fbpx

הפקולטה למדעי הליצ'י

הוא לא רק טעים, הוא גם מאד בריא, ואצלנו הוא אפילו מקדים להבשיל; אז מתחשק לכם ליצ'י? צילום: רם שדמון
מה הופך את הליצ'י לפרי "סנוב" כל כך, מדוע בגליל הוא מקדים להבשיל, ולמה כדאי לחקלאים שלנו להשקיע בגידולו? ● כל מה שרציתם לדעת על הפרי הטרופי הטעים הזה, ולא העזתם לשאול

בקיבוץ בו גדלתי, מצובה שבגליל המערבי, פותחים מדי שנה בחודש יולי דוכן לממכר ליצ'י על אם הדרך בואכה הכניסה לקיבוץ, ממש ליד המטע, ואנשים מכל האזור מגיעים כדי לזלול מהאדום-האדום הזה. אך בגליל המערבי יש תנאי גידול מסוג אחד, ואילו כאן, בגליל העליון, התנאים הם שונים בכל הקשור לחום או קור, תנאי קרקע וכדומה. "העץ הזה נהנה מחום, אבל הוא צריך גם כמה מנות קור כדי להתמיין לפריחה", מסביר לי הפרופ' לביולוגיה רפי שטרן, שכבר שנים רבות עוסק במחקר עצי פרי במו"פ צפון – מרכז מחקר ופיתוח חקלאי בצפון הארץ, הממוקם במיגל. שטרן התמחה בפיזיולוגיה של הצמח, עשה דוקטורט על הליצ'י ויודע כל מה שצריך לדעת על גידול פירות. "שלב ההתמיינות לפריחה מתרחש לקראת החורף, בין החודשים אוקטובר ודצמבר, והוא מותנה בצניחה של טמפרטורות המינימום בלילה ל-14 מעלות ומטה. זו בדיוק הסיבה שאי אפשר לגדל ליצ'י באזור הטרופי – כי שם אין מנות קור, וגם לא באזורים ממוזגים צפונה מכאן, כי שם קר מדי בחורף והעץ יקפא למוות".

הליצ'י האיסטניס, כך מסתבר, גדל רק ברצועת רוחב צרה מאד על פני כדור הארץ. "התנאים אצלנו מזכירים את מזג האוויר בדרום סין ובצפון וייטנאם, משם מגיע הליצ'י", אומר שטרן; "בארץ מגדלים בערך 1,500 דונם ליצ'י, שמניבים כ-1,500 טון פרי בשנה, אבל הביקוש לפרי גובר, המחירים יפים מאד ויש גם דרישה לייצוא כי הסינים בכל רחבי העולם שומרים לליצ'י אמונים, מאד אוהבים את הפרי ולא מוותרים עליו". 

מפצחי הגלעינים

ולמה שיוותרו? הליצ'י לא רק טעים (תכולת הסוכר שלו גבוהה למדי) אלא גם בריא מאד: הפרי עשיר בוויטמין C ובוויטמיני B. כמו כן הוא תורם לגופנו סידן, ברזל, מגנזיום, זרחן, אשלגן ואבץ. כשהסינים, או אתם, מגיעים לסופר או לדוכני השוק ובוחרים לכם פירות, זה נראה לכם עניין של מה בכך, אבל מאחורי כל פרי מסתתרים שנים של מחקרים, התאמות, הרכבות ושיפורים. מיטב המוחות של החקלאות הישראלית עסוקים במאמצים לשפר ולשדרג את הפירות שאתם אוכלים, והליצ'י אינו יוצא דופן. "המחקר החקלאי עוסק בשיפור יבולים, איכויות הפרי, חיי מדף, צבע, סוגי קרקע, עומסי יבול, פריחה, סירוגיות ואקלימים שונים שאפשר למצוא באזורנו. לדוגמה, השינוי האקלימי מתבטא לאחרונה בהתחממות – שני החורפים האחרונים היו חמימים יחסית, וכמעט לא היו בהם אירועי קור של ממש. לעומתם הקיץ החל בשרבים כבדים ועומסי חום קיצוניים", אומר פרופ' שטרן. "בחלקות המודל אנחנו מנסים להתמודד ולהבין את התהליכים".

