הרבה יותר ממשחק

בקבוצת כדורסל יש משהו שהוא מעבר למשחק עצמו – היא סוג של קהילה, משפחה, מקום לצמוח בו. אבל מה קורה כשאתגרים יוצאי דופן עומדים בפני השחקנים והמאמנים? איך הופכים תקופה של חוסר ודאות למנוע של צמיחה? איך הופכים את האתגר להזדמנות? יצאנו להכיר מקרוב את קבוצת הדגל של שכבה ז' במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון, ושוחחנו עם המאמן שחר בן נון על הדרך שהם עושים יחד – על המגרש ומחוצה לו.

"הרצון הוא מה שמייחד את הקבוצה הזו"

שחר בן נון (25), מאמן הקבוצה, הגיע לגליל בתחילת עונת 2023/24 מגוש עציון. יחד עם אשתו תפארת ובתם מאור, הוא בנה מחדש את ביתו בצפון ותמרן בין שירות מילואים לעבודה עם הדור הצעיר של הכדורסל הגלילי. לדבריו, מה שמייחד את הקבוצה הזו הוא הרצון של הילדים להגיע, להתאמן ולהשתפר. "אני לא צריך להתעסק בהתמדה", הוא אומר, "כי אני יודע שהשחקנים רוצים להגיע לאימונים. אם הם לא יכולים להגיע, אני סומך עליהם שזה באמת מחוסר ברירה. זה אחד היסודות הכי חשובים לקבוצה – כשהרצון מגיע מהילדים עצמם, אפשר להתעסק בכדורסל ולהתקדם."

ביחד עם שחר בצוות המקצועי נמצא עוזר המאמן יניב בן עזר (יסוד המעלה), סא"ל במיל' לאחר שנים ארוכות כקצין בקבע, חקלאי מקומי, מאמן קבוצות הכנה לצבא ואיש רב פעלים, אשר מוסיף צבע ותורם המון להצלחת הקבוצה בכל המישורים. "יניב איש מיוחד", מספר שחר, "בעל ערכים מדהימים, גלילי בנשמה, חרוץ ומהווה עוגן מרכזי וחשוב בתוך הקבוצה. הוא תורם לי ולשחקני הקבוצה המון מניסיון החיים העשיר שלו".

כדורסל בתקופת המלחמה: עוגן של יציבות בעולם לא יציב

שחקני הקבוצה מגיעים מכל רחבי הגליל והגולן, וחלקם היו מפונים מאז ה-7 באוקטובר. היו כאלה שחזרו לבתים שניזוקו. למרות זאת, הקבוצה המשיכה להתאמן – גם אם תחת אזעקות, מטחים ושינויים בלתי פוסקים בלוחות הזמנים. "השחקנים לא רק 'שרדו' את התקופה", אומר שחר, "הם הפכו אותה להזדמנות להתחזק, גם כשחקני כדורסל וגם כבני אדם. זה דבר מדהים. הכדורסל היה עבורם עוגן". עוד הוא מספר כי את השחקנים מלווה "חבורת הורים מדהימה, אשר דואגת לצרכיהם, מעניקה מעטפת חמה ועוזרת לי להגשים את חזון הצוות והמועדון בניהול הקבוצה. זו הזדמנות מצוינת להכיר להם תודה".

אתגר איתי: תחרות, התמדה, פיתוח הרגלים וזיכרון

אחד המיזמים הייחודיים של הקבוצה הוא "אתגר איתי", שהוקם לזכרו של איתי מורנו ז"ל, חברו של שחר מהתיכון. "איתי היה תחרותי מאוד", משתף שחר, "אבל תמיד שמח מכל רגע של אימון. התמונה שנחרטה לי היא שלו מחייך תוך כדי ספרינט, מתנשף ונהנה. חשבתי שזו דמות מעוררת השראה לשחקנים שלנו". האתגר נועד לעודד את הילדים להתאמן גם מחוץ למסגרת הקבוצה, בצורה עצמאית. בעזרת משימות פשוטות ותיעוד עצמי של האימונים, הם צוברים ניקוד, מתחרים זה בזה ומפתחים הרגלי עבודה נכונים. המטרה היא להפוך את האהבה למשחק למשהו פנימי שמניע אותם קדימה.

תרומה לקהילה

בקבוצה לא מסתפקים רק באימונים ומשחקים. כחלק מחינוך לערכים, לוקחים השחקנים חלק בפעילויות עם כיתת "קשר" בבית הספר 'מבוא הגליל' באיילת השחר. "אנחנו רואים בזה חשיבות עצומה", מדגיש שחר, "להשתמש בכדורסל ככלי לנתינה לאחר, לראות את הילדים שלנו אוספים למשחק ילד או ילדה שמתביישים ומכניסים אותם לתוך החוויה – אלו רגעים מרגשים שמראים עד כמה הספורט הוא הרבה יותר ממשחק."

"איך" לפני ה"מה"

ומהן המטרות של שחר להמשך העונה? "הדבר הכי חשוב לנו הוא איך מתאמנים – האם מגיעים בזמן? האם כל אחד תורם לאווירה בקבוצה? האם יש סקרנות, פתיחות לביקורת ורצון אמיתי ללמוד? כל הדברים האלה מתורגמים בסוף לאופן שבו הם משחקים. וכשהיסודות האלה חזקים, גם התוצאות מגיעות."

שיתופי פעולה במהלך הדרך

בתקופות של הסלמה, כשהשגרה שוב הופרה, חיפשה הקבוצה דרכים להמשיך ולשחק. אחת החוויות המרגשות ביותר הייתה כשהוזמנו על ידי מכבי חדרה לאימון ומשחק משותף. "חשבתי שהמצב בצפון יפגע בהשתתפות", מספר שחר, "אבל כמעט כולם הגיעו. גם שחקני קבוצת הבוגרים שלנו התאמנו שם. אחד הדברים היפים שקרו שם, זה שלא הייתי בטוח מי מתרגש יותר – השחקנים שלנו, שרואים אחרי כמעט שנה את שחקני הקבוצה הבוגרת, או שחקני הקבוצה הבוגרת, שלאחר תקופה ממושכת הרגישו שוב את קהילת הגליל".

לפני כחודשיים, אירחה קבוצת הילדים את מכבי פרדס חנה למחנה אימונים ומשחק משותף. "חשוב לנו מאוד להמשיך לארח מועדונים נוספים מרחבי הארץ כאן אצלנו בגליל", מדגיש שחר, "חשוב לנו שאנשי מקצוע ושחקנים מרחבי הארץ יראו את הקסם והייחודיות שיש באזורנו".

סיפורה של קבוצת ילדי הגליל הוא עדות לכוחו של הספורט, לא רק כמשחק אלא ככלי לעיצוב אופי, לבניית חוסן אישי וקבוצתי וליצירת קהילה חזקה ותומכת – גם בתקופות המאתגרות ביותר. אם יש משהו ששחר רוצה שהשחקנים שלו ייקחו איתם הלאה, זה את התחושה שאין אתגר שהם לא יכולים להתמודד איתו. ואחרי השנה שהם עברו – אין ספק שהם כבר יודעים את זה בעצמם.