פורסם לראשונה בגיליון 253 מיום 1 ביוני 2022.
"אולם תיאטרון ענק, או אולם קונצרטים. המונים בלבוש חג. אני מספר על המלחמה והרעב, על היתמות והדלות. אני נואם בפולנית. והנה גשם שוטף של שטרות כסף, זהב ועדיים. יהיו אם כן בידי אמצעים לא מוגבלים, ואני מפרסם תחרות על בניין בית יתומים גדול בהרי הלבנון בקרבת כפר גלעדי. יהיו שם חדרי אוכל וחדרי שינה גדולים. יהיו גם בתי מתבודדים קטנים על גבי גג שטוח. לי יהיה חדר לא גדול וקירותיו שקופים, כדי שלא אפסיד אפילו זריחה או שקיעה אחת" ('מן הגטו', לוחמי הגטאות 1974, עמ' 88).
במילותיו אלו משחזר יאנוש קורצ'אק ביומנו בגטו ורשה בשנת 1942 הזיה משונה אשר פקדה אותו עת חלה בטיפוס. אותו חלום, שלא זכה להגשים, חקוק עתה באבן המוצבת ב'מעלה קורצ'אק'. אך מאין צץ אותו חלום מוזר? ומדוע דווקא כפר גלעדי?
●
הוא נולד כהנריק גולדשמיט ביולי 1878 למשפחה יהודית מתבוללת בוורשה שבפולין. את השם הבדוי, יאנוש קורצ'אק, נטל מ'סיפורו של יאנָאש קורצ'אק ובתו של נושא החרב המלכותי' של הסופר הפולני יוזף איגנצי קרשבסקי, לשם השתתפות בתחרות ספרותית. קורצ'אק הצעיר לומד רפואה באוניברסיטת ורשה, ובמקביל כותב עבור מספר עיתונים פולנים. בתום לימודיו הוא מתמחה כרופא ילדים, אך לאחר מלחמת רוסיה-יפן (1906-1905), בה הוא משמש כרופא צבאי, מחליט להקדיש את חייו לחינוך. בשנת 1908 הוא מצטרף לאגודת 'עזר ליתום', שם הוא פוגש בסטפה וילצ'ינסקה, ובשנת 1912, כשמוקם בית היתומים ברחוב קרוכמאלנה 92 בוורשה, הוא ממונה למנהלו ולוקח את סטפה כסגניתו. המסלול החינוכי שמתווה קורצ'אק בבית היתומים הוא חדשני וחלוצי לזמנו, ומהווה את אחד הניסיונות המוקדמים ביותר בחינוך דמוקרטי.
●
כבן למשפחה יהודית מתבוללת, מחשיב קורצ'אק את פולין כביתו הלאומי; הוא נודע כמנוכר ליהדותו, והוא אמנם סקפטי באשר לעתידו של המפעל הציוני, אך אינספור הסיפורים על החינוך הקיבוצי אשר זורמים לאוזניו מהשליחים המבקרים בישראל מעוררים את סקרנותו, והוא מבקש להיווכח בעצמו האם יש בהם אמת. כך, בשנת 1934, מגיע קורצ'אק לראשונה לביקור בישראל, ומתיישב בקיבוץ עין חרוד. את שלושת שבועות שהותו במקום הוא מקדיש להיכרות עם אורחות החיים המקומיים, עבודה במטבח ובבית התינוקות, ומתן הרצאות בנושאי חינוך. העברית שלו דלה, אמנם, ובכל זאת הוא משאיר רושם עז על חברי הקיבוץ. האימפקט הדדי – גם הוא עצמו מתרשם עמוקות ממאמצי אנשי עין חרוד לבנות חברה אחרת, טובה יותר. ב-1936 מגיע קורצ'אק לביקור נוסף בישראל, שרק מחזק את תחושת הציונות שהתעוררה בו. "לו היו בידי האמצעים", הוא כותב ביומנו, "הייתי מבלה חצי שנה בפלשתינה כדי להתבונן במה שיהיה, וחצי שנה בפולין, כדי לשמור על מה שהיה". בביקורו זה הוא כבר איננו מסתפק בשהייה בעין חרוד, ויוצא לתור את ישראל מנען שבדרום ועד לכפר גלעדי שבצפון, לשם הוא מוזמן כאורחו של איש החינוך מרדכי סגל. הוא שוהה בקיבוץ מספר ימים במהלכם הוא מבקר בחדרי השינה, בכיתות הלימוד, בחדר המלאכה, בספרייה, בחדר המנוחה, ואף מצטרף לילדים היוצאים לעבוד בדיר הצאן. ביקורו זה נחרט היטב בזיכרונה של בתו של מרדכי סגל, רחל, אז ילדה צעירה כבת 10. בשנת 2020,בהיותה כבר בת 94, היא דוחקת בבעלה שמואליק ובתה מיריק שניר להנציח בדרך כלשהי את חלומו הישן של קורצ'אק על כפר גלעדי.
