הוד והדר

אחת לזמן מה עולה יצירה שמנסה לטפל בנושא המסקרן של מחיקת הזיכרון והצמחת זיכרון או תודעה אלטרנטיבית באופן מכוון. זאת כאפשרות לייצר הדחקה יעילה יותר, או מעין mind מקביל אצל אותו האדם, נקי מאותם משקעים וטראומות שצבר בחייו. לפני 11 שנים עשה זאת סרט הקולנוע 'שמש נצחית בראש צלול', לא מזמן הסתיימה העונה השנייה והסופר-מדוברת של ‘Severance’, שעסקה בנושא, ובין לבין הייתה גם סדרת הטלוויזיה 'תשעה זרים מושלמים' מ-2021, עם ניקול קידמן.

בהפקה 'מחיר הזיכרון' שעולה ב-5.6 בתיאטרון בית הספר למשחק בית צבי נוגעים באותו עניין, עם השכבה הנוספת של השבעה באוקטובר וכל מה שהביא איתו. לוחם הלום קרב מגיע לכפר איזון המטפל בטכניקה ייחודית בסובלים מפוסט-טראומה. את המטפל הראשי של המוסד, העונה לשם "שם", משחק הוד פרנקפורטר שמיר, 23, יליד יסוד המעלה. פרנקפורטר שמיר נמצא כעת בתום השנה השלישית ללימודיו בבית צבי, וגם בהפקה הקודמת בה שיחק עד לפני רגע, 'אם יש גן עדן', ניכרו ניחוחות אבק שריפה ופצעי פגזים ושכול. "זאת יצירה אישית שמביימת עלמה דישי פלאוט, אנחנו עזרנו לכתיבה ויצרנו איתה את המחזה הזה, הוא בדיוני ומוטרף וקצת מקשר אותנו לאזורים של טראומה שעלמה הרגישה שצריך לדבר עליהם אחרי מה שעברנו בשבעה באוקטובר", הוא מספר על 'על הזיכרון'. "במהלכו פוגשים את דרכי הטיפול הזה, שמביא בשורה חדשה לאנושות, וזה מסתבך. שם, שאותו אני משחק, הוא דמות קצת משיחית. אבל אסור לי לספר יותר מדי כדי לא לעשות ספוליירים".

"הדמוקרטי קסם לי"

פרנקפורטר שמיר, שכעת מתגורר ברמת גן בקרבת בית הספר למשחק, למד ב'עינות ירדן'. "להיות ילד צפון זה שונה ומיוחד וכיף. חיינו קצת בבועה, הולכים לירדן ולטייל ומסתובבים ורואים טבע וזאת אווירה אחרת. המעבר לעיר היה שוק מסוים, למרות שהכרתי את תל אביב ואת המרכז".

הבחירה הסטנדרטית לילדי יסוד המעלה, הוא אומר, היא ללמוד בתיכוני 'עמק החולה' ו-'הר וגיא'. "אימא שלי הייתה זאת שהחליטה על בית ספר ברוח דמוקרטית, אבל רציתי מסגרת יותר קטנה שתתאים יותר להתנהלות שלי וגם את האפשרות ליצור כבוד הדדי בלי מסגרת נוקשה. זה קסם לי".

איך היה החיבור לקיבוצניקים הסנובים?

"אהבתי את בית הספר, למרות שההתבגרות הייתה תקופה קשה. הייתי ביישן יחסית, וההומור והיכולת להופיע היו באמת קצת הכוח שלי, ודרכם יכולתי להתחבר לאנשים. לא הרגשתי אאוטסיידר. אני זוכר שלחבר'ה משמיר היה את הביחד שלהם, וכן הרגישו קבוצות בתוך הקיבוצים, אבל זה לא היה כאילו 'קיבוצים נגד השאר'. לחוויות הלא פשוטות שלי לא קישרתי את זה שאני מיסוד המעלה, אלא לזה שהייתי קצת עוף מוזר. בי"ב היה לי כבר יותר קל חברתית".

