בין אידיאלים למציאות, בין תמימות לשובבות

'ציונות מצוינת', ספרו השלישי של עופר מיכאלי, משלים את הפסיפס הספרותי שהחל ב'מתוק חמוץ בקיבוץ' ו'תמונות עולות בלהבות', ועוסק בקשר בין אז ועכשיו: מה קרה לדור שהאמין באמת ובתמים ב"פחות אני, הרבה יותר אנחנו"; מה קרה לאידיאולוגיה ולנכונות להקרבת ה'אני' עבור המולדת; ואיך שילבו החלוצים והחלוצות אידיאלים קבוצתיים בוערים עם אלמנטים אנושיים כמו אהבה ומיניות? זהו מסע מרתק בזמן, מהתום שבילדות ועד ההתפכחות שבבגרות, תוך בחינת המציאות המשתקפת דרך עיניהם של אלה שבנו מדינה מחלום.

עלילת הספר מתחילה בדצמבר 1940, עם הקמת קיבוץ ארצישראלי ז' להבות, כשהמייסדים מחפשים דרך להגדיר את צביון הקיבוץ שלהם. הם שואפים לייחודיות ומחויבים לערכי קשיחות, סגפנות, ציונות וסוציאליזם. הספר מהווה הצצה מרתקת לחיי הקיבוץ בארץ ישראל של שנות ה-40 וה-50, ולתקופה של תקומה ובנייה מתוך קשיים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. דרך האירועים הדרמטיים והדמויות העשירות שבו "ציונות מצוינת" מצליח לשרטט תמונה כנה ואותנטית של הימים ההם ושל רוח התקופה, הנעה בין רגעים של אושר וגאווה לבין התמודדות עם קשיים, הקרבה אישית ומחויבות לקולקטיב ולערכים הציוניים.

מיכאלי מספר לא רק את סיפורו האישי; הוא בן דמותו של בן הקיבוץ שנולד בתקופת קום המדינה והתבגר יחד איתה, בחברה שגייסה את עצמה להיות מרכיב חיוני בהקמת המדינה וקביעת גבולותיה, תוך ויתורים אישיים ודבקות ברעיון משותף. סיפוריו של מיכאלי השזורים הומור ועצב מבוססים על התנסות אישית ומסופרים מנקודת מבט חיובית ואוהבת שמבינה את רוח התקופה.

הספר הוא מסע אל תוך הלב הפועם של הציונות, המפגיש את הקורא עם שאלות של זהות, נאמנות, ואהבת הארץ דרך עיני החלוצים והמתיישבים בארץ ישראל.