במוצאו מעמק החולה, מגשר הפקק ודרומה, מִתְחַתֵּר הירדן בתוך שכבות קרקע המתעדות כמעט מיליון שנות נוכחות אנושית. סדרה של אתרים פרהיסטוריים (והיסטוריים) שנחפרו על גדות הירדן, מספקים לנו מידע ייחודי על ההיסטוריה האנושית; בקיץ 2021 נחתמו שבע עונות חפירה באתר 'מדרגות הירדן' – תרגום מערבית לנחל הדוריג'את, כקילומטר וחצי מצפון לגשר בנות יעקב, מול קיבוץ גדות. בחפירות, בהן השתתפו סטודנטים של המכללה כחלק מצוות חוקרים בינלאומי, נחשף מקומם המרכזי של משאבים מן המים בכלכלת תושביו הפרה-היסטוריים של עמק החולה, וזאת בשלב המעבר המשמעותי ביותר שידעה התרבות האנושית.
השכבה הקדומה ביותר שנחפרה באתר תוארכה בעזרת פחמן 14 (שיטה להערכת גילם של ממצאים גיאולוגיים וארכיאולוגיים אורגניים) לגיל של 20 אלף שנים לפני זמננו. השכבה הארכיאולוגית הצעירה ביותר, העליונה ברצף השכבות, מתוארכת לגיל של 10,000 שנה לערך; שכבות אלו מתעדות רצף של עשרת אלפי שנים של ביקורים חוזרים של אנשים באותה נקודה לחופו של אגם החולה הקדמון. אך מה היה בה, בנקודה זו, שהפך אותה כה מושכת לתושבי עמק החולה הקדומים במשך זמן כה ממושך?
כבכל האתרים הפרהיסטוריים החשובים שלחופו של הירדן העליון, נהנה גם אתר זה משימור יוצא דופן של ממצאים ארכיאולוגיים, ובעיקר ממצאים אורגניים, כעצמות בעלי חיים ואף שרידי צמחים שנשתמרו בקרקע הרוויה מים במשך אלפי שנים. ממצאים אלו מאפשרים לנו, החוקרים, לשחזר את הסביבה הקדומה, את האקלים הקדום ואת תנאי המחייה של התושבים הקדומים.
במחקר הארכיאולוגי קרויה התקופה שבין עשרים לעשרת אלפי שנים לפני זמננו 'התקופה האפיפליאוליתית'. בתקופה זו שוכנות בארץ ישראל מספר תרבויות שונות, האחרונה שבהן היא הנאטופית. הנאטופים הם אחרוני הציידים-לקטים, אבל אורח חייהם משקף התקדמות משמעותית אל עבר חיי קבע: הם חיים בכפרים, מתגוררים בבתים עשויי אבן (כמו אלו שבאתר עינן, הנמצא 9 ק"מ בלבד מצפון מערב למדרגות הירדן). הם אמנם טרם בייתו את בעלי החיים, למעט הכלב (כמתועד בקבר האישה עם הכלב המוצג במוזיאון האדם הקדמון במעין ברוך); גם הצמחים אינם מבויתים באותה תקופה, אך המהפכה המשמעותית ביותר בהיסטוריה של המין האנושי נמצאת ממש מעבר לפינה, ותתרחש מיד בתקופה הבאה – התקופה הניאוליתית.
הממצאים מהאתר כוללים כלי אבן רבים ובעיקר כלי צור המאפיינים את התרבויות השונות במקום. נחשפו גם שפע של עצמות בעלי חיים, מגודל פרה ועד לעצמות ציפורים ומכרסמים, אך הממצא הייחודי המאפשר לנו לשחזר את הפעילות העיקרית באתר, כולל משקולות אבן גיר להשקעת רשתות, עצמות רבות של דגים, קרסי דיג וממצאים נוספים, המאפשרים לקבוע כי האתר הוא סדרה של מחנות בהם שהו הדייגים הקדומים לחופו של אגם החולה הקדום. הממצא המרשים ביותר הם קרסי דייג העשויים עצם; באתר התגלו למעלה מעשרים קרסים שכאלה. מין החיה ממנה נלקחו העצמות ששימשו להכנתם איננו ידוע; טרם פותחה שיטה לבדוק את מין החיה ללא הרס הקרס, ומאחר והקרסים הינם ייחודיים ומעטים, מעדיפים החוקרים להמתין עד שתפותח, במהרה בימינו, שיטת בדיקה שאיננה הרסנית. עם זאת מאפשר המחקר הרב-תחומי, המרכז מספר רב של חוקרים העוסקים בהיבטים שונים של הממצאים, לשחזר לפרטי פרטים את טכנולוגיית הדייג אשר שימשה את הדייגים הקדומים בעמק החולה. בעזרת שימוש בסריקה תלת-ממדית ומיקרוסקופים בעלי הגדלה גבוהה, הצליחו החוקרים לשחזר את הטכנולוגיה המתקדמת בה יוצרו הקרסים. כל קרס הוא יצירת אמנות בפני עצמה, ואין שניים הזהים זה לזה; לכל אחד מהקרסים גודל משלו, צורה שונה ושימוש במגוון של זיזים ונקודות אל-חזור כמותן אין למצוא אפילו בקרסים מודרניים. הקרסים יוצרו תוך שימוש בטכניקות מתקדמות, הכוללות קידוח ושיוף של פרטים זעירים ברמה גבוהה, ולמרבה ההפתעה לא עלה בידם של אנשי מקצוע המתמחים בשחזור טכנולוגיות עתיקות לחקות בהצלחה מלאה את הטכנולוגיה הקדומה, אפילו בעזרת כלי מתכת מודרניים.