●
"החיבור שלי לקורצ'אק מתרחש בכמה נתיבים", מספרת מיריק; "ראשית, מעצם היותי בת אדם המחוברת מאוד לילדותה. הוריי, שהביאו לעולם תריסר ילדים, עשו כנראה את מלאכת החניכה היטב, כי ילדותי זכורה לי מאוד לטובה. נטענתי באהבה לילדים, לילדות, ובסקרנות רבה לעולמם של ילדים. למדתי וקיבלתי מהם יותר משאי פעם אוכל לדעת. השני הוא הבחירה בחינוך, והניסיון להבין לעומק מה מניע את התנהגותם של ילדות וילדים צעירים, ואיך מקיימים יחד איתם תהליך חניכה שישאיר בהם משקעים טובים שמעצבים אדם בוגר טוב לעצמו ולחברה. השלישי הוא הבחירה בספרות הילדים ככלי משמעותי בתהליך החניכה של ילדים ושל המבוגרים שנמצאים בקרבתם. זו לא הייתה בחירה מושכלת, זה פשוט קרה בחיי ובהדרגה הבנתי מדוע. אל סיפוריו של קורצ'אק התחברתי מאוד כילדה, והם מרגשים אותי גם במפגש שלי איתם כאשת חינוך מנוסה. הדבר הרביעי שמחבר אותי לקורצ'אק, והוא הפתעה מוחלטת עבורי – שהלכה והתעצמה במהלך הכנת מעלה קורצ'אק – הוא אהבתו של קורצ'אק לטבע. בעיניי, אהבת הילד ואהבת הטבע קשורות זו לזו ולא ניתנות להפרדה. כך גם הצורך והתביעה מאיתנו כחברה להגן על טבע הילד ועל טבע העולם – אלה קשורים זה לזה ולא ניתנים להפרדה. הקמנו כבר ארגונים רבים להגנת הטבע בעולם, אך עדיין לא הקמנו את החברה להגנת טבע הילד, טבע האדם. לכן קורצ'אק כה רלוונטי בעיניי; לכן אנחנו רוצים לקחת את משנתו החינוכית קדימה – כי היא משואת אור ענקית למי שמאמינים בחינוך דמוקרטי, בקיימות בחינוך, ובפשטות – מאמינים באדם".
●
"מופלא מאוד הוא העולם. מופלאים העצים שחייהם הם חיים של פליאה, מופלאות התולעים הקטנות שחייהן כל כך קצרים, ומוזרים הדגים החיים דווקא במים, שבהם משתנק האדם, נחנק ומת. מוזר מה שמדדה ומדלג ומעופף: החרגול והציפור והפרפר. מוזרות הן החיות: החתול, הכלב, האריה והפיל – ומופלא ומוזר הוא האדם. כי כל אדם כאילו יש בו כל העולם כולו. כשאני מסתכל בעץ הרי זה כאילו ישנם שני עצים: האחד הוא העץ באמת, ואילו העץ האחר הוא זה שנמצא בעיניי, בראשי ובמחשבתי. כבר הלכתי משם ושכחתיו, אבל אחר כך אני שוב רואה אותו ומכירו, ובכך העץ הזה היה באיזה מקום במחשבתי, כמו טמון שם. לכל דבר יש מעין קיום כפול: פעם אחת כדבר כשלעצמו ובפעם השנייה הדבר כפי שהוא מתקיים דרך עיניי שלי, הראש שלי והמחשבה שלי" (יאנוש קורצ'אק).
מאותה אהבה עמוקה לטבע, המשותפת למיריק שניר ולקורצ'אק, והכרוכה באהבת החינוך, צמח החזון שמובילים עתה מיריק ושותפה, מדריך הטיולים יואב יעקובי, במיזם 'מעלה קורצ'אק'; זהו שביל בן 5 ק"מ המתחיל במבנה בית הספר בו ביקר קורצ'אק בכפר גלעדי ומסתיים במחנה מצפה עדי. מטרתו של המיזם הייחודי להנציח את זכרו ולהנחיל את מורשתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק, במקום אשר עלה בחלומו מעט לפני מותו. מסלול ההליכה משלב בין יופיו של הגליל לתפיסת עולמו החינוכית של קורצ'אק, כפי שהיא באה לידי ביטוי בציטוטים מעוררי השראה הפזורים לאורכו של המסלול.
