ממש כשמשי קופלביץ התכוונה לשוב הביתה, לקיבוץ דפנה, וכבר החלה בהעברה של חפציה לשם, פרצה המלחמה. אז היא ברחה לביתם של חברים בגבעתיים ומאז היא מתגלגלת ממקום למקום, מחפשת בית, "ככה שהחפצים שלי מפוצלים בכמה מקומות". נכון לעכשיו היא בטבעון, בדירה של ורד, שזאת מישהי שהיא בכלל לא מכירה, אשר נמצאת בתל אביב ובנדיבותה נתנה לה להתגורר בינתיים בביתה.
"אני לא מרגישה בנוח להתלונן", היא אומרת, "קורים עכשיו דברים הרבה יותר קשים ומורכבים", ועדיין, צריך הבנאדם איזה מקום לפרוק בו את כל התסכול והמתחים שמצטברים. יש מי שיכתוב יומן, אַחֵר יפגוש חבר וישפוך את ליבו; משי, אמנית אנימציה וקומיקס, מתעדת את החוויות שלה באמצעות דמות קומיקס, "מין סוג של אלטר-אגו שלי, ישות שקוראים לה מימי, שנוטה להתעורר ברגעים הכי אפלים וחשוכים בחיים שלי. כשקורה לי משהו ממש גרוע אני מוצאת שפתאום היא מתעוררת ואין לי שליטה על הדבר הזה. זה מוזר, כי באמת יש תקופות שנורא בא לי לעשות קומיקס ואני אומרת, תשבי! תיכנסי לזה! וזה לא קורה, ויש תקופות שזה כאילו נכפה עליי, שאני לא יכולה לעשות שום דבר אחר".
אבל איך הופכים את האירועים הקטנים, המעצבנים והמטרידים של החיים לקומיקס? "בתקופות שאני עושה הרבה קומיקס אני חווה את הקומיקס גם בלייב, זאת אומרת, בזמן שסיטואציה קורית לי אני כבר רואה אותה כקומיקס, ואז זה משעשע אותי, אני יכולה לחוות שחרור, וזה ממש טיפול מדהים בחינם. ממליצה לכולם", היא מתלוצצת. "הדברים היותר קשים שקורים לי יוצאים תמיד יותר מצחיקים, ובהתאם גם יש יותר תגובות ולייקים, אבל אני מנסה לא לתת לזה להשפיע עליי. אשמח שפשוט לא יקרו לי דברים קשים ושיהיו לי חיים בינוניים וסבירים ומאוזנים".
בימים אלו מוצג היומן המשעשע והמקסים של משי, 'מימי מפונה', בתערוכה הקבוצתית 'כולנו זקוקים לחסד' בגלריה במכללת אורנים (נעילה: 20 בינואר 2024). מעוניינים בעוד פרטים? היכנסו: הגלריה באורנים
לריאיון שקיימה משי עם חגית חצב ברדיו 'קול הגליל העליון' היכנסו: bit.ly/3GWv8ez
הצטרפו לשידורי התחנה גם בימי הלחימה בתדר או באינטרנט: https://www.1053fm.co/