אחד ההיבטים המרתקים במחקר הוא שחזור שיטות הקשירה ששימשו את הדייגים הקדומים כדי לחבר את הקרסים והמשקולות לחכה אחת. מהמחקר עולה כי הדייגים הקדומים השתמשו בחוטים דקיקים העשויים חומר מן הצומח, בהם קשרו קשרים מורכבים ומתוחכמים, ואף זוהה שימוש בדבקים, כנראה משרף עצים. יודע כל דייג שאחת הבעיות הגדולות בדייג היא אובדן הקרס במים. גם הנאטופים התמודדו עם בעיה זו, והשקיעו ידע ומאמצים מרובים בקשירת הקרסים כך שלא יאבדו. בנוסף, נחשפה העדות הקדומה בעולם במים מתוקים לשימוש בקרסים אליהם מוצמדים חומרים שונים כשיער או נוצות, ההופכים את הקרס לדמוי חרק ומושכים את הדג ללא צורך בפיתיון חי (FLY FISHING). מדובר בשיטת דייג מתוחכמת ביותר, ויחד עם רמת הגימור המושלמת, מגוון הצורות והגדלים של הקרסים ועובי החוטים, ניתן ללמוד כי הדייגים הקדומים הכירו היכרות מלאה את מיני הדגים בסביבתם ואת השיטות המתאימות לדיג של כל מין. ניתן לומר כי למעט השימוש במתכת לעיצוב הקרסים ובניילון לחוטים, לא המציאו הדייגים המודרניים בעשרת אלפי השנים שחלפו שום דבר חדש.
לצידם של הקרסים נמצאו משקולות אבן קטנות העשויות חלוקי גיר ובזלת קטנים, שבהיקפם נחרט חריץ המיועד לקשירה. אלו הן משקולות חוט, שתפקידן להשקיע את הקרסים במים. באתר התגלו גם מאות רבות של חלוקי גיר בגודל של כעשרה ס"מ בעלי צורה מאורכת, חלקן עוצבו על ידי שתי שקערוריות בצידי האבן כך שיקבלו את צורת הסיפרה 8. אלו הן משקולות רשת, שתפקידן להשקיע את הרשתות ואולי גם את המלכודות לעומק האגם. משקולות הרשת מלמדות כי הדייגים באתר השתמשו גם ברשתות – טכניקת דייג נוספת, לצידן של החכות.
עוד נמצאו באתר עצמות דגים רבות, שאפשרו זיהוי מיני הדגים שעלו בחכות הקדומות. ממחקר עצמות הדגים ובעיקר מחקר השיניים של הקרפיונאים (מינים של ביניות) שנמצאו באתר, עולה כי חלק מהדגים היו עצומים בגודלם והגיעו עד למעלה משני מטרים (ומן הסתם לא הוצאו מהמים בעזרת הקרסים אלא בטכנולוגיה אחרת). חידוש מעניין נוסף עולה מחשיפת עצמות דג שמך (טרוטה) – עדות לכך שמין זה חי לפני עשרות אלפי שנים באגם החולה הקדום.
משאבים מן המים כוללים דגים, צדפים, סרטנים, צבי ביצה, דו-חיים וכן בעלי חיים גדולים כגון חזירים ופרות. האגם והביצות משכו, אז כהיום, מיליוני ציפורים נודדות. משאבים נוספים הם צמחי הביצה כמו הגומא והקנה, המתחדשים בקצב מהיר יותר מצמחי היבשה.
תושביו הנאטופיים של אתר מדרגות הירדן (JRD) הם, כאמור, אחרוני הציידים-לקטים, ונמצאים על סיפה של המהפכה המשמעותית ביותר בהיסטוריה האנושית – המעבר לאורח חיים חקלאי. השלב הראשון במהפכה היה כרוך, כמובן, במעבר לישיבת קבע, וטמן בחובו אתגרים רבים, המרכזי שבהם – הידלדלות כל המשאבים בסביבת האתר. ציידים-לקטים אשר מנצלים את כל הצמחייה ובעלי החיים המצויים באזור מסוים, יכולים פשוט לעקור לאתר אחר. יושבי הקבע, לעומת זאת, יְכַלּוּ בזמן קצר את מלוא המשאבים הזמינים סביבם, ויצטרכו למצוא באתר עצמו חלופות לכלכלתם. דגים לעולם אינם מתכלים לגמרי, גם ציפורים נודדות ממשיכות להגיע מדי שנה, וצמחי הביצה מתחדשים מהר גם אל מול ניצול אינטנסיבי (ליקוט וצייד) סביב האתר. הממצאים שהתגלו בשכבות אתר 'מדרגות הירדן', מספרים את סיפורם של הדייגים הקדומים במקום, משקפים את מרכזיותם של משאבים מן המים בכלכלת תושביו הפרהיסטוריים של עמק החולה, ובכך מתעדים, למעשה, את שלבי המעבר של האדם מכלכלת לקט וציד אל אורח חיים טכנולוגי–חברתי מתקדם יותר, של כלכלת חקלאות.