"כאשר יואב יעקובי הגה את הרעיון להקים את 'מעלה קורצ'אק' כדרך להנציח את ביקורו ההיסטורי בכפר גלעדי, ואת החלום הנפלא שתיאר ביומן הגטו, יצאנו יחד לסיורים כדי לאתר את המסלול המתאים", מספרת מיריק שניר. "שבועיים-שלושה אחרי שהמסלול אותר, והתרשמנו נפלא מהירק והעצים הרבים והמגוונים לאורכו, התרחשה שריפה ענקית, ובסיור הבא ראינו מסלול שחור. זה כמובן העציב אותנו מאוד, אך המשכנו מתוך אמונה בכוחו של הטבע להתחדש. כאשר הגענו לאותו מסלול באביב, לקראת חנוכתו כ'מעלה קורצ'אק', נכונה לנו הפתעה עצומה: נכון שאורנים רבים נשרפו, אבל התגלתה במלוא יופייה צמחיית החורש הטבעי, ונשארנו פעורי פה ממש מול הפריחה המדהימה, המגוונת והמתחלפת לאורך המעלה. זה עורר בי פליאה ושמחה עצומה; ראיתי בכך חיבור נפלא בין אהבת הטבע של קורצ'אק, לבין זו של אמי – היוזמת הראשונה של מפעל ההנצחה הזה – שהייתה בין השאר מורה לטבע וידענית עצומה בצמחיית החורש ובפרחי ארץ ישראל; ראיתי בכך גם חיבור לסבי מרדכי סגל, שלא היה מוכן לקבל עליו את משימת ההוראה של ילדי כפר גלעדי לפני שיצא להשתלמות אצל איש הטבע יהושע מרגולין. כמובן שזה עורר גם את השתאותי, ומאז פסעתי במעלה כבר שבע פעמים ובכל פעם גיליתי פרחים וצמחים חדשים. עבורי יש בכך מעין שיבה לגן העדן של הילדות".
השביל החדש נחנך בשלהי אפריל האחרון, בתקווה שיהווה "מקור משיכה לצעירים ומבוגרים ומקור השראה להטמעת גישתם הרואה את הילד לא רק כצעיר שזקוק להדרכת המבוגר לבניית הדרך אלא כשותף מלא לאותה דרך", כך לדברי בתיה גלעד, יו"ר מרכז קורצ'אק לחינוך, "כי על פי קורצ'אק – 'אין העולם זקוק לעבודה ולתפוחי זהב, אלא לאמונה חדשה. האמונה בחיים העתידיים חייבת להתקשר עם הילד כמקור התקווה'". בין השאר נכחו בטקס גם בית הספר 'קורצ'אק' קריית שמונה ובית הספר 'עינת הגליל' שבקיבוץ עמיר. מאז נחנך המסלול, רבים המטיילים – משפחות וקבוצות מאורגנות – המגיעים לצעוד בו, להתרשם מהנוף המרהיב ולהתייחס לרעיונותיו החינוכיים של קורצ'אק.
"מעלה קורצ'אק" מוקדש גם לסטפה שותפתו", מדגישה מיריק שניר. "שניהם מהווים מקור השראה לתעוזה חינוכית ומציבים בפנינו תביעה לא מתפשרת לקיים חברה המגנה על טבע האדם, טבע הילד, מתוך כבוד והכרה בחד-פעמיות והייחודיות שלו-שלה, ובחובה לזמן לכל אחת ואחד מרחב לצמיחה לשגשוג ולהתעלות. עד כה, כולנו ב'מעלה קורצ'אק' פועלים בהתנדבות מוחלטת, כאשר עוד ועוד אנשים מתלהבים ומצטרפים. המכינה הקדם צבאית במעיין ברוך לקחה חלק בהקמתו; עזרו ועוזרים אנשי מחצבות כפר גלעדי, חברי וחברות הקיבוץ וקיבוצי הסביבה. עמותת 'גלעד' סייעה בכיתוב על הסלעים. כעת, לאחר שנעשה הצעד הראשון, אנו זקוקים לעזרתם ותמיכתם של הגופים הרלוונטיים, ובראשם המועצה האזורית, כדי להתנהל הכי טוב ונכון שאפשר, ולאורך ימים".
צילומים: מיריק שניר ויואב יעקובי
לתיאום סיורים מודרכים בשביל ניתן לפנות לפולט צמח, טל': 050-5797137.