אחרי הלימודים הוא שירת בצבא כמש"ק חינוך בבית הספר לפיקוד מג"ל, "ואז הייתי בג'וליס. היה לי שירות משמעותי. הייתי מטייל עם קבוצות אוכלוסייה שונות בכל הארץ, גם באיו"ש". לתוך הצבא כבר עשה אודישנים לבית צבי. "כשהתקבלתי זה היה מרגש ברמות, ושלושה חודשים אחרי השחרור כבר התחלתי ללמוד. זה וואחד מסע. במבט לאחור זה מגניב וכיף ומיוחד ושנה ג' היא מתנה ענקית עם כל ההפקות והדמויות שגילמתי, אבל זה היה מאוד קשוח".

אפרופו קשוח, לפני כשבועיים ירדה ההפקה הקודמת של בית צבי, 'אם יש גן עדן', המבוססת על רב המכר של רון לשם, שבעקבותיו גם נעשה הסרט 'בופור'. אתה נולדת שנה לאחר שצה"ל נסוג מלבנון, הרקע לספר. מה חיבר אותך לתפקיד?

"אבא שלי הוא חלל צה"ל. זה מורכב לעשות הצגה על חללים. שיחקתי שם את שפיצר, בחור צעיר שבאמת רוצה להיות שחקן, זאת כל מהותו. החיים בצפון נתנו לי קצת הבנה והייתי בסיור בתוך ע'גר (הכפר העלווי שישראלים רשאים להיכנס אליו החל מספטמבר 2022) וזה היה סופר מעניין. אני יכול להתחבר לשכול כי זה משהו קרוב אליי".

זה עניין, להעלות מחזה כזה כשכל המדינה בעצם נמצאת במצב כזה או אחר של שכול.

"אני חושב שבתיאטרון, בסופו של דבר, אנחנו מנסים שהכאב יהיה משותף ואנושי, מנסים שהוא לא ירגיש בודד ולהביא את זה לבמה. זה נושא מצער, ומצער שהוא רלוונטי גם היום, אבל בשביל זה אנחנו עושים תיאטרון וחיים את זה. שפיצר הוא דמות קומית שהמהלך שלה הוא שצוחקים איתה הרבה פעמים, ואז כשקורה משהו עצוב אפשר לבכות איתה. שפיצר היה חבר טוב של זיתלוואי שנהרג מפגיעת פגז בשמירה, והם היו מרקע מאוד שונה, חיבור כמו שיש רק בצבא. לרקע הזה יש המון משמעות וההצגה מתעסקת המון במה שיכול היה להיות לו ואין, ולדעתי מזה קורית הבעיטה בבטן של הקהל ועל זה הוא בכה והתאבל".

את השילוב הזה, של מהלך קומי ואז רגע של "בעיטה בבטן" אפשר למצוא גם ב"מחיר הזיכרון".

"כן. ההצגה הזאת היא אחת במינה ומעבר לייחודיות – קורה משהו שנושא אופי מבלבל ומוטרף וזה מעביר את הצופה מהלך שדומה לטראומה. עלמה היא בחורה מאוד חכמה והעבודה הזאת כשחקן מאוד פיתחה אותי. פה זה אפילו יותר חד מאשר ב'אם יש גן עדן' וזאת באופן כללי דרך טובה לרתק את הקהל".

בחודש הבא הוא ישחק ב'חולמת על ברודוויי', הצגה קלילה יותר. "זה שילוב של כמה מחזות זמר'", הוא מספר. הלו"ז שלו עמוס. "אני לא מגיע לצפון כל כך. אני מתגעגע אליו מאוד, אני חולה עליו וחד משמעית רוצה להגיע, אבל זה לא קורה הרבה".

בקיץ תסיים את בית הספר. ספר על הפנטזיות המקצועיות שלך.

"יש לי חלומות גדולים על חו"ל, מחזות זמר, תיאטרון רפרטוארי אבל גם פרינג'. בתכל'ס אני רוצה הכול מהכול. מעניין אותי לכתוב וללמוד דרמה תרפיה. תוך כדי עבודה אבין מה הוא התיאטרון הישראלי, כי כרגע אני עדיין בבית ספר למשחק וזאת קצת חממה".