לפורום המנהלים העסקיים הראשון שלו כמנכ"ל קיבוץ מלכיה, הגיע יוני אופנהיים כשהיה בן 33. לא בדיוק הגיל הממוצע של הנוכחים בחדר. "זה מצחיק", הוא נזכר, "הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח ואמרו שאני נורא צעיר, ואני אמרתי בצחוק ש'זה לא שאני נורא צעיר, אתם נורא זקנים'". עתה אופנהיים כבר באמצע הקדנציה הראשונה שלו, ומבחינתו הגיל הוא לא אישיו, אבל התפקיד שהוא ממלא – המקבילה של מנהל עסקי בקיבוץ, או "מרכז משק", בשמו הכמעט ארכאי – מאויש לרוב על ידי אנשים מבוגרים ממנו משמעותית, כאלו שבדרך כלל "צמחו מלמטה", ריכזו לפחות ענף אחד בקיבוץ וצברו לא מעט שנות משק, שנתפסו כרלוונטיות להצלחה בתפקיד. חלקם אף איישו את המשרה מספר לא מבוטל של קדנציות.
אלא שהקלישאה על פיה העולם שייך לצעירים חצתה לאחרונה כמה שערי כניסה של קיבוצים בגליל העליון, ואופנהיים הוא רק דוגמה אחת; בקיבוץ הגושרים נכנס שניר אשטמקר לתפקיד המנהל עסקי בגיל 37, גליל אלקובי קיבל לידיו את המפתחות הפיננסיים של מעיין ברוך כשהיה בן 36, שחר נחמיאס חגג 41 בהיבחרו לתפקיד בגדות, וכמותם יש נוספים.
רעבים, חושבים מחוץ לקופסא, ולא בטוחים שהם יודעים הכול
קיבוץ קטן מלכיה, 150 חברים (וכ-400 נפשות בסך הכול), לכן התפקיד שממלא אופנהיים נקרא מנכ"ל. "אני כביכול מעל למנהל הקהילה", הוא מסביר. הוא בן קיבוץ עמיר, בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים; בעשור האחרון שימש ככלכלן, תמחירן ומנהל כספים במשרד פרסום בתל אביב. כשאשתו, בת יסוד המעלה, היתה בהיריון מתקדם, רצו בני הזוג לחזור צפונה, ואופנהיים החל לרחרח בנוגע לאפשרויות תעסוקה באזור. "נפגשתי דרך מכרים משותפים עם המנכ"ל של מלכיה", הוא מספר. "בהתחלה לא יצא מזה שום דבר. עברנו לצפון והייתי נוסע לעבוד בתל אביב כמה פעמים בשבוע". דרכו הצטלבה שוב בזו של המנכ"ל שהחליף, כשהאחרון עבר לכהן כיו"ר הקיבוץ. הוא עדכן את אופנהיים שהמשרה מתפנה, ושאל האם ירצה להגיש מועמדות. "הגעתי לתפקיד בלי רקע קיבוצי ניהולי, למרות שאני בן קיבוץ", הוא מספר. בגלל שבמלכיה הפכו את התפקיד להוליסטי ומשום ש"העניינים הקהילתיים נשענים הרבה על כסף, יש לי גם נגיעה בעניינים שהם בין אדם לחברו, או בין אדם לקיבוץ", הוא מספר.
לא חששת שאתה צעיר מדי לתפקיד?
"היום יש מנכ"לים בחברות ענק שהם בסוף שנות ה-20 שלהם, כך שלא היה לי פחד מלקיחת מחויבות בגיל כזה, במיוחד כשזכיתי במערכת מאד תומכת ומכילה של ליווי מקצועי מצד מנהלי הענפים והיו"ר. יש במלכיה תרבות שמאד רוצה לגרום לך להצליח, כי הצלחה שלך זאת הצלחה של הארגון. אז זה שאני אומר שאני לא יודע ואני רוצה ללמוד שם אותי בפוזיציה יותר נוחה מול מנהלי הענפים, כי לא עומד מולם מישהו בן שישים-שבעים שחושב שכבר ראה הכל ומתחיל להתנגח איתם. זאת יותר הפרייה הדדית, נוסח 'אני מגיע בלי הרבה ידע בתחום שלכם, תלמדו אותי ונראה איך מקדמים את זה ביחד'. מה גם שמנהלי הענפים במלכיה צעירים, הם יכולים להיות בני שלושים-ארבעים, אז הכול יחסית צעיר ופתוח".