"אחת הבעיות של הליצ'י היא גודל הגלעין שלו", מחדד אלקנה בן ישר, מנהל מו"פ צפון שבקרוב יסיים את תפקידו, בתום 12 שנים של עבודה מאומצת. "לליצ'י שקיים בארץ, מזן מאוריציוס בעיקר, יש גלעין גדול מאד. אם היו בפרי יותר ציפה ופחות גלעין הוא היה אטרקטיבי יותר. לשם כך אנחנו מביאים זנים נוספים של הפרי מסין. שם יש הרבה זנים שונים, ובזמן האחרון מאקלמים בארץ את זן הונג-לונג, לו גלעין קטן יותר. כמו כן הוא מבשיל כשבוע עד עשרה ימים לפני המאוריציוס. אנחנו דוחפים קדימה את המגדלים, כדי שיתבססו על הכלים שפיתחנו במו"פ צפון להקדמת העונה. זו הזדמנות להשקיע ויש הרבה התעניינות".

הפעילות המחקרית הנמרצת הזו מתרחשת בחלקות המודל של מו"פ צפון. "אנשי המקצוע באים לעשות את הניסויים והמחקרים שלהם על הפלטפורמה של החברה לחקלאות", מדגיש עפר ברנע, מנכ"ל החברה לחקלאות; "יש קרקע, יש מים, ועם התקציב של 13 מיליון שקלים שקיבלנו בתחילת השנה בשביל חלקות המודל, אנו עושים הרבה ניסויים לטובת עתיד החקלאות באזור. הליצ'י הוא רק חלק מזה".

צילום: PIXABY

כשהעסק מתחמם

הליצ'י הגלילי שמבשיל מוקדם מתמיד הגיע בתחילת יוני גם לחדשות הבוקר בטלוויזיה, אך שם בעיקר זללו את הפרי העסיסי, ולא ממש התעניינו בחדשנות החקלאית העומדת מאחורי הבשלתו המוקדמת. אבל הסיפור הזה קשור, תאמינו או לא, לבעיית המים המתמשכת בישראל ובניסיונות לפתור אותה, שלפעמים מובילים לתוצאות מפתיעות. בתחילת שנות ה-2000 השחונות, חיפשה רשות המים מקורות מים נוספים, ולשם כך ביצעה באזור קידוחים רבים. בקידוח שנערך ליד קיבוץ שמיר נמצאו מים גיאותרמיים שפרצו מהאדמה בלחץ גבוה ובטמפרטורה של 48 מעלות, הרבה יותר חם מהמקלחת שלכם. אנשי מו"פ צפון הציעו להשתמש במים החמים לחימום עצי פרי נשירים ואף סובטרופיים, ובכך להקדים את ההבשלה והקטיף. הודות לחימום האקטיבי מצליחים החקלאים להקדים את עונת הקטיף בשבועיים עד חודש. "כשפרצו המים החמים ליד שמיר, החוקרים דיברו בעיקר על חימום הנשירים כדי שיבשילו מוקדם יותר", אומר פרופ' שטרן. "הצעתי לנסות זאת על הליצ'י, כדי להגן עליו מהקור של עמק החולה – מצד אחד מקבלים מנות קור במידה הרצויה, ומצד שני העץ לא נפגע מהקור, כי הוא מחומם על ידי המים החמים (רדיאטור מהטבע). בסוף דצמבר מפעילים את החימום – וניצני הפרחים שכבר קיבלו את מנות הקור שלהם מגיבים לחום ומתחילים לפרוח. בינואר, העץ מקבל טמפרטורות של 25 מעלות ביום ו-20 מעלות בלילה – טמפרטורות של אביב, והפריחה מתחילה במחצית פברואר".

