים אליה. בעיניי, מי שיצטרף אלינו בעצם יגשים את הציונות המודרנית".