הנחיתה שלו, כאמור, היתה רכה יחסית בשל אותה "תרבות מאד מכילה", כפי שהוא מנסח. "השנה הראשונה היתה שנת למידה ואחריה היו"ר שיחרר לגמרי, וזה שהוא היה לפני כן המנכ"ל בקיבוץ עזר לי מאד, כי הוא הכיר את החומר".
בעמיר, קיבוץ האם שלך, היו מופתעים?
"אני חושב שכן, בעיקר בגלל ההסתכלות על הגיל. בהמשך שאלו אותי למה אני לא עושה את התפקיד הזה בעמיר".
מהם היתרונות של מנהל עסקי צעיר?
"אנשים צעירים עובדים מהר, יותר זמינים. אני לא עייף, אני רוצה להוכיח את עצמי. זה לא תפקיד חמישי-שישי שלי, שאני חושב שאני יודע ושראיתי כבר הכול. אני לא שבע ואני מרגיש שזה יתרון. זה מזרים דם חדש וחשיבה שונה, להסתכל על דברים מזווית טיפה אחרת – לא רק של חקלאות נטו, אלא גם חשיבה עסקית מחוץ לקופסה".
ניהול של קיבוץ שונה לחלוטין מניהול מפעל
בניגוד לאופנהיים ולנחמיאס, שנשמו רפת וכותנה מילדות, אשטמקר ואלקובי הם עירוניים במקור, נשואים לנשות הקיבוצים בהם הם חיים ועובדים. אשטמקר נולד בראשון לציון, והוא המנהל העסקי של הגושרים קצת מעל לשנתיים. רואה חשבון בהכשרתו, שהתחיל את ההתמחות ב-2010 במשרד בתל אביב. במשך תקופה ארוכה רצו הוא ואשתו לחזור צפונה, וב-2014 הוא מצא עבודה בסניף הצפוני של משרד רואי חשבון. בהמשך הפך לחשב חברת 'טוף מרום גולן'. בחמש השנים האחרונות היה אשטמקר פעיל מאד בקיבוץ, וישב כמשקיף בהנהלה הכלכלית. "אנשים פה התחילו להכיר אותי באספות, בהנהלות ובכל מיני צוותים שקמו על בסיס מה שקשור לאורחות חיים", הוא מספר. בסוף 2017, כשיצא מכרז לריכוז המשק, קבוצה מקומית גדולה לחצה עליו להגיש מועמדות.
לא ממש רצית. למה?
"אני לא מכיר את העולם הקיבוצי, ולא הייתי בטוח שאני רוצה לעבוד במקום שאני חי בו ולקבל החלטות שהן לפעמים קשות. גם אם קיבלת את ההחלטה הכי מוצלחת, תמיד יש מי שמתנגד ומעיר ויש אנשים שנפגעים. מאד דחפו אותי לזה ובסוף הסכמתי. לא הייתי לגמרי שלם עם זה".
גילו הצעיר של אשטמקר לא עזר לו בקבלת ההחלטה בקלות. "מי שחשבו שאני לא מתאים לתפקיד, אמרו שאין לי מספיק ניסיון, ואני לא מספיק ותיק ולא מכיר חקלאות. אני מגיע עם הרקע הכלכלי ולא ניהלתי, חוץ מצוות של שניים-שלושה עובדים. אלו היו הטענות, וזה היה לי תמיד בחלק האחורי של הראש", הוא מודה. אלא שלהפתעתו הרבה זכה לתמיכת כ-86% מהציבור. "באתי לפה מתוך סוג של אידיאולוגיה".
מה הקושי הכי גדול בעולם הזה?