כוורת חוזרת

יתרון נוסף של הליצ'י הוא שאין לו מזיקים של ממש, אולי מלבד תוכיי הדררה הזללנים. "כשחקלאים מדברים על מזיקים הם מתכוונים בעיקר לחרקים – זבובים, כנימות וחיפושיות", אומר בן ישר. "מזיקים כאלה אינם קיימים בליצ'י, וגידול בבתי צמיחה מונע גם את נזקי הדררות ובעלי חיים אחרים. יש גידולים כמו דובדבן, שמכוסים לחלוטין ברשת להגנה מנזקי ציפורים". מכיוון שאין חרקים, לא מרססים את עץ הליצ'י כלל, אך עם האבקת הפרחים יש בהחלט בעיות – "הליצ'י מושך דבורים בכמויות עצומות", אומר פרופ' שטרן. "בעונת הפריחה הוא הופך ממש לכוורת. בדקתי את יעילות ההאבקה של דבורי הדבש, והתברר שהן אוהבות מאד את הצוף אבל לא אוספות הרבה אבקה. הכנסנו לניסוי דבורי בומבוס – והיבולים עלו. דבורי הבומבוס ידועות כמאביקות מוצלחות, ומתברר שהן עושות עבודה הרבה יותר טובה בהאבקה מדבורי הדבש". תובנה מעניינת נוספת עלתה משילוב האבקה של שני זנים: "כשהדבורים עושות האבקה של זן אחד על זן אחר, שמכונה האבקה זרה, זה משפר מאד את איכות הפרי. הפתעה גדולה", אומר שטרן.

מדינת ישראל מובילה, אמנם, בפיתוחים חקלאיים, אך יש לא מעט ארצות נוספות שלא נופלות מאתנו ביכולת הפיתוח, או שניתן ללמוד מהן על צמחים שגדלים שם באופן טבעי. אנשי המחקר של מו"פ צפון והחברה לחקלאות נמצאים במגע עם מומחים מכל רחבי העולם באופן שוטף, כדי להיות תמיד עם היד על הדופק של החקלאות המודרנית. "בקרוב יגיע לפה חוקר סיני חשוב עם משלחת חקלאית מסין", מספר פרופ' שטרן. "הקשר עם הסינים מאפשר לנו החלפת ידע וקבלת הרבה זנים חדשים וטובים של ליצ'י, כדי שנוכל לאקלם אותם בישראל. עם זאת, כל מחקר לוקח מינימום שלוש שנים, וההטמעה שלאחר מכן אורכת לפחות שנתיים".   

עמוס לוין הוא הפרויקטור של חלקות המודל מטעם החברה לפיתוח הגליל והחברה לחקלאות. "לפני 41 שנה נטעתי קצת ליצ'י בחלקות האבוקדו של כפר גלעדי, כדי לבדוק התאמה", הוא נזכר. "בשנות ה-80 המאוחרות הייתי מרכז המשק. המומחים המליצו לנטוע 3 דונם של ליצ'י, ואני פשוט הוספתי את הספרה 0 מאחורי ה-3. חתמתי ואמרתי – קדימה, תזמינו שתילים. החלקה שגודלה 30 דונם מצליחה עד היום ומספקת יבול נהדר, ולמרות האזהרות מפני תנאי מזג אוויר בלתי הולמים כמו קרה, רק בשנה אחת מתוך 30 לא היה יבול. בחלקות המודל אנחנו ממליצים למשקים להשקיע בליצ'י ולטעת עוד חלקות, כי זה פרי שאפשר בהחלט להתפרנס ממנו".

"הליצ'י הוא דוגמא לאופן בו ניתן לנצל את כספי התמיכה לחלקות מודל", מסכם עפר ברנע; "חלקת הליצ'י נולדה, אמנם, עוד לפני קבלת תקציב 13 מיליון השקלים, אולם ישנם נושאים נוספים העומדים לפתחינו לקידום ופיתוח החקלאות הגלילית, ומחובתנו לנצל תקציב זה בחיפוש ומימוש רעיונות נוספים. עמוס לוין הפרויקטור לנוהל חלקות המודל, מרכז ומקדם את בקשות המשקים ומביאם לכלל מימוש, כחלק ממציאת 'הדבר הבא' בחקלאות שלנו".

פורסם לראשונה בגיליון 227 מיום 26 ביוני 2019

אולי יעניין אותך גם:

pexels-julia-m-cameron-4144923
טאבלט בלי גיר, כטב"מ באוויר
שיעור במנהיגות: מול מחסור במורים וכיתות,...
2
יְדִידוּת אמת
בזמן שהאנטישמיות מרימה את ראשה במקומות רבים...
ראשית
איגרת ראש המועצה לסיום השבוע ה-48 למלחמה
תושבות, תושבים, חברות, חברים, היום,...

Education Template