"עולם הבירוקרטיה הקיבוצית. יש לי יו"ר ותיק שמאד עוזר לי בפן הבירוקרטי של האגודות השיתופיות וכל התקנונים וכל הדרישות והנחיות הרשם – שאלו דברים ייחודיים לקיבוץ שלא לומדים 'מהיום להיום' ואפשר 'ליפול עליהם' בפעילות היומיומית. זאת אולי הנקודה היחידה שקריטית לתפקיד. אבל אם יש יו"ר שיודע לקחת את האחריות והמושכות במקרים מסוימים – אפשר לבחור לתפקיד אדם צעיר שלא מכיר את העולם הזה לעומק. אני לא חושב שצריך להיות הבדל בין קיבוץ שמגלגל 30 מיליון שקל בשנה לבין תאגיד שמגלגל את אותם סכומים. בן 30 יכול לנהל קיבוץ כשהוא מקבל תמיכה בנושאי הרגולוציה הקיבוצית". מצד שני הוא מודה ש"אין ספק שלנהל קיבוץ זה שונה לחלוטין ממפעל. ניקח דוגמאות קיצוניות: כישלון מסוים בגלל החלטה שקיבלת משפיע על רווחים שהאנשים פה יקבלו. תהליכים בקיבוץ הם הרבה יותר איטיים. יש דברים שאני מסיים בימים אלו, שבמקום אחר הייתי יכול לסיים לפני שנה".
היום הגיל הוא פקטור מבחינתך?
"זה הרבה יותר מורכב. אני חושב שזה שאני חיצוני עזר לי לקבל החלטות ולחשוב מחוץ לקופסה. אבל זה שאני צעיר לא בהכרח עוזר לי בתפקיד. נתקלתי בלא מעט מרכזי משקים, חלקם צעירים וחלקם ותיקים מאד. זה לא קשור לגיל, זה עניין של אופי. יש אנשים שיודעים להתאים את עצמם לשינויים ויש כאלו שלא".
'ארגז כלים' שתואם את התקופה
השיחה עם גליל אלקובי מתקיימת, כמה סמלי, כשהוא נוהג בדרך חזרה צפונה משירות מילואים. הוא בן קריית שמונה ("אבל אני יותר קיבוצניק מאשתי") ומ-2014 חבר "מלא" במעיין ברוך. יש לו תואר ראשון במנהל עסקים ומימון, ובעשור האחרון עבד בבנק מזרחי כמנהל עסקים. בחמש השנים שקדמו לכניסה לתפקיד ישב כדירקטור בהנהלה הכלכלית של הקיבוץ והיה חבר בהנהלת הקהילה ("הכרתי את התאגידים וההתנהלות הכלכלית, וגם את ההתנהלות והמרקם החברתיים"). שינויים בחייו האישיים גרמו לו לבחון נתיב אחר בקריירה. במקביל, פרש המנהל העסקי הקודם והמיתולוגי של הקיבוץ, מאיר שוורצולד אחרי 20 שנה בתפקיד, בגיל 70. "היה מכרז והחלטתי להתמודד", הוא אומר. "עברתי ובסוף החלטתי לעשות את השינוי בקריירה: מעולם הבנקאות לעולם המשק הקיבוצי".
נכנסת לנעליים גדולות?
"מאד, ויש פה מרכיבים מאד מאתגרים מבחינתי. מאיר הוביל את מעיין ברוך בתקופת הסדרי החוב בקיבוצים בתחילת שנות ה-2000, הוביל את תהליך ההפרטה, סגירת חדר האוכל, איחוד הרפתות ועוד; כל התהליכים 'הכבדים' שליוו את הקיבוצים בשנים האלו. במקביל הוא היה גם מרכז משק בקיבוץ אחר".
הגיל הוסיף לשאלה האם לקחת את התפקיד, המורכב במהותו גם כך. "בסופו של דבר, הגיל הוא גם מדד לניסיון, וזה אתגר. ממוצע הגילאים של העובדים בקיבוץ גם הוא לא צעיר. ציפיתי לקשיים, אבל עם יד על הלב – לא נתקלתי. הקהילה מאד מכבדת ומאד תומכת. היה לי יתרון, בהנהלה הכלכלית והנהלת הקהילה הכירו אותי והיה בסיס טוב, זה לא שהייתי לגמרי אאוטסיידר. מאיר שוורצולד תמך וליווה אותי בחפיפה מלאה".
מול מי שבאת איתו במגע "מבחוץ", היתה התייחסות לגיל?
"לא. מתוקף תפקידי הקודם היתה לי היכרות טובה עם הקיבוצים, תאגידיהם והמפעלים האזוריים. הגיל היה פקטור, אבל היה לי ניסיון. החיסרון הוא הקושי לרתום את העובדים בקיבוץ או בתאגידים לתהליכים שאני מוביל, כי הם רגילים לעבוד מול אנשים מבוגרים יותר עם ראייה שונה. חסרון נוסף הוא שיש תהליך למידה לא קצר, וצריך המון משאבים. היתרון הוא שאני בא עם ניסיון בעבודה עם תאגידים לא קיבוציים, ויש לי 'ארגז כלים' שתואם את התקופה, שיש בה המון שינויים רגולטורים וארגוניים".
איך זה לנהל אנשים מבוגרים ממך משמעותית?
"הדינמיקה יוצרת סביבת עבודה טובה: אני מנהל צעיר עם תפיסות שונות וצוות העובדים ותיק ועם המון ניסיון. החלפתי מרכז משק 'בולדוזר' אבל הבסיס נשאר. יש לי שדרה ניהולית איתנה ותומכת עם יו"ר ותיק ומנהל כספים ותיק. זה שינוי מאד משמעותי בקריירה, ואני אוהב את האתגרים. האנשים שאני עובד איתם היו פה מראשית הקיבוץ, חלקם הקימו אותו וחלקם חיים פה 40 שנה, ואנחנו פה בזכותם ובשבילם".
למה צעירים? כי הם בהישג יד והם מוכשרים
למעשה, ייתכן שיש פה התחלה של תהליך חזרה לשורשים. כשנוסדו הקיבוצים, מסביר ד"ר שלמה גץ, ראש המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה, הם הורכבו מגרעין מייסד מקבוצה חד-גילית לרוב, בתחילת שנות העשרים לחייה. לפיכך, מרכזי המשק שלהם היו צעירים מאד. "וככל שהקיבוץ גדל, גם הגיל של ממלאי התפקידים המרכזיים עלה, בעיקר בגלל שאלו שמילאו אותם היו מהשכבה המייסדת ומהגרעינים שבאו אחריה. במשך לפחות שלושים-ארבעים השנים הראשונות לקיומו של כל קיבוץ, גיל ממלאי התפקידים עלה בהתאם לגיל הקבוצות החזקות שלו. בקיבוץ השיתופי, עד תחילת שנות ה-90, הגיל עלה גם בגלל שהניהול הכלכלי נהיה מורכב יותר". בנוסף, משום שהחל משנות ה-80 בני הקיבוץ כמעט ולא נשארו בו, לא היה כמעט דור שני "רציני" שאפשר היה להעביר אליו את מושכות הניהול. "ובשנות ה-90, מכיוון שלא היו חברים צעירים, הביאו מישהו מבחוץ על סמך הקרדיט המקצועי שלו, אז בוודאי שהוא צריך להיות אדם לא צעיר ולא קונים חתול בשק", אומר גץ. פרשנותו למגמת הצערת התפקיד היא ש"בשנים האחרונות אנחנו רואים חזרה של בנים וצעירים לקיבוצים. הם בני 40-30 ומכירים אותם, ואולי נותנים להם יותר בקלות למלא תפקידי מפתח והם עדיפים על שכירים – במובן של לתת הזדמנות למישהו משלנו. זה נותן תחושה אחרת לחברים, אני חושב. זה אולי הסבר חלקי לשאלה למה בוחרים היום צעירים: הם בהישג יד והם מוכשרים".
אם יש היום חברות ענק ששוות מיליארדים, ומנוהלות על ידי צעירים – למה לא קיבוצים?
כששקל התמודדות על התפקיד בגדות, לא ראה שחר נחמיאס את גילו הצעיר כחסם פוטנציאלי: "כשרואיינתי לתפקיד ובמכרז ניסיתי להראות לאנשים שהיום יש בעולם חברות ענק ששוות מיליארדים, ומנוהלות על ידי צעירים. כל העולם השתנה, וזה לא רק בתחום העסקי; אם מסתכלים היום למשל על ראשי הממשלה של צרפת וקנדה (וכמובן ראש הממשלה הטרייה של פינלנד, סאנה מרין בת ה-34, ואצלנו ראש העיר קריית שמונה, אביחי שטרן, גם הוא בן 34, ע"ט). זה נראה לי משהו שאנשים כבר מתרגלים אליו".
לנחמיאס יש תואר ראשון במדעי המחשב, תואר שני במנהל עסקים וניסיון מעשי בחברות היי-טק וסטארט אפ. "כשחזרתי לארץ משנתיים בלונדון, ב-2015, נכנסתי להנהלה הכלכלית בתור משקיף, ובאיזשהו שלב הציעו לי לצאת לקורס מרכזי משק. חשבתי שזה יכול להיות מרחיב אופקים ומעניין, פחות היתה לי כוונה לעסוק בזה. אבל אחרי שסיימתי את הקורס והתפקיד בגדות יצא למכרז, החלטתי להגיש מועמדות והיום אני שנה בתפקיד. בגדול אני נהנה מהאפשרויות הרבות ומהמגוון של העשייה. המגוון הוא גם בפורטפוליו של הקיבוץ: מתעשייה מסורתית של חקלאות ומפעל ורפת, לדברים יותר מתקדמים כמו סטארט-אפ שאנחנו שותפים בו. יש שוני רחב, וזה נותן את האפשרות לעסוק בתחום שאני אוהב".
גדלת בגדות, חלק מוותיקי הקיבוץ זוכרים אותך בתור ילד. פתאום אתה מנהל אותם.
"זה מאד פרסונלי, אבל דווקא לא מאד שונה, כי בעולם העסקי ניהלתי מבוגרים ממני. זה קצת יותר מאתגר, אבל לא בלתי אפשרי".
בחירת אדם צעיר לתפקיד מרכזי כזה יכולה להשפיע על האקו-סיסטם של הקיבוץ?
"באיזושהי צורה אולי כן. מנהל עסקי הוא חלק מניהול הקהילה. הוא נוגע בדברים שיכולים להשפיע על איכות החיים של הקהילה ויש ממשקים. הוא גם חלק מהקהילה. העולם משתנה ונהיה צעיר יותר, זה הופך את הדברים ליותר דינמיים. יותר צעירים שחוזרים היום לקיבוץ 'עשו סיבוב' בחוץ, ראו עולם, עבדו לפעמים בחו"ל ומביאים איתם דברים שאולי שונים מאלו של מי שפעם גדל פה ומילא את התפקידים האלו. זה לא עניין של טוב או רע, יש שונות. אני מאד מכבד ולומד לראות את כל מה שנעשה בעבר. אני נפגש עם אנשים, זה מאד חשוב לי. אחד הדברים שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד היה להיפגש עם חבר'ה ותיקים שמילאו תפקידים עסקיים בעבר ולשמוע איך הם רואים את הדברים. אני לא חושב, חס וחלילה, שהמצאתי את הגלגל, ולא מתיימר להגיד שהיום הדברים נעשים יותר טוב, אבל אני מנסה להתאים את הדברים לרוחות שנושבות היום בעולם ובארץ וגם בתנועה הקיבוצית".
אשטמקר מסכים שזו שאלה מורכבת: "אני חושב שנדע לענות על זה בעוד כמה שנים. אם המחליף שלי יהיה צעיר, כנראה שתהיה פה הבנה שזה מה שנכון. אבל זה תלוי מאד בבן אדם. לא בהכרח הצעיר הוא הטוב. נתקלתי באנשים מבוגרים שדאגו לקיבוץ על הצד הטוב ביותר ולא נשארו מאחור".
פורסם לראשונה בגיליון 233 מיום 15 בינואר 2020
